שערי ישר חלק א קיד

הנ"ל ובהגהת רש"ש פ"ה דטהרות וכולם חדשו בזה בסגנון אחד דכמו דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום כ"כ אין מחזיקין טהרה וכל חזקה דמעיקרא ממקום למקום היכא דשייך שם שנוי מקום, ועפי"ז פירשו דהטעם דכל הטומאות כשעת מציאתן הוא רק היכא דחזקה דמעיקרא אינה חזקה מעליא דחזקת חי שהי' לו במקום אחר לא מהני למקום זה משו"ה עדיף חזקה דהשתא של שעת מציאתן, אבל אם ראוהו חי במקום זה החזקות מתנגדות זה לזה והוי ספק וטהור ברה"ר דשתי החזקות שוות הן זהו תו"ד, והנה לפי"מ שבארנו לעיל בטעמו של דבר דאין מחזיקין טומאה ממל"מ ליכא שום טעם ליחס סברא זו על חזקת טהרה וחזקת חי ומעולם לא שמענו לחלק בחזקת חי אם הוא על מקומו או שהוליכו למקום אחר, וע"כ נלענ"ד דהחילוק בין ראוהו חי במקום זה או לא הוא רק לענין דין זה שחכמים מטמאים כשעת מציאתן ומקום מציאתן דהחמירו לענין טומאה להחזיק הדבר למפרע כפי מה שאנו רואים עכשי'. המצב כמו שהוא דכ"ז אם לא ראנוהו במצב ההיפוך מזה דאם ראוהו חי במקום זה ועכשי' מת הרי ראינוהו במקום זה בשנוי המצבים ומשו"ה בטל מזה לגמרי חומרא של שעת מציאתן דהרי איכא שעת מציאה להיפוך מה שראינוהו חי במקום זה, אבל אם לא ראינו חי במקום זה ליכא שעת מציאתן להיפוך דבעינן דוקא ראי' שוה של שעת מציאה אבל היכא שאנו דנים מטעם חזקה עפ"י כללי הדינים ליכא שום חילוק לענין חזקה דמעיקרא אם הי' במקומו הראשון או לא, לכן נלענ"ד לפרש כוונת התוס' ריש נדה כקושיתם דז"ל וא"ת ומ"ש דאמרינן בנגע באחד לשרוף ובמעת לעת אמרינן תולין דאשה נמי מיקריא במקום מציאתה דכל מקום שהיא טומאתה עמה דאל"ה תיקשי אשה לחזקי' דמטהר בקופה ממקום למקום עכ"ל. דלכאורה תמוהין דבריהם דהרי בראוהו חי מודים חכמים דהוי ספק והכא באשה דליכא נפ"מ בין מקום למקום והוי כמו שראינו אותה טהורה במקום זה דליכא דין שעת מציאתן, ועפ"י מה שכתבנו נראה דסברי דלענין שעת מציאתן ראי' הממשית גורמת כמו בנגע באחד דמה שראינו חי או מת זוהי ראי' ממשית וכן המחט כה"ג אבל באשה מה שבדקה מבערב ומצאתה א"ע טהורה לא חשיבא בדיקה זו כמציאות ראי' ממשית ורק כענין חזקה מועלת בדיקה זו אבל לענין דין של שעת מציאה ענין בדיקה זו היא שלילת ראית טומאה אבל לא ראי'. הפכית, דגם בלא ראוהו חי מבערב היינו מחזיקים אותו בחזקת חי אלא כ"ז שלא ראינו ראי' ממשית לא נגרע דין שעת מציאתן ולפי"מ שפירשו בס' נוב"י ובס' מקו"ח והגהת רש"ש דברי התוס' תמוהין כנ"ל:

ואף שמצאתי בחי' הריטב"א למס' נדה דבפשטות מורין דברי' כשיטת דברי האחרונים הנ"ל דז"ל שם נגע אחד בלילה וכו' וחכמים מטמאים פי' בתוס' מודים חכמים לר"מ כשראוהו חי בבית זה פי' דמשום דלא הוחזק חי בבית זה אמרי רבנן דלא יהבי לי חזקת חי כלל ומטמא לשרוף ור"מ מטהר גם בזה דלא סגי דלא הוי חי קודם לכן או בכאן או במקום אחר אבל כל שהוחזק חי בכאן מודים חכמים דמוקמינן לי' בחזקת חי וטהור עכ"ל הצריך לנו, והנה מדברי' מוכח דלרבנן איכא חילוק לענין חזקה בין חי במקום זה או במקום אחר ועוד יותר מפורש ראיתי בדברי' ריש נדה בד"ה חדא הוא דאיכא למיחש לריעותא דז"ל ואיכא דמקשו מההיא דלקמן דנגע באחד בלילה דמטמאו רבנן לשרוף כדאיתא התם וליכא אלא חדא לריעותא שהוא מת לפנינו דאילו אידך בחזקת טהור הוא, וי"ל דשאני התם דודאי נגע והורעה חזקתו שהרי לא הוחזק חי בפנינו בבית זה וכמו שפרשו בתוס' וכדבעי' למימר קמן עכ"ל. ונראה כונת דברי' שהורעה חזקת טהרה של הנוגע כיון שנגע בודאי ואז לא הוחזק חי בבית זה ומוכח דאיכא קלישת חזקת חי מה שלא הוחזק חי במקום זה, אבל עכ"פ מוכח שהתוס' לא סברי סברא זו דהרי על קושיתם מנגע אחד בלילה דזהו גם קושית הריטב"א חתרו לתרץ באופן אחר, וגם להריטב"א שנקט דיש מקום לומר דגריעה קצת החזקה מה שלא הוחזק חי במקום זה הוא רק לענין הנוגע כיון שנגע ודאי באדם שלא הוחזק חי במקום זה, אבל לענין האדם עצמו לא אמר דבטלה חזקתו מה שטלטלוהו למקום אחר:

ובס' מקור חיים הוכיח כשיטתו מדברי התוס' בנדה ד' ד' בד"ה שכל הטומאות וז"ל והא דמחט שנמצאת חלודה דטהורה דכל הטומאות כשעת מציאתן אפי' להקל לאו משום דהוי כשעת מציאתן דאורייתא אפילו להקל אלא משום דמוקי הטהרות על חזקתייהו. עכ"ל. ובתוס' ד' ב' ד"ה התם תרתי לריעותא כתבו דלהכי ילפינן מנגעים דין חזקה אף היכא דאיכא ריעותא דהיכא דבא כהן בסוף שבוע וראה דכהה הנגע ומ"מ מטמאינן האדם הנכנס שם באותו שבוע, והא דלא חשבינן התם תרתי לריעותא חזקת טהרה של האדם והרי חסר לפניך משום דרק במקום דאיכא למימר חסר ואתאי חשוב תרתי לריעותא אבל הנגע דרכו להתחסר בבת אחת ואמרינן השתא הוא דחסר יעו"ש. ולפי"ז למה במחט שנמצאת חלודה או שבורה מצרפינן חזקת טהרה של הטהרות ובנגע לא מצרפינן חזקת טהרה של האדם הנכנס, דהרי גם במחט דרכו להשבר בבת אחת מחמת קושיא זו החליט בס' הנ"ל בישוב סתירת דבריהם והוא דבנגע החזקה דמעיקרא חזקה אלימתא היא דבמקום זה הוחזק הנגע אבל במחט החזקה דמעיקרא הוקלשה משום דבמקום זה לא הוחזק המחט בחזקת שלם יעו"ש. ולענ"ד אינו נראה כן בכונת דבריהם דהרי לא נזכר בדבריהם בטעמא דמטהרינן המחט משום תרתי לריעותא ומחמת הצטרפות הריעותא, ועוד לא נזכר בגמ' לענין מחט דמיירי דוקא בשלא הוחזק כאן בשלימותו רק במסקנא הוזכר בגמ' ובמקום מציאתן יעו"ש, ובעיקר קושיתו כדברי התוס' למה אזלינן בתר חזקת טהרה של הטהרות ולא בתר