שערי ישר חלק א קלב

כה"ג ובספק דרוסה וקוץ שכיח לאיסורא יותר משו"ה לא מהני חזקה, והדברים פשוטים וברורים

אמנם מה שהקשה שם בס' חו"ד מסוגית הש"ס בחולין ד' מ"ג היא קושיא גדולה לכאורה, דהנה בגמ' שם פריך לעולא דלא חייש בישב לה קוץ בושט שמא הבריא וכן לא חייש לספק דרוסה, מאי שנא משתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן, ומאי שנא משוחט בסכין ונמצא פגום, ומאי שנא מספק טומאה ברה"י, ומשני הש"ס על קושיות הראשונות דהתם איתחזק איסורא או בסכין איתחזק ריעותא ובספק טומאה ברשות היחיד הילכתא גמירי לה. יעו"ש. ואם נאמר בשיטת התוס' דבספק השקול גם בספק דרוסה וקוץ מוקמינן אחזקה מאי פריך לעולא דוקא הלא גם לדידן קשה זהו תורף קושיתו, והנה באמת גם אם נאמר כשיטת הרשב"א דכל היכא דאיכא ריעותא ברורה לפנינו לא מהני חזקה, ג"כ אינו מובן טעמו של עולא וקושית הש"ס עלי' דאם נפרש דעולא סובר דגם היכא דאיכא ריעותא מהני חזקה מאי פריך הש"ס משתי חתיכות דלא שייך שם חזקה, והסוגיא צריכה ביאור, והנה בתוס' שם ד"ה שאני התם כתבו בזה"ל שאני התם דאיתחזק איסורא, ובחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אע"ג דלא איתחזק איסורא לא איתחזק נמי היתירא אבל הכא מעיקרא היתה בחזקת כשרה. עכ"ל. ונלענ"ד דהנה לשיטת תוס' דדרוסה שכיחא לאיסורא מלהיתירא וכן בישב לה קוץ אין ענין זה שיהי' כמו רוב גמור שיהי' ספק דרוסה כודאי דרוסה, אלא כיון דשכיח לאיסורא יותר, בספק כזה לא מהני חזקה ומשו"ה אסור מספק, ועולא סובר דגם בלא חזקה לא אסרינן דבר המותר מעיקרא ע"י ספק המתילד והוא בגדר אין ספק מוציא מידי ודאי, ומשו"ה פריך הש"ס לעולא מספק טומאה ברה"י דהי' סובר דהלכה חדשה רק דלא מהני שם חזקה וכמו בספק סוטה שהקנוי וסתירה גורמים לבטל החזקה, אבל אם נימא דגם בלא דין חזקה אין ספק מוציא מידי ודאי הי' ראוי להיות ספיקו טהור, ומשני דשם הילכתא גמירי לה שיהי' טמא, וכן עד"ז פריך מסכין דלו יהא דאיתרע לפנינו ובטל דין חזקה, אבל מעיקרא הי' ודאי בחזקת שלם ומשני דעכשי' הוא ודאי פגום ולא שייך בזה אין ספק מוציא מידי ודאי, דודאי וודאי הוא, ובהא דפריך משתי חתיכות הנה זה ודאי דלא סלקא דעתי' להקשות שלעולא יהי' מותר לאכול שתי החתיכות דהרי אוכל איסור ודאי, וכ"כ אי אפשר לאכול גם אחת מהן דמהיכי תיתי לומר כן, אלא דיש לומר כיון דעולא סובר דספק אינו משנה כלום את דין הנהוג מקודם הנה בתערובות חד בחד דנשאר דין החתיכות כדמעיקרא אחת ודאי היתר ואחת ודאי איסור וכשאוכל אחת מהן הוא ספק ופטור מקרבן וכשאמרה תורה דחייב אשם תלוי מזה מוכח דהספק שינה את דין החתיכה המותרת ונשתנה דינם לגמרי וחייב על כ"א אשם תלוי ומשני הש"ס דהתם איתחזק איסורא היינו כיון דאיכא בתערובות זו ודאי ודאי בכה"ג לא אמר עולא, זה נלענ"ד בביאור סוגיא זו לכל השיטות, ועלה לנו בעז"ה לתרץ כל הקושיות שהקשו בזה על שיטת התוס'

וראיתי בפתחי תשובה סי' פ"א סק"ד שהביא מה שפקפק רב אחד שבמקומם שכיחי טריפות כמו כשירות איך אוכלים חלב וחמאה כיון דליכא רוב כשירות יעו"ש ובאמת לק"מ דהנה הרבה בהמות נטרפות מחמת ספיקות כמו מים בראש וספק אם המח מקיפו וכל כיוצא בזה וכיון דאין רוב להכריע על ריעותא זו אסורה מספק, אבל בחיי הבהמה אנו מצרפינן מיעוט בהמות שאין בהם ריעותא כלל עם מחצה הכשירות של אותן שיש בהן ריעותא וכמו מחצה זכרים ומחצה נקיבות ומיעוט מפילות, אבל כשאנו מוצאים ריעותא דנפל מזה הצטרפות ליכא רובא וזה פשוט. ובפ"ת הביא שם לתרץ עפ"י מה שכתב בתשו' ש"א סי' ס"ד לענין שחיטה ביו"ט דכתב שם דמה שאנו אוסרים הרבה בהמות ע"י ריעותא דסרכת הם משום חומרא בעלמא יעו"ש. ולדעתי נראה דתירוץ זה אינו נכון דלו יהא דאנו מחמירים מחמת חומרא אבל מהיכי תיתי להקל בחלב יותר מן הבשר של הבהמה, ותירוצו של הגאון שאגת ארי' הוא רק לענין יו"ט דאף שאנו אוסרים מחמת חומרא חשוב אוכל נפש הואיל דמה"ת חזיא למיכל יעו"ש. אבל לנידון דידן לא יועיל דברי', אבל האמת הוא כיון דהרבה נטרפות מחמת ספיקות וענין החומרות הוא ג"כ עפ"י רוב מחמת ספיקות ובכל אלו חלק גדול מהן כשירות הן רק שאנחנו לא נדע איזו להכשיר ואיזו להטריף משו"ה אנו מחמירים מספק, אבל בחיי הבהמה יש לנו רוב מעליא שמא ליכא בבהמה זו שום ריעותא ואפילו יש בה ריעותא שמא אינה טריפה וזה נכון: פרק יז

אמנם עלינו לברר השיטה חדשה בכלל דיני החזקות אשר הורו לנו הרשב"א והר"ן בשם הר"ר יונה ז"ל בפ"ק דחולין ד' י' וז"ל הרשב"א בחי' שם ולענין ספק בשחיטה וכו' והיכא דנשמטה גוף העוף וכו' ואינו ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה כתב רבינו ז"ל דמסתברא דספק דאורייתא הוא ולחומרא וכדתניא שחט את הושט ונמצאת גרגרת שמוטה ואינו ידוע אם קודם שחיטה וכו' זה הי' מעשה בבית שאן ואמרו כל ספק בשחיטה פסולה וה"ה לכל שאר טריפות וכדאמרינן לקמן ההיא אימרתא וכו' משום דשגרוניא שכיח חוט השדרה לא שכיח אלמא אי תרווייהו שכיחי או תרווייהו לא שכיחי לחומרא תלינן והא דאמרינן לקמן ספק כלבא ספק שונרא אימור כלבא וכו' התם משום דלא שכיח דדריס שונרא וכו' ותדע דהא קיי"ל שם דחוששין לספק דרוסה, אלמא היכא דתלינן לקולא כגון בספק כלבא ספק שונרא טעמא