שערי ישר חלק א קמב

אבל הרי חזקת הגוף עדיף משאר חזקות וממילא לא יהי' ספק בשחיטה ומשו"ה מסקו לאסור מטעם דשכיח לאיסורא וכמש"כ לעיל בפי"ח

ומש"כ בש"ש שם לתרץ הא דתניא בספק שמיטת הגרגרת דהוי ספק בשחיטה עפ"י דברי הר"ן שכתב דשמיטת גרגרת הוי רק טריפה, אלא דאם נשמטה בשעת שחיטה, אי אפשר לשחוט כראוי, קשה להבין כיון ששחט רק את הושט והגרגרת נמצאת שמוטה, ומיירי בעוף דסגי בשחיטת הושט אבל זה קשה לא על הש"ש אלא גם דברי הר"ן שהביא בשם הרמב"ן תמוהים. וצע"ג

והנה ראיתי בהגהת בית מאיר ליו"ד סי' כ"ד סעי' ט"ו שכתב להקשות על שיטת בה"ג דסובר דשמוטה אינה טריפה מחיים אלא דהכי אגמרה רחמנא למשה דאף בעוף שהכשירו בסי' אחד בעינן שיהיה תרוייהו ראויים לשחיטה וז"ל וקשה לי לפי"ז שהרי מוכח מדעת רב אדא בר אהבה בחולין ד' כ"ח דלאו מההוא טעמא אתינן עלה שהרי סובר דהכשירו דעוף אינו אלא בושט ולא בקנה הרי הקנה לגבי העוף בל"ז אינו לשחיטה ולמה תטרף העוף בשמיטת הקנה כמבואר בהברייתא, ודוחק לומר דר"א לא ס"ל כברייתא הנ"ל עפ"י הברייתא דרמי ד' כ'. עכ"ל. ודברי הגאון הנפלא הזה נפלאים דהלא גם לר' אדא דסובר דשחיטת הקנה לחוד אינה מתרת ושחיטת הושט בלא קנה מתרת, מ"מ אם ישחט הקנה ואח"כ הושט שחיטה מעליתא היא, ופסוקת הקנה ודאי טריפה, א"כ מוכרח דגם לרב אדא הקנה הוא סימן המתיר גם בעוף, אלא דאם שחט הקנה הותחל מעשה המתרת ולא נגמרה, ושחיטת הושט בעוף מתרת בלא קנה, ועפי"ז כמו דמתפרשת שיטת בה"ג למ"ד דעוף הכשירו בסימן אחד בין בקנה ובין בושט כ"כ נפרש גם לרב אדא. וזה פשוט

ובהא דפליג אביי על רבה מפרש הש"ך ביו"ד סימן נ' בישוב דברי הד"מ, דסובר דמן התורה לא מוקמינן אחזקת היתר כיון שנולד הספק בשעה שהיתה בחזקת איסור, ומסיק הש"ש ענין זה לענין דמחזיקים מאיסור לאיסור, דלרבה אין מחזיקים לאביי מחזיקים וקיי"ל כאביי, ולפי שיטת הש"ך מחזיקים מאיסור אמה"ח לאיסור טריפה, ולפי מה שבארנו לעיל בפי"ח לא יתכן לפרש כן דלענין ספק טריפה אין שייך להחזיק שהי' בה שני איסורים על ידי שהוחזקה באיסור אחד, והנה הש"ך בא לתרץ דברי הד"מ שהוכיח את דינו להחמיר בספק של מח מקיפו לענין מים בראש ממשמעות דברי התוס' בפד"א, ומפרש הש"ך בכונת הד"מ דכיון דהתוס' רצו לדמות דין נשחטה הותרה לחזקת היתר ליבם או לשוק האמור בסוגיא דפד"א, אלא שדחו זה אליבא דרבה אבל לאביי דפליג על רבה וסבר דלא אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת, יש מקום לומר דסבר דמן התורה לא מוקמינן לה אחזקת היתר לשוק, ולפ"מ שרצו התוס' לפרש מתחילה מהראוי כל כך לומר בכל ספק טריפה שנולד ריעותא מחיים דלא אמרינן נשחטה הותרה זהו תו"ד הש"ך. ובעיקר כונת התוס' מה דשקלו וטרו אם מהני חזקה לענין ספק דרוסה מחמת שבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור כבר נתבאר בדברינו לעיל פרק ט"ז דכונתם דכיון דבשעה שנולד הספק לא הוכרע הספק מחמת חזקה כיון דאסורה מ"מ בשעה שהיא חי' משו"ה י"ל דאף עכשי' דנשחטה דהותר האיסור הקדום לא מהני עכשי' החזקה כמש"כ שם ולפי"ז אף אם נימא דאביי סבר דבאמת כן הוא דלא מהני חזקת שאינה דרוסה כל שנולד הספק מחיים אין זה ענין כלל לענין אם מחזיקים מאיסור לאיסור

ועפ"ד מכונים היטב סגנון דברי התוס' בפד"א בד"ה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וז"ל וא"ת תינח כנס ואח"כ גירש שכבר הויא צרת ערוה, אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הויא בחזקת היתר לשוק, ועוד לר' ירמי' דוקא בגירש ולבסוף כנס איירי, וי"ל דמ"מ היא בחזקת היתר לשוק דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה, וא"ת דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אעפ"י שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין אמרינן וכו' נשחטה בחזקת היתר עומדת וכו' ומשמע דוקא לענין ריעותא דאיתילד אחר שחיטה הויא בחזקת היתר וכו' אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור עכ"ל הצריך לנו. שלכאורה אין מובן בדבריהם כיון שתרצו מעיקרא דמאי דאמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק הוא גם אם גירש ואח"כ כנס משום דמוקמינן הערוה בחזקה שלא נתגרשה, א"כ מאי מקשו אח"כ מסוגיא זו על סוגית הש"ס דפ"ק דחולין דהכא לאו משום חזקת היתר הוא רק משום חזקת הערוה שלא נתגרשה או שלא נתקדשה וכבר עמד ע"ז בס' ש"ש שם בפ"ז, ומתרץ שכונתם לדקדק רק מקושית אביי מה שהקשה שם מנפל הבית עלי' ועל בת אחו' דשם ליכא חזקה להעמיד הערוה בחזקת חי יעו"ש. והדוחק מבואר לכל מעיין שהרי העיקר חסר מן הספר שלא הזכירו כלל דברי אביי

אבל לפי"מ שבארנו דבריהם מכוונים היטב בלי גמגום דהנה דברי הש"ש תמוהים דאם נאמר דהיכא דאיכא חזקה אחרת כגון לאוקים הערוה בחזקת שלא נתגרשה לא שייך לחלק בין אם נולד הספק מחיים או לא א"כ קשה לפי דבריהם דרצו להוכיח מהא דחיישינן לספק דרוסה דהטעם הוא משום שנולד הספק מחיים הלא בספק דרוסה איכא נמי חזקה אחרת בגופא דבהמה חזקת שאינה דרוסה ובפ' אלו טריפות ד' מ"ג שהקשו גם שם קושיא זו שהקשו כאן כתבו להדיא דספק דרוסה יש להעמידה בחזקת שאינה דרוסה, והי' להם להקשות על עיקר הדין למה לא מהני חזקת שאינה דרוסה ולא לדמות ענין זה לסוגיא דכאן, ע"כ נלענ"ד ברור דרצו להוכיח מספק דרוסה דכל שנולד הספק מחיים בשעה שהיא בחזקת איסור לא מהני שום חזקה אף חזקת שאינה דרוסה כיון דענין, חזקה