שערי ישר חלק א קלו

מנה לאבא בידך לפ"מ דמפרשי הרשב"א והר"ן שם דהוא משום חזקת הגוף ומכש"כ לפי"מ דתירץ ר' אלעזר שם תברא רישא ר"י וסיפא ר"ג ומוכח דמהני חזקה אף היכא דאיתרע דיצאתה מחזקתה דהרי מומים לפניך, אלא נראה שכונתם כמש"כ דלמאי דמתרץ ר' אלעזר וכן רב אשי הוא בהצטרפות ברי ושמא ובכה"ג מועלת חזקה קלישא היכא דאתרעי, ומזה לא הי' קשה להו רק למאן דמתרץ כאן נמצאו כאן הי' הי' הדין בנכנסה לרשות הבעל דעל הבעל להביא ראי' גם אם האב טוען שמא כמש"כ הר"ן שם באורך, וע"ז מתרצו דחזקת כאן נמצא כאן הי' אינו בגדר חזקה דעלמא אלא משום דאין מחזיקים מרשות לרשות

אבל קשה טובא דאמרינן בפ' המדיר שם אמר רבא לא תימא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקה דגופא כלל, אלא כי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא אבל היכא דליכא חזקה דממונא אזיל ר"י בתר חזקה דגופא דתנן אם בהרת קודם לשער לבן טמא אם שער לבן קודם לבהרת טהור, ספק טמא, ור' יהושע אומר כהה מאי כהה אמר רבה כהה טהור עכ"ל הש"ס. והנה מוכח להדיא דלר' יהושע מועלת חזקת הגוף אף היכא דאיתילד ריעותא גמורה בגוף הנידון, ודוחק לומר דמה"ט פליג ת"ק ואנן פסקינן כת"ק, חדא דלא מוכח טעמא דת"ק ועוד דעת הר"ש במס' נגעים לפסוק כר' יהושע ע"י המסופר בגמ' ב"מ דהקב"ה אמר טהור וכרבה בר נחמוני יעו"ש ונלענ"ד לתרץ דבריהם דהנה בהא דתנן בפ"ה דנגעים מ"ד כל ספק נגעים בתחילה טהור עד שלא נזקק לטומאה משנזקק לטומאה טמא דהוא מקרא כמו שהביא הרע"ב והרמב"ם בתורת כהנים דדרשינן שם וטמא הכהן אותו את הודאי הוא מטמא ואינו מטמא את הספק וכן דרשו וטהרו הכהן את הודאי הוא מטהר ואינו מטהר את הספק דענין זה אינו משום חזקת טהרה וחזקת טומאה דהרי בגמ' פ"ק דחולין שקלו וטרו למצוא ילפותא על ענין החזקות שקבלנו ולא הביאו למילף מקראי אלו והטעם בזה דאי אפשר ללמוד מזה דאף אם יהי' ספק שקול וספיקא דאורייתא לחומרא מ"מ ראוי להיות דספק נגעים טהור כמו שבארנו לעיל בפ"ז כיון דטומאת נגעים תליא באמירת כהן כמו שמפורש בקרא ופנו את הבית בטרם יבוא הכהן ובספק נגעים הלא לא יכול לומר הכהן דהוא טמא אלא מאמר של ספק טמא דאף אם ספיקא מה"ת לחומרא הוא רק איסור ודאי איסור צדדי להחמיר על הספק והוא איסור אחר כמו שנתבאר בדברינו בש"א, וכיון שהכהן אינו מחליט לטומאה לא חל שם טומאה אף אם קמי שמיא גליא שהוא נגע טמא וממילא הוא טהור, וכן לאחר שנזקק לטומאה אף אם נחסר הנגע אינו נטהר רק ע"י אמירת הכהן וכשהכהן מסופק אינו יכול לטהרו, וזה דרך פשוט ומובן ולעיל בפ"ז הביאנו שיטת הרמב"ם דלא סבר כן ותרצנו שיטתו בדוחק יעו"ש, ולפי"ז בהא דפליגי ת"ק ור' יהושע בספק בהרת קודם לשער לבן דסובר ת"ק דטמא מספק קשה במה חלוק ספק זה מכל ספק נגעים דכו"ע מודים ובע"כ עלינו לפרש דסובר ת"ק דבכה"ג לא חשוב ספק וכמש"כ התוס' בנדה ד' י"ט בד"ה ר' יהושע דהקשו שם מאי טעמא דרבנן דמטמאי מספיקא נוקי גברא אחזקי' וכו', ותירצו וז"ל וי"ל דדרך השער להתלבן מחמת הנגע לפיכך נראים הדברים דבהרת קדמה והביאו שם הוכחה מן התוספתא יעו"ש. ולפי לר' יהושע דמטהר א"צ שיועיל בזה חזקת הגוף לטהר ודאי אלא שיועיל רק לעשות לספק ואז יהי' טהור ממילא כדין כל ספק נגעים, והנה בתוס' ריש נדה שהקשו שם איך ילפינן ספק טומאה ברה"י גם היכא דאיכא חזקה הא בסוטה איתרע חזקתה, ותרצו בזה"ל וי"ל דילפינן מסוטה שעשאה הכתוב ודאי טמאה אע"ג דאית לה חזקה שאינה טמאה ודאי ולא איתרע אלא חזקת טהרה ודאית עכ"ל, ועפי"ז נאמר דלר' יהושע מועלת בזה חזקת הגוף לעשות כספק היינו דנגד מה דסברי רבנן דדרך השער להתלבן מחמת הנגע סובר ר' יהושע דמועלת חזקת הגוף לעשותו כספק ועל ענין זה לא מגרע מה דאיתרע חזקתו דעכ"פ חשיבא חזקה שלא להחזיק לודאי, ודרך זה מוכרח לשיטת הני ראשונים דלשיטתם אי אפשר לפרש מה דכל ספק נגעים בתחילה טהור הוא משום חזקה דהרי איתרע חזקתו דבזה ודאי הותחל הנגע אלא ודאי דגם ספק שקול טהור מקרא דוטמא אותו וכטעם שכתבנו וזה נכון בעזה"י

