שערי ישר חלק א קנא

טומאת התהום אז נפקעה ע"י הטבילה הטומאה הראשונה רק שטעם גדול יש בזה לומר שלא הותר מחמת שזולת ההיתר תהי' הטומאה הראשונה עלי' ומפני זה טעם מסתבר בזה לומר שלא הותרה טומאת התהום בכה"ג ונכון הוא:

וכאשר הצעתי דברי לפני חכם אחד אמר לי ששמע מהגר"ח אב"ד דבריסק זצ"ל שגם הוא החליט כדברינו דבטמא שיש עלי' טומאה שאינה מתטהרת אין הטבילה מועלת להפקיע טומאה הראשונה, ואמר דברי' עפ"י הירושלמי במס' שבועות לענין טומאת מקדש וקדשי', ונראה לי שכונת הגר"ח זצ"ל הוא על דברי הירושלמי שבועות פ"ב ה"א דז"ל הירושלמי, ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה עלתה לו טומאה קלה, ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור ירד לטבול מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה חמורה לא עלתה לו טומאה חמורה ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש חייב, הא מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה חמורה לא, הא מטומאה קלה ונסמכה לו טומאה קלה לא, ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו סככות ופרעות מאחר דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי כולהון תורה הן אצל תרומה כמו שהוא טומאה חמורה או מאחר שאין הנזיר מגלח עליהם כמי שהיא טומאה קלה. עכ"ל הירושלמי. וזהו פירושו שאם ירד לטבול מטומאת מת שהי' לו ידיעה בתחילה, ונסמכה טומאה קלה שלא ידע בה ולאחר טבילה מטומאת מת נכנס למקדש פטור דמטומאת מת כבר נטהר, ועל הטומאה הקלה לא יתחייב שהרי לא ידע בה, ומש"כ עלתה לו טומאה קלה, היינו שטומאה חמורה הלכה ועלתה במקומה טומאה קלה, אבל אם הראשונה שידע בה היתה טומאה קלה ונסמכה טומאה חמורה שלא ידע בה, לא עלתה לו טומאה חמורה, היינו שלא פקעה ממנו הטומאה הקלה שאין כאן טבילה המטהרת וחייב על ביאת מקדש מחמת טומאה הראשונה. ועפ"ד זה יתפרשו מש"כ דמטומאות שוות אין הטבילה מועלת. כנלענ"ד:

ועפ"ז נתחזקו דברינו מש"כ בפרק הקדום לישב קושית הש"ש מדברי ר"ת שכתב בספק בהרת שאם הוחזק מחמת נגע הראשון הוי בחזקת טומאה, והא אין מחזיקים מאיסור לאיסור, דלפי המתבאר בזה דאין חל דין טהרה ע"י טבילה אם יש על האדם טומאה בלא"ה, כ"כ לא תחול טהרת הכהן באמירתו וכן טהרתו של המצורע בטבילתו אם הוא טמא מחמת נגע השני' ומשו"ה בספק בהרת הוא ספק אם מתטהר מטומאה הראשונה והוי בחזקת טומאה, וכמו שהוכחנו מדין טומאת התהום ומדין בעל קרי שראה זוב לר' יהודא, ומה שהוכיח בס' ש"ש ש"ה פ"ב דדין ירד לטבול מטומאת מת שלא הותר טומאת התהום לאו משום תורת חזקה הוא מהא דנקטינן בטמא מת שטבל בשביעי שלו ונטמא בטומאת התהום דמותר לעשות פסח כמבואר ברמב"ם ה' ק"פ פ"ז, אף דקודם שהעריב שמשו עדיין הוא טמא, לפ"מ שבארנו אינו כן דכיון דטומאתו מתטהרת ממילא בהערב שמש ושימשא ממילא ערבא הוא בחזקת טהרה כשיעבור הזמן וכמו דאמרינן פד"א אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת כשימות בעלה ומכש"כ הכא דשימשא ודאי ערבא, ודאי דחשוב חזקת טהרה, ומשו"ה אם נטמא בטומאת התהום דהיתה ההלכה שטומאת התהום לא תגרום דין טומאה לנזיר ועושה פסח בכה"ג נמי הותר, דמחמת טומאה הראשונה הי' טמא רק עד זמן הערב שמש וכיון שהגיע הזמן בטלה, והוספת הטומאה הוא רק מחמת טומאת התהום וזה פשוט. וכן מה שהוכיח שם מהא שירד לטבול מטומאת שרץ ונטמא בטומאת התהום דודאי הותרה טומאת התהום אע"ג שהי' בחזקת טומאה, אינו ראי' דזה ודאי הוא הוספת טומאה שהרי הי' טמא טומאה קלה ועתה נטמא בטומאה חמורה ונגד טומאה חמורה הי' בחזקת טהרה ולמי שהי' בחזקת טהרה הותרה טומאת התהום, ולפמש"כ דטמא מטומאה קלה אינו מתטהר בטבילה אם נטמא בטומאה חמורה טומאת התהום, יש לדון בזה איך יהי' הדין לענין עושה פסח, דמן המשנה במס' נזיר דמוכח דדוקא בירד לטבול מטומאת מת לא הותר טומאת התהום, אבל בירד לטבול מטומאת שרץ הותרה טומאת התהום אין להוכיח כלום לענין עושה פסח דהמשנה אמורה לענין נזיר שטומאת שרץ אינו סותר כלום ואין נפ"מ בזה מה שנאמר שנשאר עלי' גם טומאה הראשונה, ואם נאמר שתסתור הנזירות הוא רק מחמת טומאה החדשה של טומאת התהום וטומאת התהום אינה סותרת, אבל לעושה פסח דגם טמא שרץ אינו עושה פסח יש לדון בירד לטבול מטומאת שרץ ונטמא במת שלא ידע אדם מעולם אם בכה"ג הותרה טומאת התהום כיון שלא נטהר בטבילתו מטומאת שרץ, ונלענ"ד דבזה יהי' נפ"מ בין לכתחילה לדיעבד, היינו שאם בטבילתו נתחדש ספק טומאת התהום לא יותר לו לעשות פסח לכתחילה דבכה"ג יהי' ספק אם נטהר מטומאת שרץ, אבל אם נודע לו אחר הפסח שנטמא ודאי בטומאת התהום לא יתחייב בפסח שני. דלפי המבואר ברמב"ם ה' ק"פ פ"ו דלענין פסח שאני טומאת מת מטומאת שרץ גם למ"ד אין שוחטין על טמא שרץ, דבטמא מת אף שטבל בשביעי אינו עושה פסח אם לא העריב שמשו, ובטמא שרץ לכו"ע לאחר טבילה עושה פסחו יעו"ש ובכ"מ שם. הרי מבואר דטומאת שרץ אינה מעכבת כלל מעשית הפסח אם רק יהי' ראוי לאכילת פסח בערב, רק קודם טבילה אין שוחטין שמא יפשע ולא יטבול כמבואר בגמ' פסחים וכל זה שמא לא יהי' ראוי לאכילת פסח, אבל טומאת מת אף שיהי' ודאי ראוי מבערב דשימשא ממילא ערבא אבל עכשי' אינו ראוי לעשית פסח כ"ז שהוא טמא מחמת טומאת מת ונמצא דטומאת שרץ אינה מעכבתו לעולם מעשית פסח מחמת עצמות הטומאה ואם נאמר כשיטמא בטומאת התהום שיאסר בעשית פסח הוא רק מחמת טומאה החמורה ומשו"ה הדרינן להלכה המקובלת שטומאת התהום הותרה לעושה פסח ואף שבאמת הי' טמא גם בערב משום דלא הועילה לו הטבילה להטהר מטומאת השרץ