שערי ישר חלק א קנב

והי' אסור לאכול בקדשים אבל אכילת פסח אינה מעכבת ובשעת שחיטה שחט לאוכלי' ולא נפסל הזבח ופטור מפסח שני כנלענ"ד:

ובתשובת נוב"י מ"ק ביו"ד, סי' מ"ו כתב להכריע דמן הדין א"צ בדיקת חורין וסדקים גם בבדיקת הפסק טהרה, דכיון, דעיקר הטעם להצריך בדיקת חורין וסדקים הוא מטעם שמא כותלי בית הרחם העמידו דם וזה לא חיישינן גם היכא דליכא חזקה והוכיח מהא דקיי"ל דלבעלה ולחולין לא מטמאה למפרע אף היכא דאיכא חזקת טומאה כגון זבה שספרה ז' נקיים וטבלה ולמחר ראתה דמדינא דגמ' אינה צריכה שבעה נקיים שנית, ולמה לא נחוש שמא מאתמול הי' הדם וכותלי בה"ר העמידו ונסתרו הנקיים ושם הספק שמא לא נטהרה מטומאה הראשונה ובחזקת טומאה הראשונה היא כמו במקוה שנמצא חסר שמוקמינן את האדם הטובל בחזקת טמא אף שנולד הספק לאחר שטבל יעו"ש שהאריך בזה, ובס' חוות דעת סי' קצ"ו סק"ד דחה דברי' דבמקוה הוי ספק במעשה המטהר משו"ה חשוב בחזקת טומאה כל שלא נתברר מעשה המטהרת, אבל בנידון זה שאין חסרון במעשה הטבילה רק ספק אחר שמא ראתה חשוב בחזקת טהרה והוכיח ענינו דכל ספק בשחיטה שמא שהה או דרס או שמא הי' סכין פגום בחזקת איסור עומדת, ובספק שמא ישב לה קוץ בושט נקטו התוס' בפד"א ובפא"ט דאי לאו משום דשכיח לאיסורא הוו מוקמינן בחזקת היתר אף דנקובת הושט נבילה יעו"ש. וכבר נתבאר בדברינו לעיל בפי"ז ופי"ח דבספק נקיבת הושט הוי בחזקת שאינו זבוח וכן ספק שמיטת הסימנים, ועוד נתבאר בדברינו בפרק זה דגם בספק טומאה חדשה בירד לטבול מטומאה ישנה חשוב בחזקת טומאה, דלפי"ז בספק סתירת נקיים ודאי דראוי למיקם בחזקת טומאה כשיטת הנוב"י בתשובה זו וכ"כ החליט בתשובתו סי' ס"ג, ולפי מה שהוכחנו מדין טומאת התהום לענין אם ירד ליטהר מטומאת מת דחשוב בחזקת טומאה, ובשומרת יום שטבלה ואח"כ ראתה דחשוב בחזקת טהרה, הנה גם לענין נקיים יהי' הבדל אם ספק לנו שמא אחר הטבילה נתחדש ראית דם הסותר נקיים אז תהי' בחזקת טהרה כיון דלולא ראי' השני' כבר נטהרה לגמרי ע"י נקיים וע"י טבילה, אבל אם קודם הטבילה הוי בחזקת טומאה משום דאם ראתה לא נפקעה ממנה טומאתה הראשונה כמו שנתבאר לעיל בפ"כ, ועפ"ז לכאורה ראית הנוב"י קמה ונצבה להכריע דספק שמא כותלי בה"ר העמידו אינו ספק כלל ורק לתרומה וקדשים החמירו חז"ל:

