שערי ישר חלק א קי

נשתנו מחזקת היתר לחזקת איסור דלהחתיכות המותרות מהני לעולם חזקתייהו והתם לא שייך לדון דמ"מ כל חתיכה אסורה שמא אחרת היא דאם אנו דנים מתי היתה הנפילה במציאות ומתי נשתנו חתיכות המותרות מחזקת היתר לחזקת איסור מוקמינן להו אחזקתייהו דמבעוד יום לא יצאו עדיין מחזקתייהו ואם הי' רוצה אז לאכלן הי' עדיין ראוים ומותרים בלי שום ריעותא והוא נכון בס"ד

וכן נראה לי גם לענין תערובות של נתינת טעם וכיוצא בזה לא מהני להתיר בספק מחמת חזקת היתר דמעיקרא כמו בנשפך ביו"ד סי' צ"ח דעל חלק הנוסף ומתערב ודאי לא מהני להכריע חזקת היתר של החתיכות דמיעקרא וכמו שחלקו התוס' בעצמם שהבאנו לעיל ושם בסי' צ"ח ודאי נתוסף איסור אלא דלא נודע שיעורו ועל איסור הנוסף ודאי לא מהני להכריע, ובגליון רש"א על הט"ז סי' ק"ה סק"כ כתב בזה משום דמוקמינן האיסור על חזקתו שלא נתבטל מאיסורו ודברי חכמה הם. אבל א"צ לזה כמש"כ התוס' יבמות הנ"ל ולפמש"כ גם בספק אם נתוסף כ"כ לא מהני חזקה וכמו שאמרנו ביבש ביבש כ"כ גם ביבש בלח אם אנו מסופקים אם נפלט מן האיסור יבש בלח ההיתר סברתנו קימת דאף דיש לנו חזקת היתר דלא נשתנה ההיתר ממה שהי' מעיקרא בחזקתו עד עכשי' מ"מ בכל משהו שאני טועם ספק לי שמא אני טועם דבר איסור שלא הי' מעיקרא בלא המותר וע"ז לא מהני חזקת הלח דמעיקרא, ובהא דנקטו האחרונים להלכה באו"ח סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן דאם נמצאת החיטה בעיסה אוסרין הכל דחוששין שמא היתה כבר בזמן הקדום, וכן הביא המג"א מתשובת מהר"ם לענין כרוב יעו"ש. שהמעיר שהעיר בס' ש"ש ש"ג פ"ז ג"כ מדין זה להסתייע דלא שייך חזקת היתר בתערובות, ולפמש"כ הכל מיושב בעזה"י' דהתם ג"כ אנו דנים. על ספק דבר נוסף שמא בחלק הנוטל מעיקרא נתערב כבר מעט איסור ואנו דנים עכשי' אם מותר לאכול וע"ז לא מהני חזקת היתר דאנו מסופקים שמא אנו טועמים דבר נוסף שלא הי' מעיקרא בדבר הלח או היבש וע"ז לא מהני חזקת היתר כנ"ל. ול"ד לנידון האמור בעירובין דשם אין אנו דנים כלום על הדבר הנוסף אלא על החתיכות שהי' מעיקרא אם נשתנו או לא כנ"ל. ולענין דין ספק כבוש דפסק הרמ"א דאסור שהט"ז הקשה ע"ז דנוקים ההיתר על חזקתו ג"כ מתישב עפ"י דברינו כנ"ל, דבין אם נאמר ענין החזקה בכלל שלא נפלט מן האיסור אל ההיתר ע"ז לא מהני חזקה של ההיתר על חשש שמא אנו טועמים דבר איסור שלא הי' מעיקרא, ובין אם נאמר ענין החזקה על הזמן הקדום כגון שאנו מוצאים עכשי' שהאיסור שרוי בתוך היתר הלח ומסופקים אם כבר מן מעת לעת הקדום הי' שרוי ונעשה כבוש או לאחר זה נשרה וליכא עדיין מעל"ע ונאמר אוקי בחזקה דאז לא נשתנה ההיתר מ"מ לא יועיל חזקה זו על ספק טעימת דבר נוסף שעלי' ליכא חזקה כנ"ל, ועוד דבכה"ג נראה לי ברוב דליכא חזקה כלל, דלפמש"כ ענין החזקה בזה מה שע"י תערובות נעשה הכל בחזקת איסור כמו שהבאנו לעיל דברי הש"ך בשם תשובת הרשב"א וענין זה לא שייך רק בתערובות יבש ביבש או לח בלח אבל יבש בלח אינו מעורב כלום ונמצא דאינו מגרע כלום בנפילתו מחזקת היתר של הלח ורק כשיהי' כבוש מעל"ע יפלוט לתוך הלח ומשו"ה כשאנו דנים על זמן הנפילה ליכא חזקת היתר כלל דבנפילת האיסור לתוך ההיתר עדיין אינו משתנה ההיתר כלום, עכ"פ דינו של הרמ"א מיושב היטב. ובפמ"ג סי' ק"ג במשבצות סק"ג האריך שם קצת בענין זה והעיר מכמה דוכתי ולא נתישבו בדברי' כל ענין זה ולדברינו נתישבו כל הסתירות ומה שהביא בש"ש להסתייע בנידון זה מדין ניקור מהרא"ש שכתב דלא חשיב איתחזק איסורא לפמש"כ אינו ענין כלל לתערובות דשם ניכר היטב הגיד והחלב לבקי בהם ולא משתנה חלקי הבשר ע"י הניקור אבל תערובות משנה את כל החתיכות מחזקת היתר לאיסור. ופשוט הוא

