שערי ישר חלק א קלא

והנה להלכה פסק הרמ"א בסי' נ' לענין כל ריעותא שנעשה מחיים דלא מהני חזקת כשרות, אם לא היכא דאפשר לתלות שנעשה אחר שחיטה כשיטת התוס' וכשיטת רוב הפוסקים, דשיטתייהו כפי שבארנו מוכח להדיא מהש"ס דלא מהני האי כללא דנשחטה הותרה, אלא רק לענין בא זאב ונטל בני מעיים דאפשר לתלות שנעשה אחר שחיטה, ולענין החלב פסק בסי' פ"א דהחלב שנחלב קודם ג' ימים מותר היכא שהוגלד פי המכה, דלא כשיטת התוס' מחמת דרוב הפוסקים נקטו דחזקה זו שמחמת הרוב מהני גם לענין זה היינו דכמו דמהני חזקה זו לענין תלי' בזאב וכיוצא בזה לומר דלא נתחדשה בבהמה זו ריעותא כ"כ מהני חזקה זו להכריע על זמן התחדשות הריעותא לומר השתא הוא דאיתרע, אבל אם צריך לנו להכריע על איזה אופן היתה הריעותא אם באופן המטריף או לא ע"ז לא מהני חזקה זו שבאה מחמת הרוב, וביאור הענין הוא דחזקה זו היא כעין הרוב כמו שמורה לנו דין הרוב החזקנו כן, וענין הרוב הי' בזה ע"י הצטרפות מקרי הטבע, היינו דכמה בהמות הם בלי שום ריעותא ויש מהם דמתילד בהם ריעותא אבל אין כלום נטרפות ע"י ריעותא כי חלק גדול מהם מתברר הכשרם, ויש מהם נטרפות ודאי, ויש מהם דלא ידעינן ונטרפות מחמת ספק, ובהצטרף כל החשבון איכא רוב כשרות, וכשהחזקנו בהמה זו בחזקת כשרות הוא רק שהיא כשירה, או שאין בה ריעותא כלל או שיש בה ריעותא אבל ריעותא שאינה מטרפת, ומשו"ה כשאנו רואים בה עכשי' שיש בה ריעותא שהיא ספק טריפה דאזל מזה ההצטרפות לומר דאפשר שהיא מחלק הבהמות שאין בהם שום ריעותא, ואם היו יודעים מעיקרא מריעותא זו לא הי' מחזיקין אותה בחזקת כשרות בטלה החזקה לגמרי כמו שבטל בזה היתר של רוב דליכא רוב המצטרף, אבל היכא דאפשר לתלות שנעשה הריעותא לאחר שחיטה אף דעכשי' אין כח הרוב להכריע שנעשה אחר שחיטה דכמו שאין מצוי טריפות בבהמות מחמת, סבות המתילדות מחיים כ"כ אין מצוי נקיבת זאב לאחר שחיטה, אבל כח החזקה מועיל בזה כיון דיש לומר מה שהחזקנו מקודם היה אמת אינה יוצאת מחזקתה ע"י ספק. וזה נכון

ובס' חוות דעת סי' נ' מדחה כל היסוד של התב"ש. וז"ל, והנה התב"ש בסי' כ"ט האריך בזה וכל דברי' תמוהים לי דמ"ש לחלק בין דרוסה וקוץ בושט משום דיש להם חזקה מבוררת דהא לא נולדו בקוץ ודרוסה, משא"כ בספק מים במוח דליכא חזקה מבוררת דאימר נולדה כך, וגם רוב בהמות כשרות ליכא למימר כיון דאיתרע לה רובא כדאמר בכתובות כל הנישאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וה"נ יש לומר כן דרוב בהמות כשרות אין להם מים במוח וזו הואיל ויש לה מים במוח איתרע לה רובא. עכ"ל. ואין הנידון דומה לראי' דשם איכא הוכחה דאלמנה