שערי ישר חלק א קלד

להכריע על שעה זו אם נשתנה מחזקתו הראשונה שאם אפשר לומר דעכשי' הוא בחזקתו הראשונה ע"ז מהני חזקה, אבל אם בע"כ נשתנה דהרי שור שחוט לפנינו דהרי עכ"פ איכא בזה מקרה המספקת עלינו את הדין אלא שאנו דנים אם נהי' בזה שנוי גדול או קטן ע"ז לא מהני דין חזקה לומר דכשרה היא והשנוי הוא שנוי קצת ולא שנוי גדול

ועפי"ז נראה לי לתרץ הקושיא החמורה שהקשינו לעיל, דהנה בנשבר הגף ואנו מסופקים על זמן השבירה והספק שקול וגם יש לתלות דעכשי' סמוך למציאה נולד השבירה אם הי' תולדת הספק נוגע רק על הזמן מתי נעשה שנוי זה אם הי' הדין לומר עכשי' נעשה ולא להוציא הדבר מחזקתו, אבל באמת בנשבר הגף תולדת הספק אינו על הזמן אלא על מהות השבירה אם נעשה מחיים או לאחר שחיטה וכשנאמר להעמיד הדבר על חזקתו שעכשי' לאחר שחיטה נעשה, בזה אנו באים להכריע גם על מהות השבירה שנעשה בשחוטה ולא בחי' שענין זה אינו דבר שהזמן גרמא, אלא הבדל בין חי' לשחוטה, ועל ענין זה להכריע על השבירה אם היא שבירה המטרפת או לא ע"ז לא מהני חזקה דמעיקרא דאף שאם נעשה שבירה כשהיתה שחוטה חשוב ג"כ ריעותא כיון שגורמת לספק את דין כשרותה כמו שבארנו למעלה, ואף דיש לומר דמתחילה נכריע על הזמן מתי נולדה הריעותא ולומר דעכשי' נולדה בשעת מציאה וממילא יתבטל תורת הספק מזה גם על מהות השבירה אם נעשה בחי' או בשחוטה דהרי כבר הוכרע ע"י חזקה דעכשי' נעשה ועכשיו היא שחוטה וכמו דמצינו כה"ג בהרבה מקומות בדברי התוס' ושאר הראשונים ולדוגמא נביא דברי תוס' פ"ק דכתובות ד' ט' ע"א בהא דאמרינן שם דבאשת כהן הוא ספק אחד תחתי' או לאו תחתי' זנתה והקשו שם בתוס' דנוקים לה בחזקת כשרות לכהונה ותרצו שם דאיכא חזקת הגוף לומר שתחתי' זנתה. יעו"ש. ושם עוד גרע מכאן דהתם אין שלמותה גורמת כלום לאסור דאדרבה כל זמן שהיא בשלמותה היא ודאי כשרה לכהונה ובכל זה סברי התוס' דמהני חזקת הגוף לומר דלא זנתה קודם אירוסין וממילא יבורר שזנתה תחתי' אבל זה רק לשיטת התוס' דמהני חזקה להכריע גם היכא דאיכא ריעותא משו"ה מהני גם הכרעה ע"י תולדה, אבל לשיטת רבינו יונה וסיעתו דכל היכא דאיכא ריעותא לא מהני חזקה להכריע כ"כ לא תועיל דין חזקה גם ע"י תולדה להכריע שהשבירה זו שאנו רואים עכשי' היא שבירה שאינה מטרפת ע"י שהוכרע ע"י חזקה שנעשית עכשי' לאחר שחיטה, משא"כ בגבינות דעיקר הספק הוא על הזמן מתי נטרף ואפשר לתלות דנטרף עכשי' בשעת מציאה משו"ה מוקמינן אחזקה כנלענ"ד בביאור דבריהם ז"ל

ומעתה עלינו לפרש עפ"י שיטה זו כמה סוגיות בש"ס שלא יספרו דבריהם, דהנה מוכח מדבריהם דלא חלקו לענין חזקות בין ספק טריפה לשאר ספיקות דעלמא דאם נאמר דחומרא היא מדרבנן דלא לסמוך על חזקה איך הקשו ממומים לענין פסק השני היכי דיצאה מחזקתה ולא ידעינן מתי, וגם פשטות דברי הר"י משמע דהוא ספק של תורה, ולפי"ז לשיטתם בכל ספיקות של תורה הוא כן דכל היכא דאיתילד ריעותא לא מוקמינן אחזקה, ובהא דילפינן מויצא הכהן דין חזקה הוא רק היכא דליכא ריעותא לפנינו דלא כשיטת תוס' בחולין ד' י' ע"ב, וכן נראה לי להדיא מדברי הרשב"א במשמרת הבית הבאנו לעיל בש"א פי"ז שכתב שם על דברי הרא"ה בבדק הבית שנקט דבאשת ישראל דספק הראשון שמא תחתי' זנתה תהי' מותרת מדין חזקת היתר לבעלה וז"ל אמר הכותב גם זו שגגה מכמה טעמים חדא דכל שאתה מעמיד אותה על חזקתה העמידנה בחזקת שלא נבעלה עד עכשיו שנמצאת בעולה ואין לומר שמא לאו תחתי' זנתה דכל שאתה ממשיך זמן חזקתה לא נבעלה עד שנתארסה, ועוד שזה ודאי בספק א' אסורה היא מדאורייתא משום ספק סוטה ואילו אשת איש שראינו שנבעלה אין תולין דבר תורה להקל משום חזקה דכשרות שהרי שור שחוט לפניך ואין כאן אלא חדא ספיקא ספק באונס ספק רצון וספיקא דאורייתא לחומרא, עכ"ל, מוכח מדברי' דהיכא דאיתילד ריעותא לפנינו לא מוקמינן אחזקה, והנה בהא דמבואר בגמ' פד"א בספק קרוב לו ספק קרוב לה בין בקדושין ובין בגירושין דמה"ת מוקמינן אחזקה קמייתא, וכן בשתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו מסיק הש"ס דמה"ת מוקמינן אחזקה צריך לומר דלשיטת רבינו יונה דוקא היכא דנעשה איזה התחדשות ושנוי קצת בגוף הנידון בעצמו דאז חשבינן כאילו יצא מחזקתו אז לא מוקמינן אחזקתי' אבל אם לא נתחדש בגוף הנידון שום שנוי וריעותא אלא שהספק נולד ע"י דברים מן החוץ המעוררים את הספק אז מוקמינן אחזקה, ויהי' לנו דברי הרשב"א למאור עינים שכתב דבשור שחוט לפנינו ליכא חזקה היינו שנתחדשה בגוף הנידון מקרה המספקת, וכ"כ כל מה שהביא הרשב"א בשם הר"ר יונה העתקנו דבריו לעיל הוא באופנים כאלה שנעשה שנוי קצת בגוף הבהמה והעוף, אבל היכא דהספק בא מחמת מקרים מן החוץ אין זה כשור שחוט לפנינו וילפינן בכה"ג מנגעי בתים, אף דלכאורה קשה דשם לא נתחדש לנו גם מבחוץ שום דבר לעורר את הספק ואיך ילפינן לשאר דוכתי דאיתילד ריעותא מבחוץ וכמו שהקשו התוס' שם בפ"ק דחולין, ומה שמתרצי דמיירי בבא הכהן בסוף שבוע ומצא שנחסר הנגע דהוי ריעותא דהרי חסר לפניך לשיטת הר"ר יונה לא מהני כה"ג חזקה אם לא שנוכל לתלות דעכשי' סמוך למציאה ממש נתחסר, אכן לפ"מ שכתבו התוס' בנדה ד' ב' ע"ב דבנגע רגיל להתחסר בבת אחת י"ל דגם בנגע אף דאיתרע שנחסר אח"כ אבל כיון דאפשר