שערי ישר חלק א קלה

לתלות שבשעת מציאה נחסר יש להעמיד על חזקה קמייתא, אבל אם נולד ריעותא בגוף הדבר דחשבינן כשנוי קצת ויציאה מחזקה הראשונה ליכא ילפותא ולפי"ז בספק קדושין וגירושין וכן בנפל הבית עלי' ועל בת אחיו ואין ידוע איזה מהם מת ראשון דלא נולד ריעותא בגוף הצרה שאנו דנים עלי' שפיר מוקמינן אותה על חזקתה הראשונה שהיתה בחזקת היתר לשוק או ליבם דאין זה כשור שחוט לפניך דכל היכא שעכ"פ יצא הדבר מחזקתו קצת כמו בנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דאף אם נעשה אחר שחיטה חשוב כיציאה מחזקה קמייתא כיון דעכ"פ איכא בבשר התחדשות המגרע ודאית כשרותו ומוליד ספק בדינו ע"י דבר שנשתנה ונתחדש בעצמותו אז לא מהני חזקה אבל התם בנפל הבית עליה ועל בת אחיו אף שחזקת הצרה בהיתירה לשוק הי' ע"י קיום הבת אחי' ועתה היא מתה לפנינו ואין ידוע אם מתה קודם מיתת הבעל או לאחר מיתתו דלכאורה דומה ממש לספק של שבירת הגף אבל ההבדל שבזה הוא כמש"כ דבשבירת הגף עכ"פ יש שנוי בגוף זה גם אם נולד ענין זה לאחר שחיטה וקמי שמיא גליא דלא הוי שום שנוי וחסרון, אבל אצלינו לענין חזקה שהוא בעיקרו בנוי על ידיעתנו כפי שמוחזק לנו חשבינן זה לשנוי ויציאה מחזקתו אבל בנפל הבית עלי' ועל בת אחי' אם מתה הבת אחיו לאחר מיתת הבעל לא נולד שום שנוי בחזקת הצרה, וכן בתרי כתי עדים לא נשתנה עצם הדבר כלום לדברי כת אחת, ובזה יהי' פלוגתא בין הני ראשונים עם רבותינו בעלי התוס' מן הקצה אל הקצה דלשיטת תוס' בכל ריעותא מוקמינן אחזקה ומותר גם מדרבנן, ובתרי ותרי עכ"פ ספיקא דרבנן היא ואיכא מ"ד שהוא ספק של תורה ולשיטת ר' יונה וסיעתו בתו"ת קיי"ל דמותר מה"ת והיכא דאיכא ריעותא אסור מה"ת

