שערי ישר חלק א קנג

ודאי ליכא חזקת הגוף ורק משנזקק לטומאה הוא בחזקת טומאה, דהספק הוא אם הי' נקיים או לא ומוכח מזה דבכהאי גוונא הוי בחזקת טומאה, ולא דמי לנידון האמור בפד"א דשם בא ההיתר ממילא ע"י מיתת הבעל והרי מת וקברו מוכיח כמש"כ הרשב"א, אבל כל היכא דצריך מעשה המכשיר והספק גורם לספק גם בכח המכשיר בכה"ג חשוב בחזקת טומאה ואיסור דלא כהחוו"ד:

ובתוס' פ"ק דגיטין ד' ב' ע"ב כתבו בד"ה עד אחד בזה"ל וא"ת ומנא לן דע"א נאמן באיסורין וי"ל דילפינן מנדה דדרשינן בפרק המדיר וספרה לה לעצמה וא"ת א"כ אפי' איתחזק איסורא וי"ל דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וכשעברו שבעה טהורה ממילא ולא איתחזק איסורא וגם בידה לטבול. עכ"ל. וביאור דברי התוס' הוא כמש"כ המהרש"א דלענין ספק שמא הי' בזה ראי' חדשה שסותרת הנקיים מהני עדותה משום דזה אינו נגד חזקה דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה, ולענין עדותה על הטבילה שהוא נגד חזקת טומאה מהני עדותה משום דבידה לטבול. והנה עפ"י מש"כ דבכה"ג גם על ספק ראי' חשוב חזקת טומאה דכיון דאם ראתה לא מהני טבילה קשה למה מהני עדותה אם נימא דנגד חזקה אין נאמן ע"א באיסורים. ובש"ש ש"ה פ"ב הוכיח מדברי תוס' אלו לשיטתו וכן בהג' דגול מרבבה יו"ד סי' קפ"ז על ש"ך סקי"ט ציין לדברי תוס' הנ"ל, ולדברי תוס' בזבחים ד' כ"ט ע"א ד"ה וכיון שכתבו להדיא דקודם שספרה. ז' נקיים וטבלה היא בחזקת טומאה יעו"ש. ונשאר בצ"ע:

ולענ"ד נראה דאף שקודם שטבלה היא לעולם בחזקת טומאה וכל ספק שיולד בענין הנקיים מוקמינן לה בחזקת טומאה כמו ספק בעיקר הטבילה כל זה הוא רק לענין דין ספיקות, אבל לענין דין נאמנות של ע"א באיסורין דאינו נאמן נגד חזקה הוא רק אם מעיד על איזה דבר נגד מה שהוחזק לנו כמו בהקדש שמעיד שבעלים נשאלו ע"ז לחכם ועקר את הנדר, וכ"כ באשת איש שמעיד שמת בעלה שעדותו הוא שנתחדש דבר היפוך מה שהוחזקנו מעיקרא, ובנדה מה שמעידה שטבלה חשוב נגד חזקה שמעידה שנתחדשה סבה המטהרת רק לזה מהני עדותה מחמת הכלל משום דבידה לטבול, ומה שמעידה על הנקיים שלא נתחדש בה ראי' עדותה זאת אינה נגד שום חזקה דלא הוחזקה שתהא רואה כל שעה אף דעי"ז מתברר גם ענין הטבילה שהיתה טבילה מועלת, אבל עכ"פ אין זה נגד חזקה, וכ"כ נראה לי גם במקוה שנמצא חסר ואנו מסופקים על שעת הטבילה אם היתה חסרה אז, וע"א יעיד שראה שהיתה אז מליאה שתיהני עדותו אף שבלא עדותו אנו מטמאים למפרע משום תרתי לריעותא, אבל עדותו אינו נגד שום חזקה דלא הוחזקנו שתהי' חסרה אז. ויבואר ענין זה לקמן באורך בעזה"י:

ואמנם לדינא דברי החוו"ד מסתברים דאף שהוכחנו דקודם טבילה כל ספק שיפול בזה מוקמינן לה בחזקת טומאה, אבל בספק ראי' י"ל דאיכא חזקת הגוף כל שהיתה בזה הפסק טהרה ובדיקת יום אחד, ובנידון הענין שדן בזה בס' חוו"ד במכה שמוציאה דם ואיכא ספק על הדם י"ל דאחר ג' ימים שספרה לה איכא חזקת הגוף וחזקת הגוף עדיף מחזקת טומאה. ואין להוכיח נגד זה ממש"כ בתוס' גיטין הנ"ל דילפינן ע"א נאמן היכא דליכא חזקה משום דלא הוחזקה שתהא רואה כל שעה דמוכח דבימי ספירתה ליכא חזקת הגוף שלא ראתה, דאל"כ איך ילפינן דע"א נאמן בספק שקול, די"ל דקודם ג' ימים שעלולה לראות ליכא חזקה לשום צד, אבל לאחר ג' ימים יש לה חזקת הגוף שלא ראתה כמש"כ החוו"ד ובתשו' נוב"י יו"ד סי' נ"ט הובא שם דעת הגאון ר"ח שכתב כן יעו"ש, והנוב"י סתר דברי' מדברי תוס' זבחים ד' כ"ט שכתבו שם דקודם טבילה וספירת ז' נקיים אינה בחזקת טהרה, אבל ראי' זו אינה מוכחת כלום כמש"כ בס' חוו"ד שם דשם אינו ענין לספיקות. יעו"ש:

פרק כב והנה עפ"י המבואר בפרקים הקודמים דספק נקובת הושט ושמוטת הגרגרת חשוב ספק בשחיטה כיון שתלוי בזה דין היתר שחיטה ול"ד לנידון האמור בפד"א דקיימא בחזקת היתר לשוק או ליבם דשם אף שהיתר אשת איש בא ע"י מיתת הבעל ולא ע"י שלילת החיים כמו שנבאר ענין זה במק"א, אבל כיון שמת לפנינו, וכמו שכתב הרשב"א שהרי מת וקברו מוכיח עלי' חשבינן אם היא נאסרת לשוק מחמת זיקת יבום כאילו דבר אחר גורם לאסור ואינו בגדר ספק במעשה המתיר, אבל בשחיטה שהמתירים הם הסימנים הנשחטים, אם נולד ספק אם הסימנים שלמים שראוים להתיר בשחיטתם הוי ספק בעיקר המתיר, ואיכא חזקת איסור, וכן לענין טבילה, בטובל ושרץ בידו הוי חסרון בעיקר הטבילה ומשו"ה בספק הוי ספק בעצם המכשיר לפי"ז יש לדון בכל ספק טריפה אם הוא ג"כ ספק במעשה המכשיר או דבר אחר גורם לו לאיסור, וענין זה תלוי אם יש איסור בטריפה שחוטה איסור שאינו זבוח, והנה בפשטות ראוי לומר כיון דשחיטת טריפה מועלת לטהר מידי נבילה ליכא כאן איסור שאינו זבוח, רק איסור טריפה לבד, אבל מהא דקיי"ל בשוחט את הטריפה ונמצא בה בן ט' חי דאינו ניתר בשחיטת אמו וצריך שחיטה - ביו"ד סי' י"ג - קשה למה לא תועיל להעובר שחיטת אמו כיון דשחיטת האם היתה שחיטה מעליא ואסורה רק משום דין טריפה, ובולד ליכא דין טריפה, ומוכח לכאורה מזה דשחיטת טריפה אינה שחיטה מעליא להתיר באכילה, דכיון דטריפה אינה חי' וחשוב כנטלוה קצת חיות שלא ע"י שחיטה, ורק גמר מיתתה היתה ע"י שחיטה ומהני להוציא מידי נבילה, ומשו"ה גם לולד לא מהני להתיר באכילה דאיכא חסרון בגוף השחיטה לענין היתר אכילה: