שערי ישר חלק א קלט

עומדת וספק טרפות בחזקת היתר עומדת והאיך מדמה זה לזה, ונראה לענ"ד בכונתו דאף אם נפרש לשון הברייתא כפשוטו דהוי ספק בהכשר שחיטה אבל חזקה זו חזקת איסור שאינו זבוח הוי חזקת איסור וספק של שמיטת הגרגרת הוא ספק בהשתנות הגוף כמו מומים באשה ועוד עדיף משנוי הגוף של מומים וחזקת הגוף עדיפא משאר חזקות והי' ראוי לומר להעמיד את העוף בחזקתו דלא נשתנה גופו וממילא הוכשר ע"י השחיטה דליכא למימר דהוי חזקה שלא נתבררה בשעתה דאולי נולד בסימנים עקורים, דהרי הברייתא מיירי בסתמא אף היכא שהכרנו מעיקרא דדבר זה אפשר לפעמים להכיר אם נעקרו הסימנים, דמ"ש הט"ז בסי' כ"ד סקי"ג בשם המהרי"ק דהי' זה כעצמים בבטן המלאה הוא רק היכא דלא נתכון להבחין, והיכא דהכרנו מעיקרא דהי' בסימנים שלמים ודאי איכא חזקת הגוף, אלא ע"כ הטעם בזה כיון דאיכא ריעותא לפנינו לא מהני חזקת הגוף להכריע ומזה למד לכל ספק טריפה דאין מעמידים על חזקת הגוף וספיקו לחומרא דכמו דלא מהני חזקת הגוף דאלימא כ"כ לא מהני חזקת היתר שבא מחמת הרוב, ומזה למד דכל היכא דאיכא ריעותא לפנינו בגוף הנידון חשיב כיצא מחזקתו קצת ולא מהני חזקה. כנלענ"ד בכונת הר"ר יונה. וחכם אחד רצה לסתור כל השיטה שבארנו מחמת הערה זו ורצה לומר דכנות הר"ר יונה וסיעתו דספק טריפה הוא כספק שחיטה דאימור טריפה הוא שניטלה ממנה חיות שלא מחמת שחיטה, ולפי"ז בשאר ספיקות מודה דמוקמינן אחזקה גם היכא דאיכא ריעותא וכשיטת תוס', ולפימש"כ אינו מתורץ גם אם נימא דכל ספק טריפה הוא ספק חסרון בשחיטה אבל עכ"פ איכא חזקת הגוף דעדיפא מחזקת איסור שאינו זבוח דהרי הר"ר יונה כתב להדיא דגם בטריפה שנתברר מעיקרא חזקת הגוף כגון שבירת הגף וכה"ג לא מוקמינן אחזקה, אלא ודאי מוכרח כדברינו דשיטתו הוא מחמת הריעותא שלפנינו וענין זה הוא כלל בכל הספיקות, ורק צריך להבחין מה חשיב ריעותא בגוף הנידון וכמש"כ

אח"ז מצאתי בס' בכור שור למס' חולין שהקשה על דברי ר"מ שלמד ספק טריפה מספק שחיטה, ומתרץ בדוחק. יעו"ש. ובס' פמ"ג בפתיחה לה' שחיטה נשאר בצ"ע בזה ולפמש"כ לק"מ

אכן לשיטת תוס' וסיעתם דסברי דילפינן מנגעים דגם היכא דאיכא ריעותא מוקמינן אחזקה יקשה הוכחת הר"ר יונה דלמה בספק אם נשמטה הגרגרת קודם שחיטה או לאחר שחיטה הוי ספק בשחיטה ופסולה נימא אוקמה אחזקה קמייתא וחזקת הגוף עדיף מחזקת איסור שאינו זבוח, ולכאורה יש לתרץ דהוי תרתי לריעותא הרי שמוטה לפניך וחזקת איסור שאינו זבוח אבל לפמש"כ לעיל בפ"ג דתרתי לריעותא אינו מגרע חזקת הגוף רק היכא שהוא בשני גופים כמקוה וטמא וכה"ג, אבל בגוף אחד גם תרתי לריעותא אינה מבטלת החזקה, התמיה קימת, אם לא שנתרץ דמיירי בכה"ג היכא דלא נתברר מעולם אם לא נעקרו הסימנים כדלעיל, ועוד י"ל בפשטות דכמו דסברי התוס' בישב קוץ דלא מהני חזקה וכן בס' דרוסה משום דשכיח לאיסורא כ"כ יתרצו בספק שמוטה דיותר שכיח דנשמטה הגרגרת מחיים וכן נקטו האחרונים בשאר ספיקות אם מחיים או לאחר שחיטה דרגיל יותר לתלות שנעשה מחיים דע"י שמתנענע כתנועת בע"ח, קרוב יותר שנעשה בה השנוי. וזה פשוט

