שערי ישר חלק א קיז

מצאו מת דאין הספק נוגע כלל אל גוף האדם שמת ואז אמרינן דאין להחזיק ולהוסיף ריעותא על מקום אחר שלא מצאנו המת שם דכיון דהמקומות מחולקים המה משו"ה מקרה של מקום זה אין גורם דין ספק על מקום אחר, אבל אם נוגע הספק אל עצם הדבר ליכא חילוק מקומות כמו שכתבו תוס' ריש נדה דלאשה עצמה אין שייך חילוק מקומות, ועפי"ז יתבאר לנו בעזה"י סוגית הש"ס בזה בטוב טעם, דהנה סבת המקרה של המומים הוא בגוף הבת ובתולדה משנה את דין זכות הכתובה או כסף הקדושין של האב, ונמצא דאצל האב הוא בגדר שאר חזקת חיוב כמו היחס של הטמא להמקוה, וסובר רבא דלר"ג גם זה מהני להוציא ממון מחמת כאן נמצא כאן הי' דכיון שנכנסה לרשות הבעל ויצאה מרשות אב אין מחזיקים ממקום למקום היינו כיון דהספק נוגע אל זכות ורשות הבעל והאב אין לנו לגרע הרשות שלא ראינו בו מקרה המתילד כמו דמועיל כלל זה לטהר בספק טומאה ברה"י כמש"כ רש"י בנדה ד' ד' ע"ב הבאנו לעיל ובפי"ב, ומפרש רבא דברישא על האב להביא ראי' מחמת דאיתרע חזקתי' היינו דאף דעצמות חזקת הגוף אינו נגרע ע"י הרי חסר לפניך אבל כח האב הוא ע"י חזקתי' דידי' וכיון דברשותו נמצא הריעותא ובאירוסין עדיין היא ברשות אב לכמה דברים, ובסיפא נמי מחמת כאן נמצא כאן הי' דברישא מהני האי כללא לגרע חזקתיה דאב ובסיפא מהני האי כללא לבטל הספק מרשות האב וחידש רבא בזה הוא בין ברישא ובין בסיפא עפ"י הכלל דאמר שמואל כפי מסקנת הש"ס דחזקת הגוף המועילה לדבר המתילד שהוא רשויות הבעלים משתנית כפי המקום שבו נולד הספק, דברישא אשמעינן גרעון כח האב מחמת סברא זו ובסיפא אשמעינן דמחמת סברא זו בטל תורת הספק מרשות האב דלא מחזיקינן ריעותא מרשות לרשות וזה מה שפי' רש"י במסקנת הש"ס דהאי ותנא תונא כלה הוא בין מרישא ובין מסיפא דכל שנמצא הסמפון ברשותו עלי' להביא הראיה ואין חילוק בזה בין שהתובע טוען ברי או שמא, ומה שאמרו בפ"ק ובריש פ"ב דלר"ג הוא משום ברי ושמא הוא רק לאפוקי דבברי וברי לא מהני כנ"ל

