שערי ישר חלק א קטו

חזקת שלמות או חזקת טומאה של המחט נלענ"ד דכל היכא שאנו מסופקים על זמן ידוע אם נשתנה הדבר מכמו שהי' מעיקרא אז מהני דין חזקה דמעיקרא להחזיק הדבר בזמן ההוא כדמעיקרא ובנגעים כן הוא ענין החזקה דאנו מסופקים בשעה שיצא הכהן מן הבית שמא נחסר הנגע מכגריס וע"ז סמכינן על החזקה דמעיקרא אף שעכשי' מצאנוהו שנחסר, אבל במחט אין אנו מסופקים על זמן ידוע דהרי לא ראינו השעה שנפלה בין הטהרות אלא נמצאת בין הטהרות כשהיא שבורה ואנו מסופקים מתי נפלה אם לאחר שבירתה או כשהיתה שלימה וכשנאמר ששבורה נפלה אין אנו מגרעים זמן שלמות המחט דאמרינן עכשי' נפלה כשהיא שבורה וכל מה שנאחר זמן שבירתה כ"כ נוכל לאחר זמן נפילתה וליכא כאן חזקה דמעיקרא להכריע ספק זה ומשו"ה אזלינן בתר חזקת טהרה של הטהרות, ומצאתי כדברי בס' נוב"י סי' ל"א בח' אהע"ז בד"ה ונראה יעי"ש: ועי' מש"כ לעיל בפ"ד בישוב דברי התוס' הנ"ל. וכ"ז נלענ"ד שהוא לפי השקלא וטריא דהשתא דלפי מה דפריך לקמן הש"ס על ככר דהוי ספק טומאה ברה"י ומשני דהוי ספק טומאה שאין בו דעת לישאל כ"כ במחט דברה"י לא מהני חזקת טהרות וכן כתב שם רש"י להדיא דהקושיא והתירוץ דפריך על ככר כ"כ הוא על מחט יעו"ש

ובחי' הרשב"א למס' נדה הביא ג"כ קושית התוס' מנגע אחד בלילה ותירץ באופן אחר וז"ל יש מתרצים דשאני אשה דבחזקת טהורה היא דבודאי בדוקה היא מעיקרא וכו' אבל אדם זה לא בחזקת חי הי' עומד וכדתניא בתוספתא ע"כ מודים חכמים לר"מ כשראוהו חי אלמא אילו הי' קאי בחזקת חי לא הוי מפקינן לי' מחזקתי' אעפ"י שמצא עכשי' שלא במקום מציאתו, ויש מפרשים דלא דמי דהתם ודאי נגע אזלינן בתר שעת מציאתו ובמקום מציאותו אבל הכא באשה ספק ביאה דהא מספקא אי הוי דם בההיא שעתא או לא ולא הוי דומיא דסוטה דודאי נסתרה במקום הראוי לטומאה והילכך הכא אזלינן להקל עכ"ל. והנה כל דברי הרשב"א צריכים ביאור לקטני הבנה כמוני, דמש"כ בתירוץ א' דאדם זה לא בחזקת חי הי' עומד אינו מובן דהרי אנו יודעים שחי הי' אף שלא ראינו אותו כשהוא חי, ונראה לי לבאר דברי' עפ"י מה שכתבנו לעיל בפ"ח דלא מהני חזקה דמעיקרא בכל תערובות חתיכות להכריע על כ"א ע"י דין חזקה דחזקה אינה מכרעת את המציאות רק מבטלת דין שיוכל להשנות ע"י צד הספק, ומשו"ה בספק על מקרה השתנות אמרינן העמיד דבר על חזקתו, אבל כשאנו דנים בתערובות על כל חתיכה שמא חתיכה זו היא החתיכה האסורה ע"ז לא שייך לאוקמא אחזקה להכריע שהיא היא המותרת, ולפי"ז כשנגע באחד בלילה ואינו מכירו ולא ראה אותו כשהוא חי וספק לנו על אדם זה אם חי הוא או מת ענין ספק זה הוא כספק של תערובות שהצד הספק בזה הוא על הגוף הנמצא מי הוא אם גוף של חי או מת וע"ז ליכא דין חזקה, אבל אם ראינו אותו איזהו פעם שהוא חי ליכא צד ספק על הגוף של מי הוא אלא על צד המקרה אם קרה לגוף שנוי מקרה המיתה או לא וע"ז איכא חזקה דמעיקרא כנלענ"ד בביאור דברי' ובס' נוב"י חאה"ע סי' ל"א כיון לדברי הרשב"א אלו ואח"כ הלך בדרך אחר לפרש שיהי' זה כמו חזקה שלא נתבררה בשעתה ודחה זה ולא ראה דברי הרשב"א אלו, והתירוץ בתרא שכתב הרשב"א נלענ"ד שהוא עפ"י דרך שכתבנו לעיל דנפ"מ בין נגע באחד בלילה לספק ראית דם נדה דבאשה היו ספק העיקרי לגבי דידה ולדידה הוי ספק ראי' כספק ביאה שהוא ספק אם הי' הדם בשעה זו אצלה אבל במת אין הספק לגבי המת עצמו דאין שום נפ"מ לדינא לדידי' והספק הוא רק על הנוגע, וכיון דודאי נגע אז אזלינן בתר שעת מציאתו ועי' בס' מגן אלף או"ח סי' תסז סקט"ו שנתקשה מאד בדברי' אבל עכ"פ דברי הרשב"א ברור מללו דחזקת חי אינה משתנית ע"י המקום ומדברי הרשב"א בתירוצו השני משמע דלא סבר כהתוס' דכל דין של הטומאות כשעת מציאתן הוא חומרא דהרי כתב בסברתו לחלק דאשה לא דמי לסוטה ומה ענין חומרא רבנן של שעת מציאתן לסוטה אלא נראה דסובר דגם דין זה שכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ג"כ קבלו חז"ל למילף מסוטה שעשתה תורה ספק כודאי ע"י מציאת הרגלים לדבר, ומשו"ה מחלק דבאשה הוי ספק ביאה ול"ד לסוטה וברמב"ם ג"כ לא נזכר ענין זה על שעת מציאתן שיהי' חומרא מדרבנן וצ"ע: פרק יג

ומעתה עלינו לבאר האי כללא דכאן נמצא כאן הי' ממקורו בסוגית הש"ס דכתובות דגרסינן שם בפ' המדיר היו בה מומים ועודה בבית אבי' האב צריך להביא ראי' שמשנתארסה נולדו בה המומים הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו והי' מקחו מקח טעות עכ"ל המשנה ופריך בגמ' מרישא לסיפא דרישא הבעל מהימן כר' יהושע וסיפא האב מהימן כר"ג ומשני רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו סיפא נמי כאן נמצאו כאן היו ומתיב אביי למה בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו לסגיא שיביא ראי' שמשנתארסה היו בה מומים אלו כמו בעודה בבית אבי', ומשני רבא דמשנכנסה לרשות הבעל איכא שתי חזקות לאב חזקת הגוף וחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, והאי ראה וניפייס הוא וכו' רב אשי אמר רישא מנה ולאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכי' אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת פרה ותנא תונא כלה הי כלה וכו' אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי