שערי ישר חלק א קנו

באיסור עשה שאינו זבוח, ואם מת אינו מטמא במשא דלענין התרת דין נבילה הועילה שחיטת אמו כמו שהועיל לה להאם עצמה, דלענין זה לא בעינן שחיטה ראוי' ככל טריפה שנשחטה, ורק במיתתו ישאר על העובר איסור שאינו זבוח כמו שהי' בחיי' באיסור זה, ונתבאר לנו ענין זה בביאור נכון. ומה שכתב הרשב"א לבאר יותר מש"כ וגדולה מזה אמרו שלא יפלא הדבר דלגבי האם עצמה ליכא חסרון משום השחיטה עצמה רק איסור אחר גורם לה להאסר ולגבי העובר יהי' חסרון בהשחיטה, דהרי לגבי העובר עצמו מהני שחיטה זו לטהר מידי נבילה דלענין זה הוי שחיטה מעליא, כ"כ אף שלהאם הוי שחיטה מעליא מ"מ העובר אינה שחיטה ראוי', משום דלגבי האם אין צריך שחיטה רק לטהר מידי נבילה, אבל העובר טעון שחיטה ראוי' להתיר באכילה, ולפי"ז נתבאר לנו דטריפה שנשחטה אינה אסורה מחמת עשה שאינה זבוחה, כיון שנשחטה כראוי השחיטה הדרושה לה דאינה צריכה שחיטה להתיר באכילה ומשו"ה כל ספק טריפה הוא ספק איסור טריפה לחוד, וליכא לאוקמה על חזקת איסור שאינו זבוח כנלענ"ד:

ובעיקר חאיו בנוגע לביאור הלכה של השוחט טריפה, ומצא בה בן ט' חי דמהני שחיטת האם לטהר מידי נבילה ולא להתירו באכילה שבארנו שאיסורו יהי' במעשה שאינו זבוח קשה עדיין לשיטת הריצב"א הובא בתוס' שבועות כ"ד ע"א דלא סבר לה להאי עשה כלל דהא דכתוב וזבחת אינו בא להתיר רק ע"י שחיטה ולדידי' ליכא איסור שאינו זבוח, ולשיטתו איזה איסור יהי' על הולד הזה כשימות דמחיים הוא אסור מחמת אבר מן החי לחוד:

וכשימות דפקע איסור זה ואיסור נבילה לא חל עלי' דלענין זה הועילה שחיטת אמו דהרי אמו לא היתה אסורה באיסור נבילה והאיסור טריפה שהיתה אמו אסורה מחמתו אינו חל על העובר, קשה איזה שם איסור אוסרו באכילה, ונלענ"ד דכל נבילה היא ג"כ טריפה דהרי כל סימני טרפות בה אלא שכל שמתה איסור נוסף בה שהוא נבילה, אבל עכ"פ גם דיני טרפות בה, ומשו"ה לענין עובר זה שדין נבילות אינו חל עלי' במיתתו משום שניתר לענין זה בשחיטת אמו, אבל מדין טריפה לא ניתר, דלענין זה אין שחיטת אמו הטריפה מועלת לו ומשו"ה היא אסור באיסור טריפה, ואולי לזה כוון הרשב"א ז"ל בסוף דברי' שהבאנו למעלה שכתב בזה"ל "דטריפה הוא" לומר דחל על העובר במיתתו שם טריפה ולא שם נבילה כנלענ"ד. וכן יש לומר בהא דמבואר במשנה פרק בהמה המקשה וחכמים אומרים מגע טריפה לענין אבר היוצא משום דלאחר שחיטה כיון דלא מהני השחיטה להתיר באכילה רק לטהר מידי נבילה נשאר על האבר לאחר מיתת העובר דין טריפה, וכן הא דילפינן מקרא דבשר בשדה טריפה על אבר היוצא, מאי דכללה התורה גם אבר היוצא בסוג שם זה של טריפה הוא מה"ט דלאחר מיתתו יהי' טריפה כנ"ל:

שער ג פרק א גרסינן בפ"ק דחולין ד' י"א ע"א מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא מנלן דכתיב אחרי רבים להטות, רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין לא קמיבעיא לן, כי קמבעיא לן רובא דליתא קמן כגון קטן וקטנה מנא לן אמר ר' אלעזר אתיא מרישא של עולה וכו' רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דאמר קרא ושחט שחוט ואכול ליחוש שמא במקום נקב קשחיט וכו' אמר רב אשי אמריתא לשמעתא קמי' דרב כהנא ואמר לי דילמא היכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר, דאלת"ה לר"מ דחייש למיעוטא ה"נ דלא אכיל בישרא, וכ"ת ה"נ פסח וקדשים מאי איכא למימר, ה"נ היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר. עכ"ל הש"ס. ובפירש"י שם כתב וז"ל אלא ודאי הלל"מ הא דסמכינן ארובא אפי' היכא דאפשר, א"נ אחרי רבים להטות משמע בין רובא דאיתא קמן ובין דליתא קמן דמ"ש האי מהאי ואהא מילתא סמכינן ולא בדקינן כל י"ח טריפות עכ"ל. והנה מפשטות הש"ס נראה דענין הרוב של ט' חנויות יש ללמוד מקרא דאחרי רבים להטות ורובא דליתא קמן ליכא למילף מזה, ומשמע לכאורה דרובא דאיתא קמן הוא רוב שמכריע ומברר יותר את הספק מכמו רובא דליתא קמן, וכן מתרץ הש"ס בתירוץ א' ביבמות ד' קי"ט אפילו תימא רבנן כי אזלי רבנן בתר רובא דאיתא קמן כגון ט' חנויות וסנהדרין אבל רובא דליתא קמן לא אזלי רבנן בתר רובא יעו"ש. וברשב"ם ב"ב ד' צ"ג ע"א ד"ה דהוא גופא מוחזק כתב בזה"ל וכיון דהוא עומד בצדו אזלינן בתר אומדנא אבל בתר רובא דליתא קמן לא אזלינן עכ"ל. משמע קצת דרק ברובא דליתא