שערי ישר חלק א קיג

נדה שאנו מסופקים עלי' באיזה זמן ראתה כיון דעצם הספק נוגע אלי' לענין מנין לספירה ואצלה לא שייך חלוק המקומות דכל מקום שהיא טומאתה עמה היינו שהספק בעצמותו הוא נפ"מ גם להאשה עצמה ולא רק להוספת טומאה במקום ההוא אז ליכא האי כללא דאין מחזיקים ממקום למקום גם לענין הטהרות שנגעו בה במקום אחר, וכבר נתבאר בדברינו דכללי דיני הספיקות ברובם אנו דנים עפ"י תחילת דין המסופק לדינא ולהלכה, וכ"כ פירשנו לעיל בש"א פי"ג בהא דכתבו התוס' לחלק דבנדה ל"ד לספק טומאה ברה"י או רה"ר משני טעמים א' משום דהוא ספק טומאה למפרע ועוד משום דהוא ספק ראי' ולא ספק מגע דעל שני חילוקים אלו קשה ממת דהוי ג"כ ספק למפרע ואינו ספק מגע ומ"מ איכא חלוק רשויות ותירצנו שם עפ"י סברא זו דבאשה ראשית דין הספק נפ"מ גם לענין האשה ואצלה הוא ספק למפרע וספק ראי', אבל במת שהדין נוגע רק להטהרות ולענין הטהרות הוא ספק מגע וספק שמכאן ולהבא. יעו"ש. וכן נראה מה דמסיק המג"א בסקכ"ה לענין קדירה שנתבשלה וטלטלוה למקום אחר ונצטננה ונמצאת ע"ג חטה דאמרינן עתה נפלה משום דאין מחזיקין ממל"מ דעצם הספק הוא על התבשיל דאין נפ"מ כלל להלכה בנוגע אל החטה עצמה שזורקין אותה והנפ"מ הוא רק לענין התבשיל אם בעת שהי' התבשיל על הכירה כבר הי' החטה בתבשיל ודבר האוסר בזה הוא החטה ע"ז נקטינן דאין להחזיק ריעותא להוסיף איסור לומר שהיתה ג"כ במקום אחר ואסרה שם עוד שאר דברים המותרים, אבל בחבית שנמצאת חומץ או במומין וכדומה אין שנוי מקום משנה את הדין כלום ורק בדבר המטמא או האוסר את כל אשר לו מסביב שייך ענין זה לחלק בין מקום למקום. וזה נכון בעזה"י

ובזה נתישב לי מה דקשה טובא בהא דנקטינן לענין כתמים ביו"ד סי' ק"צ סעי' מ"א דאם השאילה את חלוקה לאשה אחרת ונמצא עלי' כתם דשניהם טמאות מספק ורק בנדה ובנכרית תולה בהן יעו"ש דלכאורה למה נחזיק טומאה ממקום למקום כיון שמצינו את הכתם במקום זה ובבית זה אין לנו להחזיק שכבר הי' על בגד זה כשהי' אצל האשה ראשונה והרי לענין דינים שספיקן מה"ת מהני האי כללא דאין מחזיקין וכאן לענין כתמים דמדרבנן הוא ובתלי' כל שהוא תלינן לא שרינן מחמת שנוי המקום ועפ"מ שבארנו האי ענינא לק"מ דכיון דעיקר הספק בכתמים הוא לענין הנשים מי מהן ראתה דם והכתם הוא מעיד שאשה אחת ראתה אבל אינו מטמא ואוסר כלום אין שייך בזה לומר דלא נחזיק טומאה ממקום למקום דאין הכתם מטמא את המקום רק מעיד על ראית דם והוי ספק שקול על כל הנשים אף שהן במקומות שונים, ולפי מה שביאר ענין זה בס' מקור חיים שהבאנו לעיל דברי' שהעיקר בזה דבמידי דאתו מעלמא אמרינן שהמקום גרם קשה טובא מדין זה של כתמים דהרי לשיטתו נפילת כתם דומה ממש לנפילת שרץ או חטה ולדברינו מיושב על נכון בס"ד

וכ"ז הוא רק אם אנו דנים על הדבר המטמא או האוסר אם הי' בכחו לטמא או לאסור בשהי' מכבר במקום אחר כמו במת או לענין שרץ אם אנו דנים אם הי' שם השרץ נקטינן דאין לנו להחזיק ריעותא על המקום ההוא להוסיף איסור או טומאה על הדברים שהי' במקום ההוא כי חילוק המקומות מפרידם, ומחשבם לעצמים נפרדים שאין מחזיקים ריעותא מעצם לעצם, אבל מזמן לזמן כגון קופה שעמדה על מקומה ונשתמשו בה טהרות ואח"כ נמצא בה שרץ דהבדל הטהרות הראשונות להשניות הוא רק בזמן השמוש וחלוק הזמנים הוא דבר מופשט דהזמן אין בו ממש ואינו עצם מורגש להפריד בין זמן לזמן משו"ה לא אמרינן בזה כשאנו מסופקים שמא כבר הי' שרץ זה בקופה זו בזמן הקדום שעי"ז אנו מוסיפים טומאה על עצם אחר, ומשו"ה הוי ספק שקול כל היכא דליכא חזקה דמעיקרא, והנה בטהרות אף דאיכא חזקת טהרה מטמאינן למפרע דבספק טומאה ברה"י לא מהני חזקת טהרה ולענין איסורין כל שהספק מחמת איסור תערובות או פליטת איסור ליכא חזקה כמו שבארנו בפרק הקודם באורך וזהו כונת המג"א בס"ק י"ח לענין מליגת תרנגולת דאם יש לספק בזמן ולומר שמא היתה החטה במים קודם, לכן לא אמרינן השתא נפלה דהכי אשכחן פ"ק דחולין ופ"ק דנדה דלא אמרינן השתא הוא דאיתרע היכא דליכא חזקה. עכ"ל. והדברים פשוטים ונכונים דאם הי' בזה דין חזקה ודאי דליכא שום טעם לאסור דבכל התורה כולה מחזיקים מזמן לזמן להחזיק בתורת ספק ודין חזקה מכריע את הספק, רק לענין טומאה החמירו חכמים לתרומה וקדשים להחזיק מזמן לזמן כשעת מציאתן ובמקום מציאתן להחשיב כודאי למפרע ובזה מתורץ כל התמיהות שתמה בס' מקו"ח סי' תס"ז סקי"א על דברי המג"א הנ"ל ומה דהקשה מדברי הרשב"א שהובא במג"א סקכ"א דכתב דלענין אם נמצאת החטה במים אמרינן כאן נמצא כאן הי' כמו במומים ושם מחזיקינן גם היכא דאיכא חזקה דמעיקרא יבואר לקמן בדברינו בס"ד:

והנה בנגע אחד בלילה ובשחר מצאוהו מת דמטמאים רבנן משום דכל הטומאות כשעת מציאתן אמרו בתוספתא והובא ברמב"ם פי"א מה' אה"ט דאם ראוהו חי בערב ובשחר מצאו מת הר"ז ספק ברשות הרבים וטהור עכ"ל. דלכאורה אינו מובן מאי נפ"מ בין ראוהו חי או לא הלא ודאי הי' חי בזמן מן הזמנים וכבר עמדו ע"ז בס' האחרונים והוא בנוב"י ח' אה"ע סי' ל"א ובס' מקו"ח סי'