ובס' כרתי ופלתי סי' ל"ג ביש מכשירים שהביא הרמ"א סעי' ט' בנמצא קוץ בושט ואין קורט דם מבחוץ כתב וז"ל והנה קשה לי על דעת מכשירין דתמכו יסודתם בהא דמכשירים בהמסס ובית הכוסות כמש"כ הרא"ש ולכאורה ל"ד דהתוס' הקשו למה חוששים לספק דרוסה נימא בחזקת היתר עומדת וכו' ותרצו דדרוסה שכיח ולא הקשו כן מתחילה אישב לה קוץ בושט היינו משום דושט ספק בשחיטה דנקובת ושט נבילה ומעכב שחיטה וספק בשחיטה לא אמרינן בחזקת היתר עומדת דאדרבה איתחזק איסורא ולכך לא הקשו רק מדרוסה, וא"כ ל"ד לבית הכוסות דשם נשחטה הותרה ואינו שכיח כמו דרוסה אבל בושט דספק בשחיטה פשיטא דמחמירים. עכ"ל. אבל באמת אישתמיט ליה דברי התוס' בפ' ד"א שכתבו להדיא דגם בישב לה קוץ בושט אי לאו דשכיח לאיסור יותר הי' ראוי' לומר לאוקמה אחזקה. יעו"ש. ובע"כ הטעם בזה כמש"כ דאף דהוא ספק בשחיטה אבל הרי איכא בזה חזקת הגוף דלא נולדה עם קוץ ומכש"כ בעוף דודאי לא הי' קוץ בהביצה שנוצר ממנה, וחזקת הגוף מועלת גם נגד חזקת איסור שאינו זבוח ומשו"ה הוצרכו התוס' לחדש דמאן דאמר דחוששין שמא הבריא כמו בספק דרוסה הוא מטעם דבשני אלו הספיקות שכיח לאיסורא יותר מלהיתירא ודעת היש מכשירין הוא דמדמו ישב קוץ להמסס ובית הכוסות דסברי דרק בדרוסה שכיח לאיסורא, וממילא בספק של קוץ בושט אף דספק בשחוטה הוא מוקמינן לה אחזקת הגוף שלא נולדה עם נקובת קוץ דמה"ט סברי מתירין בהמסס. וזה ברור

ובס' ש"ש ש"ה פ"ו הביא דברי הכו"פ אלו ורוצה לדחות שיטתו דספק נקובת הושט לא הוי ספק בשחיטה, עפ"י שיטת רש"י בפד"א דלרבה שם איכא חזקה לאשה בחיי בעלה שתהי' בחזקת היתר לשוק כשימות בעלה, כ"כ י"ל בספק נקובת הושט היא בחזקת היתר לאחר שחיטה וכיון שמעשה השחיטה נעשה בלא שהי' ודרסה היא בחזקת היתר הראשון עומדת. יעו"ש. וכל החידוש בזה ללא צורך דממ"נ אם נימא דמיירי בנקב כזה שהי' ידוע לנו מתחלת בראיתו שנולד בלי נקב והוי חזקת הגוף שנתברר בשעתו למה לנו חידוש שיטת רש"י אליבא דרבה, ואם באופן דליכא חזקת הגוף דלא נתברר מתחילת הלידה ענין זה, אז גם חזקה דרבה עפ"י שיטת רש"י לא יועיל בזה דגם חזקה זו שתהי' מותרת לאחר שחיטה לא נתבררה בשעתה, ובעיקר חזקה זו שחדש רש"י שם יבואר לקמן בס"ד

וכן מה שהעלה בס' חתם סופר בסי' כ"ה חיו"ד הובא בפ"ת יו"ד סי' ל"ג דס' נקובת הושט אינו כספק בשחיטה אף דנקובת הושט הוי נבילה