ועפי"ז יש לפרש גם שיטת ר"ת בתוס' פ' המדיר דמפרש בפלוגתא דרבנן ור' יהושע דמיירי בנזקק לטומאה שהי' בו נגע דהוקשה לנו לעיל בפ"ז לפרש שיטתו ועפ"ד בזה י"ל דגם לר"ת כל ספק נגעים טהור בלא דין חזקה כמש"כ, רק הכא כשהי' בו נגע אחר ואינו מתטהר ג"כ רק ע"י הכהן וכיון שנולד בו עתה ספק נגע אין ביד הכהן לטהרו מטומאתו הראשונה דלטהר ודאי בעינן שיהי' ביד הכהן לומר על האדם שהוא טהור דאף שלענין טומאה קיי"ל כרבנן דאף באיש אחד שיש עלי' שני נגעים וא"י איזה מהם פשה דספיקו טהור דדרשי הכתוב יטמא אותו על הנגע שיורה הכהן שהנגע הוא מטמא את האדם ובא"י איזה נגע לא נטמא ע"י הכהן, אבל עכ"פ לענין טהרה ודאי דבעינן שיתטהר האדם וכיון דעכשי' ספק לכהן שמא הוא טמא מחמת הנגע החדש אינו יכול לומר על האדם שהוא טהור וממילא תשאר עלי' טומאתו הראשונה אמנם פשטות המשנה בפ"ג מ"א ממ"ס נגעים בהא דמבואר שם אבל בתחילה בסוף שבוע וכו' מסגיר ופוטר מחליט ופוטר וכמו דמפרשי שם המפרשים שאם נולד נגע השני קודם שהספיק להסגיר דאז מסגיר את המוחלט יעו"ש, אבל עכ"פ מוכח דאפשר לפטור את המוחלט, שנגע אחד מטהר ונגע שני מטמא ונפ"מ לענין הקרבנות, ולפי"ז נסתרים דברינו מש"כ בדרך זה לפרש דברי ר"ת, אבל יתכנו דברינו לענין טבילת המצורע, דאינו מתטהר בטבילתו אם טמא מחמת נגע חדש וממילא הוא בחזקת טומאה ה"א, בלא"ה אי אפשר לפרש דברי ר"ת דמיירי שנולד