שערי ישר חלק א קיא

לפ"ז לכאורה אם נתערב איסור דרבנן והוא ספק דבר חשוב נימא דאסור מחמת חזקת איסור ויהי' גרוע איסור דרבנן מאיסור של תורה וזה לא יתכן, אלא נראה כיון דנתערב ברוב עכ"פ אזיל מיני' חזקת איסור דהרי חד בחד חשבינן לי' בחזקת איסור את כל התערובות לענין שאם נאבד אחד מהם אסור אף באיסור דרבנן כמו שהבאנו לעיל דברי הש"ך ובתערובות ברוב אף היכא דלא בטיל מחמת חשובות וכה"ג מותר בנאבד אחד מהם דמוכח מזה דבטל חזקת איסור מכאן, ע"כ נלענ"ד דמשו"ה ליכא חילוק בין יבש ובין בלח כל היכא דאיכא רוב ליכא עוד חזקת איסור ותלוי אם מה שצריך ששים הוא מה"ת אסור בספק ס' ואם הוא מדרבנן כגון באינו מינו ביבש ובמינו בלח מותר בספק ככל ספק דרבנן כנלענ"ד:

פרק יב מסקינן בגמ' נדה ד' ד' ע"א בפלוגתא דחזקי' ור' יוחנן דפליגי שם בגמרא בקופה שנשתמשו בה טהרות בזוית רוח זו וטלטלוה בזוית אחרת חזקי' סבר לא מחזקינן טומאה ממקום למקום ור' יוחנן סבר מחזקינן ופריך הש"ס לר"י מי מחזקינן והתני' כשעת מציאתן ובמקום מציאתן ומסיק דבמקום מציאתן שרפינן שלא במקום מציאתן תלינן יעי"ש. וכן פסק הרמב"ם בה' אה"ט פי"ז כר' יוחנן דשלא במקום מציאתן תלינן יעו"ש. ובמג"א ה' פסח סי' תס"ז סקכ"ה הוכיח מסוגיא זו שאם בשלו תבשיל בקדירה וסלקוהו מהכירה למקום אחר ונצטננה ונמצאת ע"ג חטה דאמרינן עתה נפלה דלא מחזקינן איסור ממקום למקום יעו"ש. ותמהו עלי' האחרונים דאם נדמה איסור לטומאה ראוי לאסור גם בחמץ דהרי להלכה פסק הרמב"ם כר' יוחנן דלתלות תלינן עי' בפמ"ג ביו"ד סק"ה ובס' ש"ש ש"ג פ"ה וכן עוד אחרונים תמהו בזה, אמנם בלא"ה קשה לר' יוחנן דסובר דמחזקינן ממקום למקום למה אין שורפין הל' ספק טומאה ברה"י הוא וחשוב כודאי לשיטת תוס' בכמה דוכתי גם לשרוף תרומה ובקדשים, דהנה לחזקי' דס"ל אין מחזיקין ממקום למקום לא חשוב ספק טומאה כלל דכיון דלא ראינו ריעותא במקום אחר וכן כתב רש"י שם ד' ד' ע"ב בהא דפריך הש"ס שם מכדי האי ככר ספק טומאה ברה"י הוא וכל ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא, ופי' רש"י וז"ל אבל אקופה לא פריך דהא לא איתחזק בזוית של בית הראשון עכ"ל אבל לר"י דס"ל דמחזיקינן לספק גם על מקום אחר הוי לי' ספק טומאה ברה"י, ואם נימא דהוי כדבר שאין בו דעת לישאל מהראוי להיות טהור לגמרי אלא בע"כ הכא בקופה שנשתמשו בה טהרות הוי טומאה הבאה ע"י אדם דמספקינן שמא בשעת שמוש הי' השרץ והוגעו ע"י האדם והוי ספק טומאה ברה"י, ע"כ נלענ"ד בזה דר' יוחנן פליג על חזקי' רק כלפי הדין הנוסף בתרומה וקדשים מחמת טומאה להחזיק כשעת מציאתן כדין ודאי ולא יהי' חלוק רשויות בזה דחזקי' סובר דגם לדין זה שאמרו כל הטומאות כשעת מציאתן הוא רק במקום שבו נמצא דבר הטומאה וכיון שאין מחזיקין ממקום למקום לא שייך לדון גם שיהי' כשעת מציאתן, ור' יוחנן סובר אף דלענין עצם הספק מהני כלל זה דלא מחזיקינן ממקום למקום ולא חשוב כספק טומאה לטמא ברה"י אבל על הדין המיוחד בפרט לתרומה וקדשים שאמרו כל הטומאות כשעת מציאתן שיהי' דין טומאה למפרע כפי הנמצא עכשי' סובר ר' יוחנן דהא דתני בברייתא ובמקום מציאתן הוא רק לשרוף אבל לתלות תלינן גם שלא במקום מציאתן והוא דנגד חזקה של כאן נמצא כאן הי' איכא דין לטמא למפרע משום כל הטומאות כשעת מציאתן וסובר ר"י דכמו שהחמירו במקום מציאתן לעשות כטומאה ודאית אף לשרוף תרומה וקדשים כ"כ החמירו לעשותו כספק טומאה לתלות אף שלא במקום מציאתן דגם במקום מציאתן מה"ת טהור ודאי ברה"ר, וחזקי' סוב' דרק במקום מציאתן שהוא בגדר ספק אלא דמטהרינן מחמת חזקה או מטעם הלכה שם החמירו לטמא משום כשעת מציאתן אבל שלא במקום מציאתן דאינו בגדר ספק כלל דהרי טהור גם ברה"י ובכה"ג לא החמירו לומר כשעת מציאתן ולר"י שני דינים החמירו והוסיפו חכמים לענין תרומה וקדשים דשעת מציאתן גורם לספק למפרע אף שלא במקום מציאתן אף דמה"ת איכא גדרים להכריע ספק זה כמו חזקה דמיעקרא דעדיפא בכל דוכתא מחזקה דהשתא ובמקום מציאתן גורם לעשותו כודאי טומאה למפרע לומר דבמקום זה כמו שאנו רואים את הטומאה כ"כ הי' לעולם במצב זה במקום הזה:

ומעתה עלינו לבאר לר"י דס"ל מחזיקין ממל"מ דעשוהו חז"ל לספק טומאה לתלות אם הוי ככל ספק טומאה דחלוק בין רה"ר לרה"י ובין יש בו דעת לישאל או לא, והנה בתוספי הרא"ש במס' נדה ד' ד' הנדפס בש"ס החדשים כתב דלר"י מטמאינן שלא במקום יציאתן לתלות גם ברה"ר וגם בדבר שאין בו דעת לישאל דז"ל בד"ה והתנן ככר ע"ג הדף וכו' וא"ת אכתי מאי קשיא לי' האי דמטהרינן הכא היינו משום שאין בו דעת לישאל כדמסקינן, וי"ל דלכולהו לישני דאוקימנא פלוגתייהו בשאינה בדוקה מטמא ר' יוחנן אפי' ברה"ר תדע מדפריך מכל הטומאות כשעת מציאתן ותני עלה ובמקום מציאתן הא שלא במקום מציאתן לא ומאי קושיא דילמא משום דאיירי ברה"ר כדקתני בתוספתא מוקי לה דוקא במקום מציאתן, אלא ודאי אפילו ברה"ר מטמא ר' יוחנן אפי' שלא במקום מציאתן וא"כ ה"ה נמי אפילו בדבר שאין בו דעת לישאל עכ"ל. אבל בתוס' ד"ה ככר הנתונה ע"ג הדף כתבו להיפוך דז"ל וא"ת שאני התם שאין בו דעת לישאל כדאמר בסמוך וי"ל דפריך אי בשום מקום אנו מחמירין ממקום למקום אפילו בקדשים לא הי' לנו לעשות ספק ולתלות באדם טהור דיותר יש לתלות בנפילה עכ"ל. הרי דמפרשי דבשאר ספיקי גם לר"י דס"ל מחזיקין ממקום למקום הי' טהור באין בו דעת לישראל וכן נלענ"ד להדיא