נישאת מדלית לה קלא משא"כ כאן וכו' וכן אין לומר דרוב הבהמות שיש להם מים במוח הן טריפות כמש"כ בעצמו שם. ע"ש. ואין כאן רוב מנגד לרוב, רק שהבהמה יש לה תרי רובי רוב בהמות כשרות הם ורוב בהמות אין להם מים במוח וכי משום שיצאה מרוב אחד מחמת שיש לה מים במוח מוציאה ג"כ מרוב השני, דא"כ בהמה שהיא חולה ונולד לה ספק טריפות ג"כ נימא הכי, רוב בהמות כשרות בריאות הן וזו הואיל ואינה בריאה איתרע לה רובא דכשרות הא ודאי ליתא, ועוד נהי דלא נולדה בקוץ מ"מ לית לה חזקת כשרו' מבוררת, דאטו אנן על הקוץ מספקינן אנן על הנקב מספקי' ואימר נולדה בנקב. עכ"ל. ומסיק הכרעתו דגם לשיטת תוס' אין חלוק בין ספק דרוסה לספק מים במח אלא דאם רק ריעותא ברורה לפנינו והוי ספק אם נעשה באופן המטריף לא מהני חזקה, אלא בספק אם הי' בכלל כאן דרוסה ע"ז הי' מהני חזקה ורק משום דדרוסה שכיח, וכיון דודאי הי' דרוסה והספק על ענין הטריפה ע"ז לא מהני חזקה. יעו"ש דכליל יחד שיטת תוס' עם שיטת הרשב"א והר"ן דכל שיש ריעותא ברורה לא מהני חזקה, ודברי' אינם מובנים לי כלל, דאם נימא דגם בספק דרוסה ליכא חזקה כלל דכיון דאנו דנים על הנקב ושמא נולדה בנקב, א"כ מה זה שהקשו מפ' ד"א בספק גירושין דהתם איכא חזקה מבוררת, וכן אם נימא דגם בריעותא של מים במח איכא הרוב דרוב בהמות כשרות הן למה באמת בספק דרוסה וספק מים במח לא נכשיר מחמת הרוב וכמו שהביאו ברש"י אתמול אכלנו מחלבה, דדברי הרשב"א והר"ן אינם שיכים על דין רוב דבכל ספק שקול הרוב מכריע, אלא נראה ברור שדרך התב"ש נכון וברור, ורק מה שדחה דברי' בהראי' שהביא מכתובות צדקו דברי' כמש"כ למעלה, ומה שמתמה החו"ד דאף דיש לה מים במח לא יצאה מהרוב דכל בהמות כשירות הם, לק"מ דאף שאם יש לה מים במח אם נבוא לספק שמא ניקב גם הושט ודאי כן הוא דעל שאר מיני טריפות היא בכלל רוב בהמות, אבל כשאנו דנים על הריעותא דמים במח אם שלטה החולי עד הקרום או לא, ע"ז ודאי לא מהני האי רובא שיש לה על שאר מיני טריפות או שאר חוליים, כיון דמ"מ על ספק זה אם שלטה חולי זה של מים במח באופן המטריף או לא ע"ז אין לנו רוב, כיון דאי אפשר לנו לומר דרוב בהמות שיש להם מים במח המח מקיפן והוי ספק שקול ואסור, ולכן גם מה שכתב בספק דרוסה וקוץ דכיון דהספק לנו על הנקב הוי חזקה שלא נתבררה לק"מ דאם נימא שמא איכא שם נקב מלבד קוץ והדריסה ע"ז לא חיישינן דהרי רוב בהמות כשרות הם, אלא דאנו מסופקים שמא ניקב ע"י הקוץ וע"ז שפיר הוחזקה שלא נולדה נקיבת הקוץ ואיכא חזקה שלמה, אלא שהתוס' דנו אם מהני חזקה זו כשנולד ספק זה בשעת חזקת איסור, וע"ז הוכיחו מפ' ד"א דמהני חזקה