ובתשו' רע"א סי' פ"ב חקר שם לענין תערובות יבש ביבש ונאבד קצת מהתערובות וידוע שהי' רוב ויש ספק אם הי' בו ס' והוא מין בשא"מ דמה"ת בטל ברובא אלא מדרבנן אסור עד ס' שמא יבשלם דלכאורה פשוט דהוי ספק דרבנן ודמי לנשפך לענין מין במינו ביו"ד סי' צ"ח והגאון המחבר העלה דיש לאסור משום חזקת איסור של האיסור, ול"ד לנשפך דשם איכא נגד זה חזקת היתר של התבשיל דע"י בליעת איסור גם ההיתר נאסר, וכ"ז הוא רק היכא דאיכא בליעה ונתינת טעם אבל ביבש שהיתר אינו משתנה וא"כ אין מוציאין אותו מחזקת קיימא חזקת האיסור לומר דלא נתבטל יעו"ש שהעלה בצ"ע, ולפמש"כ דאין חזקת היתר של התבשיל מכרעת כלום להתיר את דבר הנופל בו שהבאנו מדברי התוס' היכא שידענו דודאי נפל נסתרין דברי הגר"א בתירוצו על דין האמור בסי' צ"ח לענין נשפך מין במינו דמותר בספק ס'. ובעיקר הענין מה שהעיר שהגר"א לומר להעמיד האיסור על חזקתו שלא נתבטל הנה כבר שקלו וטרו בזה הרבה אחרונים ביו"ד סי' ק"י אם בספיקא דרבנן אסור באיתחזק איסורא יעו"ש ועכ"פ דברי הגרע"א קשים לי דהלא לענין ביטול הלכה רווחת היא בספק דבר חשוב דמותר ביבש ביבש ומותר הכל ולא אמרינן בזה אוקי האיסור על חזקתו, ונראה לענ"ד דאף לשיטת האחרונים דסברי בספק איסור דרבנן אסור היכא דאיתחזק איסורא הוא מחמת עצמו ומסופק לנו אם הותר אבל בנידון זה של ביטול דעיקר האיסור כבר הותר ע"י ביטול ברוב וחכמים אסרו עד שיהי' ששים אם ליכא ששים הוא איסור חדש דמעיקרא קודם שנתבטל הי' איסור תורה ועכשי' אנו דנים אם יש בזה איסור דרבנן מה שלא הי' מעיקרא משו"ה לא שייך בזה איתחזק איסורא, וכמדומה לי ששמעתי סברא כזו בשם הגאון צי"ע ר' מאיר מיכל משאט זצ"ל, אמנם