והנה מדברי הרשב"א מש"כ בחי' חולין ד' מ"ו ונשנו דברי' בספרו תורת הבית וז"ל ואפשר לומר דאפילו בדיקה אינה צריכה - היינו בסירכא תלוי' - ואינו דומה לספק דרוסה וישב לה קוץ בושט דהתם איתיליד בה ריעותא בבהמה שהרי הותחל בה מעשה המטריף אלא שאנו מסופקים בגמר המעשה שהרי אמרינן לקמן על ארי בינייהו דרגלים לדבר שדרסן כיון דאיהו שתיק ואינהו מקרקרן או ישב לה צפורן בגבה אלא שאנו מסופקים אם דרסן דריסה האוסרת או לא וכן אם ישב לה קוץ שאנו מסופקים אם גמר הקוץ לנקוב ויצא לחוץ אם לאו וכיון שכן מספק צריכה בדיקה, אבל בזו שאין כאן שום הוכחת איסור ולא התחלתו שהרי סירכא זו יש לתלותה בלחה הבאה שלא מחמת נקב כלל אף בדיקה אינה צריכה, ותדע שהרי היכא דעל ארי בינייהו והוא שתיק ואינהו שתקן או צוות ואינהו מקרקרן תלינן לקולא דאימור שלמא הוא דעבד או בעותי מבעתי אהדדי ולא ודאי קאמרי אלא אימר. עכ"ל. מזה ג"כ יש ללמוד' ליסוד דרק היכא דהותחל קצת מעשה המטריף אז צריך בדיקה וכן כתבו האחרונים הפר"ח והתב"ש והחו"ד דברי הרשב"א אלו לבירור שיטת הרשב"א דאזיל בשיטת רבינו יונה ז"ל, אבל לפי"ז בנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה אינו דומה לזה דהרי אם נעשה לאחר שחיטה אין בזה שום התחלת איסור ולא הוכחת איסור, וצ"ל דעיקר כונתו הוא דסירכא תלוי' דמי לבא זאב ונטל בני מעים או ממשמשא ידא דטבחא דאיכא דבר לפנינו לתלות משו"ה אין כאן הוכחת איסור, אבל בנשבר הגף דאין דבר לפנינו לתלות חשוב ריעותא גמורה מה שהוא שבור לפנינו ונולד בו דבר המוציא אותו מחזקת ובזנות דהספק לפנינו בין שהספק אם קודם אירוסין ובין שהספק אם באונס או ברצון סובר הרשב"א דבחד ספיקא אסורה מה"ת דבכה"ג חשוב כשור שחוט לפנינו אף שאם לאו תחתי' זנתה אין זה ריעותא כלל אבל כיון דנעשה בה בגופה מעשה המספקת עלינו את דין כשרותה הוי ריעותא ויציאה מחזקתה כמו בנשבר הגף, ובספק מוכת עץ ספק דרוסת איש וכן באומרת משארסתני נאנסתי דנאמנת לר"ג אף להוציא הכתובה ואמרו בגמ' שם בפ"ק דכתובות משום דאית לה חזקה ובכה"ג ודאי שור שחוט לפנינו דהרי נעשה בה מעשה רק שאינו ידוע באיזה אופן ומ"מ מהני החזקה בין לענין איסור ובין לענין ממון, אכן לשיטתם י"ל דהוי משום הצטרפות של ברי ושמא דחזקה זו אף שאינה מכרעת מגרע את חזקת ממון של הבעל ומהני ברי ושמא להוציא, ושיטת תוס' ורש"י פ' אלו נערות ד' ל"ו בפ' המדיר בסוגיא דהי' בה מומים דמהני חזקת גופה בכל הני גם בלא טענת ברי יעו"ש, אזלי בשיטתם דחזקה מועלת גם היכא דאיתילד ריעותא כמש"כ בפ"ק דחולין, ולענין איסור לכו"ע מועיל אמירת ברי דידה מדין עד אחד נאמן באיסורין כמו שיבואר בס"ד במק"א וכן מפורש בר"ן וחי' הרשב"א בפ' המדיר שם דפליגי שם על רש"י ותוס' דחזקת הגוף בלא ברי ושמא לא מהני יעו"ש. ולפי"ז י"ל דבכה"ג מהני הצטרפות של חזקה אף היכא דאיתילד ריעותא וכ"כ ברואה מעוברת ואומרת מאיש פלוני וכהן הוא דר"ג ור"א אומרים נאמנת, ובגמ' שם אר"י לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ור"א אומר לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואמר רבה מ"ט איהי אית לה חזקה דכשרות בתה לית לה חזקה דכשרות יעו"ש. התם ג"כ אינה מתכשרת לר"ג משום חזקה לחוד ועיקר טעם מה דמכשיר ר"ג הוא משום ברי עם מגו או משום בודקת ומזנה ובלא ברי בעינן תרי רובי כמבואר שם ד' ט"ו בתוס', כנלענ"ד לישב דברי הראשונים אלו

וכן נראה מדברי רבינו יונה שהביאו הר"ן והרשב"א בספק השני שהבאנו לעיל דהקשה מומים דאמרינן העמיד על חזקתה וברשות הבעל נולדו ומתרץ דהתם משום דאין מחזיקין מרשות לרשות וזה לפי שנויי דרבא דמשני כאן נמצאו כאן היו, אבל עדיין לא תירץ כלום לפי מאי דמשני ר"א שם רישא