שערי ישר חלק א קכח

היתר, ובפ' אלו טריפות ד' מ"ג בד"ה קסבר עולא כתבו ענין זה בסגנון אחר קצת וז"ל לקמן פסקינן דחיישינן לספק דרוסה וכו' וא"ת אמאי נימא נשחטה הותרה כדאמרינן בפ"ק גבי בא זאב ונטל בני מעיים וכו' וכ"ת שאני הכא שנולד ספק מחיים הא אמר בפ' ד"א ואילו גבי גירושין ספק קרוב לה וכו' ומפרש טעמא משום דאשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת וכו' אלמא השתא דמת בעלה מוקמינן לה בחזקת מה שהיתה קודם שזרק גט לערוה והכא נמי כי נשחטה נעמידנה בחזקת מה שהיתה קודם שנולד בה ספק דרוסה והעמידנה בחזקת שאינה דרוסה וי"ל דשאני הכא דדרוסה שכיחא וכו' עכ"ל הצריך לנו. וגם בדבריהם אלו אינו מבואר לפרש מה דאמרינן דחזקת היתר לאחר שחיטה הוא רק לענין בא זאב ונטל בני מעיים

ונלענ"ד לבאר ענין זה דהנה מה דאמרינן נשחטה בחזקת היתר עומדת לכאורה הוא מטעם רובא דרוב בהמות כשרות הם, וכמו דמשמע לכאורה לשון רש"י ושאר ראשונים ואחרונים, אבל כשנעיין בזה אינו נראה כן, דאם נימא שהוא מטעם רובא, מה רצו בתוס' חולין הנ"ל לדמות ספק דרוסה לבא זאב, דאיך שייך להכריע מדין רוב על ענין הדריסה שהוא מקרה מן החוץ, ועל ענין זה כשאנו דנים באיזה אופן הי' המקרה אין רוב זה מכריע, וכן נראה דגם בזאב שהחזיר נקובים ואנו מסופקים אם הנקב נעשה ע"י הזאב לאחר שחיטה או שהיו נקובים מחיים אין דין רוב בהמות מכריע שהנקיבה נעשה ע"י הזאב, אלא דכיון דנשחטה היתה בחזקת היתר כל זמן שלא ראינו שום ריעותא ואח"כ נולד הספק מוקמינן אותה בחזקת היתר דמעיקרא, וכח היתירא עכשי' אינו מחמת הכרעת דין רוב אלא מחמת דין חזקה דמעיקרא, וכמו שכתבו התוס' לענין גבינות כשאנו מסופקים מתי נטרפה דהגבינות מותרות מחמת חזקה לומר עתה נטרפה דמעיקרא היתה בחזקת היתר מחמת הרוב, כ"כ לענין בא זאב ונטל בני מעיים שנולד עתה ספק אוקמא אחזקה דלא ישתנה חזקת היתר שהוחזק לנו קודם לידת הספק, וענין זה לומר שנתחזק לנו בהיתר לא שייך מחיים שאז לא הי' דין היתר בפועל ורק לענין גבינות וחלב הי' חזקת היתר בפועל אבל לא על הבשר, והבשר אינו בדין חזקת היתר רק משנשחטה ומהני הך חזקה לענין ספק שנולד אחר שחיטה שכבר הי' דין היתר מחמת הרוב להתיר באכילה קודם לידת הספק ואז כשבא הספק לא ישתנה הדין דמעיקרא, וכ"ז הוא רק היכא דאפשר לתלות שנעשה מחיים כמו בא זאב ונטל בני מעיים, אבל היכא שבודאי נעשה הריעותא מחיים ליכא חזקה זו שהרי עכשי' אנו יודעים שהחזקנו בטעות, ולפי"ז דברי הש"ס מה דאמרינן דחזקת היתר משנשחטה הוא רק לענין מה דאיתיליד ספק לאחר שחיטה ולא לענין ספק טריפה דעלמא מדויק ומבואר דלא משכחת לענין