שערי ישר חלק א קכה

להיפוך שמא יאמרו אין קידושין תופסין באחותה וחזר הדין לכל ספק ממון, ונפקא מינה לענין תפיסה כנלענ"ד. והא דקשה בסוגיא דב"ב למ"ד דהדרה הוא הדרי הקידושין ואמימר מסיק דלא הדרי משום גזירה, הלא אם נאמר דהדרי הקידושין בע"כ הוא משום אומדנא דאדעתא דהכי לא יהיב לה, א"כ גם הקידושין בטלו למפרע ומה גזירה איכא בזה דהרי באמת כן הוא דקדושים תופסים באחותה, נ"ל דהאי אומדנא מועלת רק לענין שצריכה להחזיר מעכשי' אבל לענין זה ליכא אומדנא שלא הקנה לה מעיקרא כסף הקידושין וישארו הקידושין אצלה בתורת כסף ע"מ להחזיר, והא דלא מהני קדושין ע"מ להחזיר הוא רק אם ניתנו להדיא בע"מ להחזיר ואכמ"ל. עוד יש לומר עפ"י מה דמוכח מסוגית הש"ס בקידושין פ"ב לענין שגגת הקדש לר' יהודא דבשוגג קידש, אף שאם הי' יודע שאם יתחלל הקדש על ידו לא הי' מקנה לה הכסף ולא הי' מקדשה דלא ניחא להו שיתחלל הקדש על ידייהו אבל כיון דסוף סוף אף אם יתבטלו הקידושין יחולל כסף הקדש דלר' יהודא הקדש בשוגג מתחלל ונמצא דאין כאן שום נפ"מ בחלות הקידושין וחסרון ידיעה זו אינו מגרע כלום, ועפי"ז נאמר גם הכא אף דאיכא אומדנא שאדעתא דהכי שאם תחזור בה לא הי' מקנה לה הכסף, ומשו"ה צריכה להחזיר הכסף, אבל כשמחזרת הכסף אין כאן אומדנא שלא הי' מקנה לה דלא איכפת לי' בעיקר הקנאה אם לא יסבול שום הפסד באחרונה ומשו"ה אין הקידושין בטלים ומה"ט י"ל דגם בספק קידושין אף אם נאמר שסובר המחבר באהע"ז סי' נ' דלשיטת המרדכי איכא אומדנא דאדעתא דהכי לא הקנה לה ומ"מ נשאר דין ספק אף ראם נאמר שדין חזרת הכסף חל מעיקרא ונמצא דלא קנתה הכסף כלל, דכיון דאם תחזיר לי' ליכא אומדנא כלל, משו"ה אין הקידושין בטלים מחמת חזרה זו דמחמת הספק בעצמו היא מוחזקת כמו דמוכח מכל ספק קנין במטלטלין דאזלינן בתר מוחזק אם תופסו בהיתר כמו בשור ונמצא נגחן וכה"ג, אלא משום אומדנא צריכה להחזיר, ואם תחזיר ליכא אומדנא, ועד"ז פירשתי מה דאיתא בב"ק ד' כ"ח ע"א לענין זה וזה פיאה שאף שאין עניים יכולים לזכות בשתי פיאות כמו שפירשו בתוס' דאדעתא דהכי שאם יטלו עניים במקום אחר שיחזור ויזכה בה מ"מ שתיהם פטורות מן המעשר דאם עניים אינם נוטלים בפועל ליכא אומדנא וחל דין פיאה על שתיהן. ועד"ז נוכל לפרש בדברי התוס' בגיטין ד' פ"ג במגרש את אשתו ע"מ שלא לנשאו לפלוני עיי"ש ודו"ק: פרק טו

גרסינן במס' נדה נ"ח. תניא אידך בדקה חלוקה והשאילתו לחבירתה היא טהורה וחבירתה תולה בה א"ר ששת ולענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהורה וחבירתה טמאה עכ"ל הש"ס ובתוס' שם כתבו וז"ל וא"ת מדינא נמי תתחיב השני' לכבסו כדאמר בהמדיר כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' וי"ל כיון דאין לשני' אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ועוד יש לומר דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראי' אבל הכא לא תתחיב האחרונה לכבסו עכ"ל, ודבריהם סתומים מש"כ בתירוץ השני דהרי התם מהני האי כללא גם להוציא כמו במומים ובמוכר ונמצא טריפה, וכבר הקשה בזה בס' סדרי טהרה סי' ק"צ סקפ"א, ותוספי הרא"ש הנדפס מחדש הובא שם שני תירוצים אלו בשנוי לשון וז"ל. ועי"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן הי' אלא שאם השני בא להוציא מיד הראשון כי התם שבא להוציא האשה מביתו ולפוטרה בלא כתובה ולהוציאה מחזקתה הילכך אומרת לו ברשותך נולדו המומים וכן לענין טריפות בא הלוקח להוציא מיד המוכר אבל לחיב השני לא עכ"ל וגם דברי' אינם מבוארים כ"כ, ונ"ל שביאור הענין הוא דחזקת כאן נמצא כאן הי' אינה בגדר חזקות דעלמא אלא שאין לנו להחזיק ולהוסיף ריעותא מרשות לרשות כמו שביאר כ"ז בס' ש"ש וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים, ומשו"ה ענין זה לא מהני אלא שיהי' דין הבעלים הקודמים כאילו לא הי' שום ריעותא כמו אילו לא הי' גם עכשי' שום ריעותא, ומשו"ה בענין המומים שאם לא הי' מומים כלל הי' חייב הבעל לשלם הכתובה כ"כ עכשי' שנולדו המומים ולא נתגלו רק עד אחד שנכנסה לרשות הבעל אין האב מפסיד כלום שאין לנו להחזיק שהי' ריעותא ברשות האב, וכן במוכר את הפרה ונמצאת טריפה לאחר הקנין אין המוכר מפסיד מדמי המקח כלום שלא נתגלה ריעותא ברשותו לגרע את דינו ומוציא המוכר מן הטבח דמי הפרה כאילו לא הי' נולד שום ריעותא, אבל לענין דין כבוס הבגד אם נאמר שיהי' דין המשאיל כאילו לא הי' הבגד מלוכלך עדיין אינו מתחייב בזה השואל לכבסו, ורק עי"ז שנאמר שהריעותא שנמצא עכשי' בבגד נעשה ברשות השואל וחזקת כאן נמצא כאן הי' אינה מכרעת כלום דאינה מהני רק בגדר שלילה שלא לחדש שום ספק ע"י הריעותא אבל בגדר חיובו שתגרום ריעותא של עכשי' דין מחודש מה שלא הי' מתחדש בלא לידת הריעותא לענין זה לא מהני האי כללא מידי, ולפי"ז כונת דברי התוס' הנ"ל ודברי תוס' הרא"ש מתאימים דמש"כ התוס' שאם ירצה להוציא יביא ראי' הכונה שאם ירצה לשנות הדין שהי' ראוי להיות בלא הריעותא יביא ראי' וכן מש"כ בתוס' הרא"ש שהלוקח בא להוציא מיד המוכר ג"כ הכונה עד"ז שרוצה לגרע ולהפסיד את הדין שהי' ראוי לולא הולדת הריעותא. כנלענ"ד בכונת דבריהם

וכן נראה לי מש"כ התוס' בחולין נ"א לתרץ קושיא הנ"ל בסגנון אחר וז"ל וי"ל דל"ד דודאי כדי לקים המכר והקדושין סברא הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי עכ"ל. וכן מש"כ התוס' בפ' המדיר לתרץ מה דלא אמרינן במחליף פרה בחמור וילדה כיון שנולד