שערי ישר חלק א קיח

ממש רק כשאר חזקות דעלמא דמהני על הפרט הספק שאנו דנים עלי' ובכה"ג אנו דנים כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי', ועל הטבח להביא ראי' אף שהוא מוחזק, אבל הראי' דמביא שמואל ותנא תונא כלה עדיין אינו מיושב דרש"י כתב דבין מרישא ובין מסיפא מוכח כלל זה דכל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' ותוס' כתבו דמסיפא הוא הראי', ולפמש"כ דלרב אשי בסיפא דהכתובה לעצמה הוא מחמת חזקת הגוף דידה ולא משום כנכ"ה ומרישא ליכא ראי' דמהני חזקת כנכ"ה להוציא ממון רק דמועלת לגרע חזקתי' דאב, אבל שתהא חזקת כנכ"ה אלימא להוציא ממון ליכא ראי' מן המשנה, ולפי"ז מוכח לכאורה דשמואל לא ס"ל כרב אשי, ונראה לענ"ד, דלפי מה שכתבנו דרבא מפרש המשנה דגם בסיפא מיירי דתביעת הכתובה לאב דהמשנה מתפרשת אליבא דכו"ע היינו אפילו לר' יהודא דסובר דהראשונה היא של אב, רק רב אשי הוסיף דלפי שורת ההלכה דקיי"ל כחכמים דהכתובה לעצמה א"צ בסיפא לחזקת כנכ"ה דיש לה חזקת הגוף ממש, ונפ"מ להלכה דאם יש לבעל ראי' דקודם נשואים הי' הריעותא וליכא חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו כגון בנשא אשה ולא מצא לה בתולים באופן דאי אפשר שזנתה אחר הנשואים ולא שייך בזה ראה וניפייס מ"מ לפי שורת הלכה דהכתובה דידה תגבה מחמת חזקת הגוף דידה, אבל בפי' המשנה גם רב אשי מודה דיותר מסתבר לפרש המשנה אליבא דכו"ע היינו גם אליבא דר' יהודא ולא לומר דהמשנה סתמה בזה דלא כר' יהודא וכיון דקתני בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' מוכח דמשום שנולד הספק ברשותו הוא וזהו שאמר שמואל ותנא תונא כלה בין מרישא ובין מסיפא כדי לפרש המשנה אליבא דכו"ע וזה פשוט