הבשר שיהי' חזקת היתר באופן אחר, ושיעור דברי התוס' הוא כך דבחולין הקשו בהא דאמרינן שם דחיישינן לספק דריסה למה לא נימא נשחטה הותרה כמו דאמר שם בפ"ק, וכ"ת דחזקת היתר לא שייך רק בספק דאיתיליד אחר שחיטה מ"מ נימא אוקי בחזקת שאינה דרוסה, אף די"ל דחזקה לא מהני להכריע את הספק רק בשעת לידת הספק ואנו מסופקים להלכה ולמעשה אז החזקה מכרעת את הדין, אבל בכה"ג דבשעה שנולד הספק בלא"ה אסורה ונשאר הספק בספיקו ואח"ז כשנשחטה לא נתחדש דבר וליכא לאוקמא אחזקה, ועל זה הוכיח מפ' ד"א דגם שם נולד הספק בחיי הבעל דליכא שום נפ"מ לדינא לענין הצרה, ומ"מ אמרינן אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת והטעם משום דמוקי לה עכשי' כשמת הבעל על חזקתה, ולפי"ז גם בספק דרוסה איכא חזקה לומר עכשי' כשנשחטה להעמידה על חזקתה דמעיקרא קודם שנולד בה ספק דרוסה וע"ז תרצו דדרוסה שכיחא לאיסורא, ועד"ז יתפרשו גם דבריהם בפד"א, דפשיטא להו דמה דאמרינן בפ"ק דחולין נשחטה בחזקת היתר עומדת דהוא רק על ספק שנולד אחר שחיטה, והביאו מספק דרוסה דלא מוקי אחזקה דמשמע דכיון שנולד הספק בשעה דליכא נפ"מ להתיר ומשום זה גם אח"כ לא מוקי אחזקה כלל אף דאיכא חזקה דמעיקרא שלא היתה דרוסה, ומשו"ה הקשו דגבי צרת ערוה אמרינן שהיא בחזקת היתר לשוק מחמת חזקה דמעיקרא אף דבשעה שנולד הספק לא הוכרע הספק דאז היתה אסורה לשוק, וע"ז תרצו דדרוסה שכיחא לאיסורא הא בלא"ה מוקי לה אחזקה בחזקת שאינה דרוסה ועלה לנו מזה דחזקת היתר בספק טריפה הוא רק בספק דמתיליד אחר שחיטה ורק חזקת שאינה דרוסה מהני היכא דהוי ספק שקול, ועפ"ז בספק טריפה בנמצא מים במוח וספק אם המוח מקיפו דליכא שם חזקת אינה נקובה דשמא היתה כך משנולדה, וליכא גם חזקת היתר דכיון שנולד הספק מחיים הוי ספק של תורה ואסור

ועפי"ז יתבאר לנו דברי הד"מ בסי' ל"א וז"ל ומעשה בא לידינו פה קראקא בראש בהמה שהי' בו מים וקודם שידעו הדבר חתכו הגלגולת לשנים ומקצתו מן המוח עם הגלגולת ולא הי' נודע אם המוח מקיפו או לא ואסרנוהו ויש שהיו רוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ולא דמי דהואיל והי' כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פד"א ד' ל' ע"ב. עכ"ל. ובש"ך סי' נ' הביא דברי מהר"ם בתשובה שדחה דברי' דבתוס' מוכח דדוקא בדרוסה דשכיח לאיסורא חיישי' לספק דרוסה אבל היכא דהוי ספק שקול מוקמינן בחזקת היתר ועיי"ש מה שדחק לתרץ דברי הד"מ ועפמש"כ דברי' מדויקים היטב דעכ"פ מבואר בתוס' שם דמה דאמרינן נשחטה הותרה הוא רק לענין ספק שנולד אחר שחיטה והחילוק שחלקו בין שכיח לאיסורא או לא הוא רק לענין חזקת שאינה