שערי ישר חלק א קלח

אם לאחר שבוע מצא הכהן שנחסר והקשו לפי"ז נימא תרתי לריעותא הרי חסר לפניך וחזקת טהרה דגברא הנכנס בהבית תרצו שם בזה"ל וי"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרינן התם השתא הוא דחסר דאוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת כהן מן הבית וכשטמא הכהן את הבית אפילו נתחסר הנגע אח"כ קודם שנכנס זה, גזירת הכתוב הוא שהבית טמא עד שיראה הכהן בסוף שבוע ויטהרנו עכ"ל. ודבריהם סתומים מה שהוסיפו לבאר דלאחר שטמא אינו מתטהר ע"י החסרון רק ע"י כהן בסוף שבוע מה מלמדנו בזה, וע"י במהר"ם לובלין שם ודברי' ג"כ אינם מובנים וכן בס' מקור חיים לה' פסח סי' תס"ז רוצה לפרש דבריהם בדרך רחוק יעו"ש. ונראה לי בכונתם דהנה עיקר הטעם במה שחלקו בין היכא דרגילות להתחסר מעט מעט ובין היכא דרגילות להתחסר בבת אחת הוא עפ"י הדרך שכתבו הרשב"א והר"ן בשם ר"י דהיכא דאפשר לתלות דעכשי' סמוך למציאה נעשה החסרון אין זה חשוב לריעותא כלל דלא יצאה מחזקתה ואינו מצטרף לתרתי לריעותא, והנה בנגע אף שרגילות להתחסר בבת אחת אבל אם אי אפשר לתלות שנעשה החסרון סמוך ממש לראית הכהן או ראית אחרים הי' מקום לומר דאיכא ריעותא כמש"כ הרשב"א והר"ן משו"ה הוסיפו לבאר דבנגע לא הוי ריעותא אף אם אי אפשר לתלות דעכשי' נעשה, דמעיקרא לא החזקנו את הנגע רק בשעה שטמא הכהן את הבית דמאז והלאה אין שום נפ"מ לדינא, רק כשיוחסר בשעת ראית הכהן בסוף השבוע ועל העתיד לא הוחזק מעולם, ובכה"ג אין חילוק בין אם אפשר לתלות שנעשה עכשי' או מעיקרא זמן מה מקודם. כנלענ"ד בכונת דבריהם ונכון הוא בעזה"י

ובהא דמבואר בריש נדה דבאשה די' שעתה מה"ת משום חזקת טהרה דאשה אף שהרי ראתה דם לפנינו, נראה לי די"ל דהתם מיירי באופן דיש לתלות השתא ממש בשעת מציאה ראתה דבכה"ג לא חשוב ריעותא כשיטתם לענין טריפות ובס' מח"א ה' אישות תירץ דהתם נהי דאשה איתרעי טהרות לא איתרעי ולדעתי אין זה תירוץ מספיק דהא דאיתא כן בגמ' גבי סכין בפ"ק דחולין הוא רק היכא דלענין הסכין אין נפ"מ לדינא בהאי ספק אלא לענין הבהמה אבל באשה דעיקר הספק הוא לענין האשה דאל"ה הי' בזה דין ספק טומאה כספק טומאה דעלמא והי' חלוק בין רה"ר לרה"י ובאשה עצמה הרי דם לפניך, והא דשקיל וטרי בגמ' ד' ה' ע"ב לענין המטה אם הוי כספק שאין בו דעת לישאל, הוא רק לענין דין דרבנן לטמא למפרע דהוא משום ספק וע"ז יש לדון מחמת ספק שאין בו דעת לישאל. ועוד הרי כתבו בתוס' ריש נדה דלענין אין בו דעת לישאל יש לדון גם בספק ראי' וגם בספק למפרע יעו"ש. אבל עכ"פ מש"כ לתרץ די"ל השתא ממש ראתה זה פשוט. והא דמשמע שם בגמ' לענין מקוה דאי לאו הצטרפות חזקת טומאה דגברא הוי אזלינן בתר חזקת המקוה אף דחסר לפנינו וכן לענין תרומה כשנמצא חומץ, התם יש מקום לתרץ כמו שתירץ בס' מחנה אפרים דהריעותא הוא במקוה ולא בגברא כמו שאמרו בגמ' לענין סכין והטעם בזה דהבהמה אית לה חזקת הסכין, ובבהמה ליכא ריעותא. ובס' שער המלך בפ"ב מה' אישות הי"ד תירץ בדרך פשוט דאי לאו ההצטרפות הוי ספק ומשום תרתי לריעותא הוי ודאי, וכן תירץ מה דקשה מסוגית הש"ס דעירובין יעו"ש שהאריך בזה, אבל לא הזכיר השעה"מ וכן המהרי"ט בח"א סי' מ"א לא הזכיר מדברי הרשב"א והר"ן הנ"ל

והנה להלכה פסק המחבר ביו"ד סי' פ"א לענין החלב כשיטת ר' יונה הנ"ל וכן בסי' נ"ג בנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה פסק להטריף כדעת מהרי"ק הובא בב"י שם ובסי' ל"ט סעי' ט"ז וי"ז באחד שאומר שלא כסדרן היתה ואחר מכחישו ואומר כסידרן היתה פסק דמעמידין הבהמה בחזקת היתר וזה סותר את שיטתו וראיתי לאחד מן המפרשים שתירץ דסובר דסירכא כסדרן לא חשיבא לריעותא כלל, ונלענ"ד נראה דלק"מ דעיקר הענין שריעותא מבטלת החזקה הוא רק אם אנו דנים על ריעותא זו אם הי' באופן המטריף או לא אז אמרי' כיון דעכ"פ נעשה בה מעשה שהותחל בה מעשה המטריף אלא שספק לנו אם נגמרה בכה"ג כיון דעכ"פ יצאתה מחזקתה משו"ה בטלה חזקתה, אבל הכא על המקום השני שאנו דנים עלי' אם הי' סריך שם או שם לא נדע אם נעשה שם איזה ריעותא, ומה שנעשה ריעותא במקום אחר אינו מגרע כלום לענין הספק שאני דנים. וכן נראה לי ברור דאם אחד אומר שראה נקב במקום שיש שני עורות ולא ניקב רק אחד והשני אומר דהנקב הי' במקום אחר היכא דליכא אלא עור אחד דבכה"ג מוקמינן אחזקה

אבל שיטת הרמ"א קשה קצת דהנה בסי' נ' פסק דהיכא דאפשר לומר דנעשה אחר שחיטה אמרינן נשחטה הותרה ובסי' נ"ג לענין שמיטת הגף או נשבר אוסר מספק בא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה רק בנשבר מתיר מטעם ספק ספיקא יעו"ש. ובסי' פ"א לענין החלב פסק דקודם ג' ימים מותר החלב, ובכלל מוכח דפסק כשיטת התוס' וסיעתם דגם היכא דאיכא ריעותא מוקמינן אחזקה רק לענין שבירת הגף נקט דאינו ספק שקול כ"כ לתלות בלאחר שחיטה וכן ראיתי בספרי אחרונים, ומשו"ה מתיר רק היכא דאיכא ספק ספיקא

והנה עיקר היסוד שהוכיח רבינו יונה ז"ל דכל ספק טריפה אסור מהא דנשמטה הגרגרת וספק אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דתניא בברייתא עלה דכל ספק בשחיטה פסולה קשה טובא דהרי מפורש בברייתא דהוא משום ספק בשחיטה וכל ספק בשחיטה בחיי' בחזקת איסור