אבל באמת מוכח להדיא מדברי תוס' ריש נדה ד"ה דספק זה שמא כותלי בה"ר העמידו הוא ספק שקול דכתבו להדיא דלחולין לכו"ע די' שעתה דמוקי לה בחזקת טהרה, ואח"ז הקשו מ"ש מספק טומאה ברה"י דהוו טמא ודאי ולא מוקמינן בחזקת טהרה. יעו"ש. והנה מלבד לשונם הברור שהוא משום חזקה ממה שחתרו שם למצוא פתרא לחלק מספק טומאה ברה"י מוכח דהוי ספק שקול דאם הי' בגדר רוב שאין כותלי בה"ר מעמידים דם לק"מ דברוב לטהרה טהור גם בספק טומאה ברה"י כמבואר בגמ' כתובות ד' ט"ו, ונראה דאף שהוא ספק שקול מ"מ גם אם יהי' ספק העמדת כותלי בה"ר בז' נקיים קודם טבילה כגון שטבלה ביום ז' וביום ח' בבוקר ראתה דאיכא למיחש שמא ראתה אתמול קודם הטבילה לא מטמאינן למפרע משום דאף דאיכא בזה חזקת טומאה כמש"כ, אבל איכא בזה חזקת הגוף וכמש"כ בש"ש ש"א פט"ו הבאנו לעיל פ"א וחזקת הגוף עדיף מחזקת טומאה, ולפי"ז אין ראית הנוב"י מכרעת כלום דלענין בדיקת הפסק טהרה כיון דעכ"פ צריכה מה"ת לכו"ע וכיון שאינה בודקת בחורין וסדקים ויש לספק שמא העמידו כותלי בה"ר חסר בזה עיקר הבדיקה:

ובס' חוות דעת סי' קפ"ז סק"ה כתב בהא שאם דם מכתה משונה מדם ראיתה אין תולין בדם מכתה וז"ל דוקא שנתברר שהוא משונה הא בלא"ה תולין לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת (ש"ך בשם הרב המגיד והר"ן והרשב"א) נ"ל דאפי' אם היא באמצע ז' נקיים אחר ספירת ג' ימים ג"כ הוי בחזקת טהרה דעומדת בחזקה שתטהר לאותו יום דומיא דאמרינן ביבמות ד' ל"א אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואף שהספק אירע בחיי הבעל וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן בסי' קצ"ו וכו' וגם איכא חזקה דגופא דאשה בחזקת שאינה רואה עומדת ולא אמרינן חזקת טומאה רק אם הספק בטבילה דלא מטהרינן אותה מחמת ספק טהרה משא"כ הכא, וראי' לזה מנזיר ד' ס"ו דאמר רבא לא תימא ספק חזאי אלא ודאי חזאי ספק מחמת ש"ז ספק מחמת ראי' כיון שנזקק לטומאה ספיקו טמא ופירשו התוס' כגון שבדק ומצא על בגדיו ש"ז וזיבה ולא נודע אם בא הש"ז לבדו והזיבה לבדה ויסתור ז' או באו ביחד ויסתור רק יום אחד וכו' משמע דאם הוא ספק ש"ז או זיבה דאפי' נזקק לטומאה טהור וכש"כ במכה במוציאה דם דהוי כספק חזאי דמותרת רק שצריכה שתהי' לה הפסק טהרה ויום אחד נקי בבדיקה עכ"פ כמבואר בסי' קצ"ו. עכ"ל. ובדברי' תמוהים דעכ"פ מוכח מזה דמשנזקק לטומאה בחזקת טומאה הוא דהרי אמרו ע"ז במשנה דהטעם משום רגלים לדבר דהוא משום חזקה ובאמת הוכיח מזה בתשו' מהרי"ט דמחזיקים מטומאה לטומאה הובא בש"ש ש"ה, ושם בפ"ב דחה ראיתו דשם לא משום חזקה אלא משום רגלים לדבר דאל"כ בספק חזאי ספק לא חזאי נמי נימא אוקי אחזקת טמא אלא ע"כ דאין מוסיפים טומאה על טומאתו ולומר שראה עוד. יעו"ש. והנה לפי"מ שפירשו התוס' רחוק לומר שיהי' רגלים לדבר שלא הי' הש"ז והזיבה ביחד ועפמש"כ נראה לומר דבספק חזאי איכא חזקת הגוף דעדיף מחזקת טומאה וגם אם יהי' ספק אם הוא קרי או זיבה ג"כ י"ל דחשוב חזקת הגוף דראית קרי אינה שנוי הגוף שמצוי' בכל אדם אבל זיבה הוא חולי ושנוי הגוף ושפיר מוקים לי' בחזקת הגוף ומשו"ה מפרשי התוס' דמיירי שמצא ש"ז וזיבה על הבגד והספק אם הי' ביחד או כ"א לבדו, וע"ז