שערי ישר חלק א קטז

דכייל יהודא אחי משמי' דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עלי' הראי' ותנא תונא כלה מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עלי' הראי' ואי דלא יהיב טבח דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראי' ומפיק וכו' סתמא דמילתא כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהיב איניש חיותא, עכ"ל הש"ס ופי' רש"י כדברי רבא דמהדר לאוקמא כולה כר"ג דחזקה דגופא עדיף ורישא טעמא משום דכיון דבבית אבי' נמצאו המומים איתרע חזקתיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל ובה אמר ר"ג דלא הורעה חזקת אבי' בכך וכן מסקו בתוס' שם. יעו"ש. והנה מוכח להדיא מפירושם דלרבא מהני לר"ג חזקת הגוף לחוד בלא הצטרפות ברי ושמא ולא הצטרפות כאן נמצא כאן הי', אלא דברישא האב צריך להביא ראי' משום דאיתרע חזקתי' מחמת כאן נמצא כאן הי' אלא דלפי"ז קשה ל"ל לרבא למימר דבסיפא נמי כאן נמצא כאן הי', ונלענ"ד דלפי מה דס"ל לרש"י ותוס' דלרבא ורב אשי ברישא על האב להביא ראי' דוקא ראי' בעדים: וטענת ברי לא מהני בזה כמש"כ בתוס' בד"ה רישא מנה לאבא בידך וכן כתבו בפ"ג ד' ל"ו בד"ה החרשת, ולשיטתם הא דאיתא בגמ' בד' י"ב ע"ב וכן בריש פ"ב דלר"ג מהימנא משום ברי ושמא הוא לאפוקי דבברי וברי לא מהימנא דהיכא דטוען ברי לא מהני חזקת הגוף ולא סברת כאן נמצא כאן הי', ולפי"ז צריך רבא ליתן טעם בין ברישא ובין בסיפא דבסיפא הבעל צריך להביא ראיה אף שטוען האב שמא כמש"כ בתוס' הנ"ל, וסובר רבא דמשום חזקת הגוף לחוד לא מהני לאפוקי ממונא רק בהצטרפות דכאן נמצא כאן הי' וברישא האב צריך להביא ראי' ולא מהני גם ברי ושמא משום דאיתרע חזקתי' דאב מחמת כאן נמצא כאן הי', ועוד י"ל דרש"י ותוס' לא גרסי בדברי רבא רק רישא דכאן נמצא כאן הי', וכן משמע קצת מדברי הר"ן שמביא רק דאיכא נוסחאי דגרסי כן בגמ'

ובדברי רב אשי מפרשי רש"י ותוס' דבסיפא על הבעל להביא ראי' דלהבת בעצמה מהני לה חזקת הגוף בשמא ושמא ובלא הצטרפות דכאן נמצא כאן הי' וברישא לא מהני חזקת הגוף של הבת לאבי' ומשו"ה על האב להביא ראיה ולא מהני טענת ברי דברי ושמא בלא חזקת הגוף לא מהני, ובתוס' כתבו להוכיח דלרב אשי א"צ טענת ברי מהא דלשמואל במחליף פרה בחמור ודאי מהני גם בשמא כמו דמתיב עלי' מההיא דמחט והוכיח מן המשנה דנכנסה לרשות הבעל ולדידי' מיירי המשנה בשמא ושמא ומסתמא רב אשי לא פליג אדשמואל דקיי"ל כותיה בדינא יעו"ש והנה תמוה מאד איך אפשר לומר דרב אשי ושמואל לא פליגי כלל וטעמי' דשמואל הוא משום חזקה דגופא עדיפא למה אמרו מחמת הכלל דכל שנולד הספק ברשותו עליה להביא ראי' לא הזכיר בפשטות דמוקמינן החמור בחזקת חי, עוד קשה דלפי שיטת תוס' ורש"י דחזקת הבת לא מהני לאב וכן ראוי לומר דחזקת החמור לא מהני לבעל החמור וכן כתבו תוס' סברא זו להדיא בד"ה כלה בבית אבי'. יעו"ש. וא"כ איך אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליה להביא ראי', ומצאתי תמיה זו בחי' מהרי"ט למס' כתובות ומתרץ דהתוס' כתבו לדמות חזקת חמור לבעל החמור וחזקת הבת לאב רק לפי הס"ד אליבא דר' יהודא, אבל לפי המסקנא י"ל דל"ד חמור דקנינו הוא ממש לבעלים וזה דוחק. ובש"ש מצאתי שתמה ג"כ בזה והעמיק והרחיב הענין שם בש"ב פ"ד ופ"ה לפרש דהא דאמר רב אשי דחזקת הבת לא מהני לאב אינו כפשוטו אלא דכמו דמהני חזקת החמור לבעל החמור כ"כ מהני חזקת הבת לאב אלא דרשות אב איתרע ורשות הבת לא איתרע ואם יביא הבעל ראיה שמשנתארסה היו בה המומים לא מהני דאצל הבת לא איתרע רשותה במה שנמצאו המומים אצל הרשות של אב יעו"ש אבל לענ"ד אף כי דבריו עמוקים ונכוחים אבל בדברי רש"י ותוס' אי אפשר להעמיס דברי' דהרי ברור מללו דחזקת הגוף לא מהני לאב ולשיטת הש"ש הי' ראוי לומר דחזקת הרשות דבת לא מהני לאב היינו דמה שלא איתרע רשות הבת אינו מועיל לאב שאיתרע רשותו, וע"כ מה שנראה משיטת תוס' ורש"י דלפי המסקנא כללות דברי שמואל מתפרשים כשיטת רבא דמפרש מחמת כאן נמצא כאן הי' כמו שכתבו תוס' ורש"י שם במסקנא, עם מה שכתבו כאן דרב אשי מסתמא לא פליג אדשמואל דקיי"ל כוותי' בדינא דלפי"ז רבא ורב אשי ושמואל כולהו כהדדי סבירי להו צריך ביאור, וכן מה שתמוה שיטת רש"י ותוס' מהא דבמקוה מהני חזקתה אצל הטמא וכן כל כה"ג עי' ריטב"א ר"ן ורשב"א

ונלענ"ד לבאר ענין זה עפ"י שיטתו שבארנו לעיל בפ"ג דכל דין החזקה לא נאמר שתהי' ענין בירור המציאות אלא דין הנהגה להסיר דין המתילד ע"י הספק ולהתנהג כפי המוחזק לנו מקודם ומשו"ה לא מהני חזקה להוכיח מדבר אחד על דבר אחר וחזקת המקוה דמהני לטמא הוא חזקת תולדה חזקה שטבילתו היתה בכשרות שטבל במקוה שהיתה בחזקת שלמה, אבל חזקה זו אינה חזקת הגוף רק כשאר חזקות, אבל חזקת הגוף ממש דעדיפא משאר חזקות הוא רק אם הספק נוגע לעצם הדבר שבו נולד הספק של השתנות, אבל אם הדבר אינו נוגע כלל לעצם הדבר רק להדברים הנולדים אז בטל מזה חזקת הגוף רק הוי כשאר חזקות אצל הדברים שנוגע להם הספק בתולדה, ועפ"י מה שנתבאר לנו לעיל בפי"ב בהא. כללא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום דענין זה נאמר רק אם הספק נוגע אל המקום כמו בנגע באחד בלילה ובשחרית