ורב אשי מתרץ רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך דהיכא דאיכא חזקת הגוף ממש כגון שהספק נוגע להבת עצמה שהיא תובע כתובתה אז לא שייך חילוק רשויות ובא לתרץ מה דהוקשה לי' לרבא קושית אביי למה בסיפא על הבעל להביא ראי' שהי' המומים קודם האירוסין לסגי שיביא ראי' שהיו המומים בה קודם נשואין ואז בכלל חזקת האב ע"י דין כאן נמצא כאן הי' דמחמת קושיא זו הוכרח לתרץ שיש לצרף עוד חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דע"י תירוץ זה אפשר לחדש דין היכא דליכא ספק בידיעת הבעל קודם נשואים שיזכה הבעל בזה שיביא ראי' שהיו קודם נשואים, משו"ה מתרץ רב אשי דא"צ לתירוץ זה דמשני רבא דלפי האמת כיון שנשאת כבר נוגע דין הספק להבת עצמה ואז איכא חזקת הגוף ממש וליכא האי כללא דכאן נמצא כאן הי' ורק ברישא דהאי ספק נוגע להאב דליכא חזקת הגוף רק חזקות שלמות וזכות החיוב אז תלוי בכללא דכאן נמצא כאן הי', ומשו"ה בסיפא אם יביא הבעל ראי' דמשנתארסה הי' בה המומים לא יהני לי' כלום דאף דקודם נשואים היתה עדיין גם ברשות אבי' או ברשות עצמה אבל כיון דלה איכא חזקת הגוף ממש אין ריעותא של הרשות משנה חזקתה כלום, ולפי"ז א"צ לרב אשי האי תירוצא דמשני רבא דבסיפא אם יביא הבעל ראי' דמשנתארסה היו בה המומים לא יזכה הבעל מחמת ספק שמא ראה וניפייס, אלא כיון דלדידה הוא תביעת כתובתה ושום ריעותא של רשות לא מגרע חזקת הגוף דידה, וי"ל דגם רבא לא פליג על רב אשי בזה אלא רבא מפרש למאי דמפרש דבין ברישא ובין בסיפא תביעת הכתובה היא לאב אפשר דרוצה לפרש גם אליבא דר' יהודא דסובר לעיל בפ"ד ד' מ"ג ע"ב דאף משהשיאה הראשונה של אב יעוי' בחי' מהרי"ט דפי' כן וכן משמע לישנא דהש"ס בריש הסוגיא כאן דפריך הא לא מייתי ראי' הבעל מהימן האב, ומשו"ה פירש רבא כל המשנה עפ"י הכלל דכאן נמצא כאן הי' ורב אשי מתרץ בפשטות עפ"י ההלכה דמשנשאת הכתובה לעצמה, ורבא מודה ג"כ עפ"י ההלכה דכתובתה לבת דא"צ להצטרפות חזקה דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, ולפי"ז בבוגרת שנמצאו בה מומים לאחר אירוסין בין לרבא ובין לרב אשי על הבעל להביא ראי' מחמת חזקת הגוף דידה וברא"ש כתב להוכיח משיטת תוס' דכיון דלא פליגי רב אשי על דינא דשמואל ושמואל מפרש המשנה כרבא מדמייתי סיעתא ותנא תונא כלה וכיון דלרב אשי ודאי הדין דאם נמצאו בה מומים לאחר אירוסין דעל הבעל להביא ראי' דהרי מנה לי בידך הוא כ"כ לרבא ועיי"ש דמפרש הטעם דכיון דיצאה מרשות אבי' כך לי עומדת בבית אביה כאילו עומדת בבית איניש דעלמא. יעו"ש. ובאמת לא אבין כ"כ ההבדל בין נערה ברשות אבי' לבין בוגרת שהיא ברשות עצמה כיון דאינה יוצאת לגמרי מרשותה נימא כאן נמצאו כאן היו ואולי סברת הרא"ש הוא דרק בדבר שהוא ברשות בעליה שייך ענין זה דכנכ"ה אבל בבוגרת שהוא ברשות עצמה אין זה בגדר כל שנמצא בספק ברשותו דאדם שהוא בעלים על עצמו אין זה בגדר רשות ולפימש"כ בשיטת רש"י ותוס' הענין מתבאר בפשטות יותר דכיון דהכתובה לה לעצמה ולדידה אית לה חזקת הגוף ממש אין ריעותא דכאן נמצא כאן הי' מגרע כלום

אמנם לפי"ז ניחא רק שיטתם להלכה דר"א סובר גם כרבא וכשמואל דכל היכא דליכא חזקת הגוף ממש אזלינן בתר הרשות שבו נמצא הריעותא ובמחליף פרה בחמור וכן במחט שנמצא בבית הכוסות דחזקת החמור והפרה לא מהני לבעלים שיהי' נחשב אצלם כחזקת הגוף