ואם נעמיק בענין זה נ"ל דיש מקום לומר דגם אליבא דרבנן דהכתובה אחר נשואים לעולם לדידה ג"כ יש להוכיח מהא דנכנסה לרשות הבעל שעל הבעל להביא ראי' דאמרינן כנכ"ה דהנה בפשטות נראה לומר דבכל חיוב ממון שאדם מתחייב צריך שיהי' סבה לשני הבעלי דברים היינו סבה המחיבת את הנתבע וסבה המזכת להתובע שיזכה בחיוב ממון, כענין דין חיוב כתובה שבודאי יש בזה סבה משותפת להאשה ולבעל לזה להתחייב ולזה לזכות בחיוב, וכן אם יהי' איזה ספק בדבר ויהי' עדים שכשרים לאחד ופסולים לשני לא תהני עדותם כלום, ולפי"ז לרב אשי דסובר עפ"י שיטת רש"י ותוס' דחזקת הגוף דבת אינה חשובה חזקת הגוף לאב וכן חזקת החמור אינה חזקה לבעל החמור כ"כ ראוי לומר דחזקת הגוף של האשה אינה חזקה לבעלה, היינו אף דמועלת החזקה להכריע את הספק לגבי האשה שיהי' לה כח תביעת הכתובה ולבטל בזה את גרעין הספק שנפל מחמת לידת המומים, אבל לגבי הבעל עדיין לא הוכרע הספק אם הוא מחויב לשלם הכתובה דלגבי דידי' אין חזקת הגוף מכרעת כמו דלא מהני חזקת החמור לבעל החמור ואיך מוציאים ממנו את חיוב הכתובה מספק, אלא בע"כ הוא מחמת כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' כמו במחליף פרה בחמור ולפי"ז גם לרב אשי אין המשנה מתישבת אליבא דחד תנא אלא כמו שמתרץ רבא, אלא משום דלרבא הי' קשה בסיפא בנכנסה לרשות הבעל ליתי הבעל ראי' שהי' בה מומים אחר אירוסין ונימא כנכ"ה, ולרב אשי ל"ק מידי דכיון דהכתובה לבת ואצל הבת איכא חזקת הגוף ממש וריעותא של הרשות אינה מגרעת דינה כלום ומה שנוגע הספק להבעל י"ל דגם בנמצאו המומים לאחר אירוסין הוא שוה כמו שנמצאו המומים לאחר הנשואים דלגבי דידי' גם האירוסין הוא שנוי רשות דקודם האירוסין לא היתה ברשותו כלל ועתה נכנסה קצת לרשותו מה שהיא אסורה לכל אדם ומשועבדת לנשואים ובנערה לענין הפרת נדרים בשותפות האב, ומחמת זה הוכרע הספק לגבי הבעל שהוא מחויב בכתובה דכיון שנמצאו המומים לאחר שנכנסה לרשותו קצת אין לנו להחזיק שהיו המומים גם קודם כניסתה לרשותו ורק כשאנו דנים לגבי האב אם יש לו זכות תביעת הכתובה אז אם נמצאו המומים כשהיא ארוסה לא הוכרע הספק מחמת שנוי הרשות דלגבי האב כיון דעדיין היא ברשותו קצת למעשי ידי' ולהפרת נדרי' בשותפות חשבינן כאילו לא נשתנה הרשות מן קודם אירוסין דעדיין היא ברשותו לאיזה דברים, ומה"ט הי' מפסיד האב זכות גבית הכתובה אם לא מחמת הצטרפות חזקה שני' דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, והיכא דלא שייך חזקה זו כמו בטענת בתולים היכא דלא אפשר שזנתה אחר כניסתה לחופה מפסיד האב, ולרב אשי דמתרץ דהמשנה אזלא אליבא דרבנן דהכתובה לאחר נשואים לדידה ולדידה איכא חזקת הגוף וא"צ לחזקת כנכ"ה, ולגבי הבעל גם באירוסין איכא חזקת כנכ"ה אז גם בטענת בתולים שזנתה ודאי קודם נישואים תזכה והאשה כמש"כ כלענ"ד לפרש שיטת התוס' ורש"י בסוגיא זו

והנה לפ"ז לשיטת רש"י ותוס' דמהני חזקת הגוף להוציא ממון הוא לעולם עם הצטרפות של חזקת כנכ"ה, היינו דלגבי הבעל לא מהני חזקת הגוף כמש"כ רק מחמת שנולד הספק ברשותו ולפי"ז גם עפ"י דרכנו י"ל לתרץ כמו שתירץ בס' ש"ש בהא דהקשה בס' פנ"י דהלא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב איך מהני חזקה להוציא ממון ולפימש"כ דין הגורם בזה נגד חזקת ממון דבעל הוא רק דין כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' ולא חזקת הגוף דאשה ולגבי האשה דליכא חזקת כנכ"ה אם היו בה המומים קודם נישואים דאכתי לא יצאתה מרשותה לגמרי סגי לה חזקת הגוף להכריע את הספק דיש לה זכות גבית כתובה כנ"ל, ובעיקר קושית הפנ"י נלענ"ד דהא דרובא וחזקה רובא עדיף עיקר הטעם בזה משום דרוב דינו לברר את מציאות המעשה וחזקה אינה מבררת כלום אך מכרעת דין הספק ומשו"ה כל היכא דאיכא בירור אין מקום לחזקות, דכל דאיכא בירור עפ"י דיני התורה וליכא ספק במקום