שערי ישר חלק א קל

אבל לענין להתיר הגבינות כשנתברר שהיתה טריפה ולומר העמידנה על חזקתה שמעשה הטרפות נעשה בזמן מאוחר סברי רבותינו בעלי התוס' דליכא בזה חזקה כיון שלא נתברר לעולם שלא הי' בה מעיקרא טרפות זו, רק בהנהגת הדין החזקנו מחמת הרוב שכשירה היתה וענין זה אינו מועיל רק כל זמן שלא נתחדש שום ריעותא וכמו לענין נקיבת הזאב שנוכל לתלות דרק הבשר ניקב שאין זה ריעותא לענין הבהמה, אבל היכא שעכשי' ודאי נטרפה ואיכא חזקה דהשתא לומר דגם בזמן הקדום היתה טריפה ובספק השקול מועלת חזקה דהשתא להכריע כמו שנתבאר לעיל, אלא היכא דאיכא חזקה דמעיקרא חזקה גמורה שנתבררה בשעתה ילפינן מנגעים דחזקה דמעיקרא עדיפא, אבל בחזקה כזו דאינו רק חזקת הדין הנהוג וחזקה דהשתא היא חזקה גמורה המבוררת עכשי' לא עדיפא חזקה דמעיקרא מחזקה דהשתא

ושיטת הר"ר יונה ז"ל לפי מה דמסיק הר"ן שיטתו דסובר דרק היכא דאפשר לומר השתא הוא דנטרפה סמוך לשחיטה ממש דלא יצאתה מחזקתה כלום בכה"ג מועלת חזקה דמעיקרא אבל אם נתברר לנו דנאסרה כבר קודם כמו סירכא וכדומה שאי אפשר לתלות בשעת שחיטה אסורה משום דכיון דיצאתה מחזקתה יעו"ש ולשיטתו דהיכא דאפשר לתלות דעכשי' בשעת שחיטה נטרפה, לא יצאתה מחזקתה חשבינן לה, מסתבר לומר דחזקה דהשתא אינה מגרעת כלום מחזקה דמעיקרא כיון דנוכל לתלות שנעשה עכשי' בשעת מציאה אין לנו לשנות הדין שהי' מוחזק לנו כבר. כנלענ"ד בענין זה

ועפ"י מש"כ יש מקום לתרץ קצת קושית המג"א או"ח סי' תצ"ח סקט"ז בהא דפסק שם המחבר בעוף הנדרס ברגלים דצריך בדיקה דמותר לשוחטו ביו"ט וכתב ע"ז המג"א וז"ל ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהי' לו חזקת כשרות מותר לשוחטו משא"כ בעגל שנולד ביו"ט כמה שכתבתי ס"ה (ד"מ), וצ"ע דהא כל בהמה אין לה חזקה דכשרות אלא מכח רוב בהמות בחזקת כשרות עומדות כמש"כ ביו"ד סי' פ"א וא"כ אפילו עגל נמי יש לה חזקה זו עכ"ל. ועפ"י המתבאר לעיל דרוב בהמות כשירות אינו מכריע כלום על ספק טריפות שנולד לפנינו, ובספק הנולד לפנינו כעוף שנדרס ברגלים איכא חזקה מעליתא שמעיקרא לא הי' דרוס, וחזקה זו אינה מכח רוב, ואף אם נימא דמחמת דין רוב החזקנו משעה: שנולד שאין איברי' מרוסקים עכ"פ כבר החזקנו בזה מכבר ואיכא בזה דין חזקה מחמת הרוב, אבל בעגל שנולד ביו"ט שמשעה שנולד, נולד הספק שמא נתרסקו איברי' ולא נתחזק עדיין בשום חזקת כשרות כמש"כ בס' ד"מ סק"ה וז"ל ונ"ל דדוקא גבי עוף הנדרס מתיר הרא"ש משום דמוקמינן לי' אחזקה ראשונה דה"ל בחזקת כשרות ולכן לא חיישינן שמא יהי' טריפה, אבל במקום דלא הוי לי' חזקת כשרות אסור וכמו שכתבתי לעיל גבי עגל שנולד ביו"ט שהוא אסור לדעת הרא"ש כן נראה עכ"ל. והנה זה ודאי דכל בהמות שהן בחזקת שאין איבריהן מרוסקין אינן מחמת הרוב אלא כיון שהולכין על רגליהן ודאי אינן מרוסקי איברים ואיכא חזקה שלמה להכריע בעוף הנדרס מחמת חזקה זו, וגם חזקה שבא מכח רובא הוי ג"כ חזקה, ובעגל שנולד ביו"ט ליכא שום חזקה, אלא שיש לדון לו יהא דליכא חזקה בעגל שנולד, אבל עכ"פ רובא איכא דרוב הנולדים מפריסים על גבי קרקע והם אינם מרוסקי איברים ויש לנו רוב גמור גם בעגל הנולד שגם הוא הי' מפריס ע"ג קרקע שהרי מתברר עפ"י הרוב שהלידה אינה מרסקת את האיברים, ולמה לא נתיר מטעם רוב לשחוט ביו"ד כמו שאנו מתירים מחמת חזקה, ונראה די"ל עפ"י מה שהעלה בס' פמ"ג בפתיחתו הכוללת בסוף ה' יו"ט דברובא דליתא קמן יותר מסתבר לומר דלא אזלינן בתר רובא בדבר שיש לו מתירים הובא דברי' גם בגליון רש"א יו"ד סוף סי' ט"ז והמג"א העלה בסי' תקי"ג דגם ברובא דאיתא קמן לא אזלינן בתר רובא בדשיל"מ, לפי"ז ניחא שיטת הד"מ דעגל הנולד ביו"ט אסור לשוחטו דרוב לא מהני בזה, וחזקה מהני בדשיל"מ, אף דרובא וחזקה רובא עדיף כבר נתבאר לעיל בפ' הקודמים דאיכא כמה גוני דחזקה מועלת גם היכא דרוב לא מהני דחזקה מסלקת לגמרי את הספק ורוב מברר וכיון דהבירור אינו בירור גמור י"ל דלא סמכינן במקום דאפשר בהיתר כנלענ"ד

והנה נתבאר לנו שיטת רבותינו בעלי התוס' דענין זה של חזקה מחמת רוב בהמות כשרות מהני רק היכא שיש לתלות שנעשה אחר שחיטה דאז איכא למימר דאין כאן ריעותא כלום, אבל היכא שנטרפה ואין אנו יודעים באיזה זמן ליכא חזקה משום דהך חזקה מכח רובא אינה בדין חזקות דעלמא רק מועלת שלא להחזיק ריעותא, בדין זה אינו בכלל חזקות דעלמא, דהרי היכא דיש מקום לומר דליכא ריעותא כלל מהני גם בספק טומאה ברה"י, וכל זה הוא אך אם באנו לדון חזקת כשרות מחמת הרוב, אבל לענין ספק דרוסה שבזה איכא חזקה שלמה כשאר חזקות דהרי לפנינו נעשה הריעותא והמקרה המספק לנו, בכה"ג היתה מועלת חזקה זו כשאר חזקות גם היכא דהריעותא ברור לפנינו לולא הכלל דדרוסה שכיח יותר לאיסורא, וכן בישב קוץ, ולכאורה לפי"ז אם יהי' ספק לענין חלב אם נחלב קודם מעשה הדריסה היינו שידעינן זמן החליבה ולא נדע זמן הדריסה בכה"ג יהי' החלב מותר גם לשיטת תוס' דהרי רק לענין טריפות שלא ידענו קודם בבירור אם כבר הי' בה רק מחמת השערת רוב כתבו דהחלב אסור, וכ"כ היכא דאיכא ריעותא ברור ואנו רוצים להכשיר ע"י חזקה חזקה זו שבאה מכח רוב בהמות כשרות, לא מהני חזקה זו כמש"כ דאינה מועלת רק להחזיק שלא נתחדש שום ריעותא בחיי הבהמה ומשו"ה היכא דאפשר לתלות שנעשה אחר שחיטה מהני חזקתו זו, אבל היכא דהריעותא ברורה שנעשה מחיים דבכה"ג צריך חזקה גמורה שידענו בהכשרה בידיעה גמורה לא מהני חזקה מחמת הרוב: