שערי ישר חלק א קמג

הוא רק הכרעת הדין המסופק ולא הכרעת מציאות הדברים דחזקה אינה מכרעת לעולם את המציאות רק שאמרה תורה להתנהג למעשה עפ"י מה שהוחזק לנו, ומשו"ה רצו לפרש דמשו"ה לא מהני חזקת שאינה דרוסה כשנולד הספק מחיים משום דכיון דעכשי' היא בחזקת איסור ואין לנו נפ"מ למעשה רק לאחר שחיטה אין לנו לדון עכשי' מה יהי' הדין לאחר שתשחט, וכיון דבשעה שנולד הספק לא הוכרע הספק י"ל דלא מהני שוב גם כשתשחט דלא נתחדש בה הספק, ומשו"ה הקשו דמסוגיא דכאן דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אף דעכשי' עדיין בחזקת איסור היא שבעלה חי ואף אם נאמר דענין החזקה כאן הוא משום דמוקי הערוה בחזקה שלא נתגרשה, אבל הלא עלינו לומר דהא דמהני חזקה לצרה מחמת הערוה הוא משום דכיון דאיסורה הוא מחמתה הרי זה דומה כאילו יש כאן חזקה גם לצרה וכמו דמהני חזקת המקוה לטמא וחזקת הסכין לבהמה כ"כ מהני חזקת הערוה להצרה, אבל עכ"פ מוכח מזה דמהני חזקה לצרה גם אם נולד הספק בשעת חזקת איסור ובספק דרוסה אמרינן להיפוך ומחמת קושיא זו הוכרחו לתרץ דבספק דרוסה איכא טעמא אחרינא דשכיח לאיסורא יותר מלהיתירא כנלענ"ד ביאור דבריהם

ולפי מסקנת התוס' הי' נראה לי על פי לשון התוספות בפא"ט שהבאנו לעיל בריש פרק ט"ז דלא כמפרשי כפי' רש"י בביאור חזקת היתר לשוק דאמר רבה דרש"י ז"ל כתב בזה"ל בחזקת היתר לשוק עומדת אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא שהכונה בזה דגם בשעה שבעלה עדיין חי היא בחזקת היתר לענין זה שאם ימות בעלה תהי' מותרת לשוק, והתוספות כתבו בפא"ט בזה הלשון השתא דמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה שהיתה קודם שזרק גט לערוה שהכונה בזה בענין אחר לגמרי מפירש"י, והיינו דאף דבשעה שנולד הספק לא הוכרע הספק על ידי דין חזקה דכל זמן שבעלה חי והיא בחזקת איסור ליכא דין חזקה להכריע הספק להיתר לענין זה איך יהי' הדין לאחר שימות, אבל אחר כך כשמת בעלה אז הוכרע הספק להעמידה בחזקת מה שהיתה קודם שנתגרשה הערוה, אכן יש לומר דגם לרש"י ז"ל הכונה הוא כפי ביאור התוס' דהרי גם לשיטת התוס' עלינו לבאר דאף שמחיים ליכא דין הכרעת הספק מה שחדשה לנו התורה מחמת שעכשיו ליכא דין היתר בפועל, אבל סבת ענין החזקה שהוא מה שמוחזק לנו הדבר עפ"י שכלנו ענין זה שייך גם מחיים שהרי כתבו דעכשיו שמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה שהיתה קודם שזרק גט לערוה הרי חשבינן לה שמחיים הוחזקה שתהי' מותרת אם ימות בעלה רק שהכרעת הדין מחמת חזקה זו מתחדש רק לאחר מיתת הבעל ולא לאחר זריקת הגט לערוה, וכמו כן יש לומר גם לפירש"י ז"ל דגם בפירש"י לא נזכר דמחיים הוכרע הדין רק סבת החזקה מתי הוחזקה בחזקת היתר לשוק, ועל זה כתב רש"י שהוחזקה להיות ניתרת לשוק אם ימות בעלה, ועלה לנו מזה דיש לומר דלכו"ע אף אם נימא דלאביי ורבא לא אמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת גם משורת הדין מן התורה שלא מחמת חומרא דרבנן כפי מה דמסיק הש"ך על פי כונת התוס' אין יסוד המחלוקת בזה לענין סבת החזקה לומר דלאביי ורבא לא הוחזקה מעולם בחזקת היתר לשוק אלא דלכו"ע שפיר חשוב חזקת היתר דהרי על כל פנים החזקנו כן שתהי' מותרת על ידי מיתת בעלה אלא דסברו כיון דמחיים לאחר זריקת הגט לא הוכרע ספק זה מחמת שלא חדש תורה להכריע איזה ספק רק כשנוגע הספק להלכה למעשה שוב לא יוכרע הספק עוד כשיבא הזמן שגורם הספק ספק בדין להלכה וכמו שביארנו בביאור דברי התוס' לעיל, וכן משמע מדקדוק לשונם דכתבו לדון היכא דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור, דלכאורה הול"ל דקודם לידת הספק היתה בחזקת איסור דלעולם עיקר חזקה הוא כמו שהוחזק לנו קודם לידת הספק דבשעת לידת הספק ליכא חזקה דהרי מסופק לנו אלא שהתורה חדשה לנו שלא להשגיח על הספק ולהעמיד הדבר על חזקתו הקודמת, אבל לפי מה שכתוב דבריהם מדוקדקים מאד דעיקר החקירה בזה דבשעת לידת הספק ליכא הדין להכריע את הספק כיון שעדיין הוא בחזקת איסור. כמש"כ

אמנם לפי זה בהא דמתיב אביי לרבה מנפל הבית עלי' ועל בת אחו' וא"י מי מת קודם דתני חולצת ולא מתיבמת יהי' הכרח לפרש דאביי לא פליג ארבה בדין החזקה אם מהני חזקה בכה"ג מדין תורה אלא דאביי סובר דלענין חליצה החמירו רבנן שלא לסמוך על החזקה, דאם נאמר דפליגי בעיקרא דדינא של חזקה זו הרי בנפל הבית נולד הספק בשעה שכבר מת שנוגע עכשיו דין החזקה להתירה לשוק בפועל ובכהאי גונא לפ"ד לכו"ע מהני החזקה דהרי כבר הוחזקה שתהי' מותרת במיתת הבעל ומוכח מזה דלא כשיטת הש"ך דהעלה דאביי ורבא פליגי על רבה בעיקר הדין ובלא"ה דחו האחרונים שיטת הש"ך דכל הדוחק שנדחק הש"ך כמו שהרגיש בעצמו שאין דברי התוס' מורים כן הוא רק לישב דברי הד"מ מה שהוכיחו ממשמעות התוספות דלענין ספק מים בראש לא אמרינן נשחטה הותרה, ובאמת דברי הד"מ מתפרשים בטוב טעם כמש"כ התב"ש ושאר אחרונים הבאנו קצת דבריהם לעיל בפרק ט"ז, ובדברינו שם נתבאר עוד יותר בפשטות דברי הד"מ בלי גמגום כלל. יעו"ש. ולפי זה עלה לנו דלשיטת תוספות על פי מסקנתם דגם אם נולד הספק בשעה שהדבר מוחזק באיסור מחמת דבר אחר מכל מקום כשיסור אותו האיסור שוב חוזר וניעור ענין להעמיד הדבר על החזקה שהחזקנו קודם לידת הספק, ואביי ורבא לא פליגי ע"ז רק מחומרא דרבנן לענין חליצה וליכא ללמוד מזה לענין שאר איסורים: