שערי ישר חלק א קט

דימוע וכן פירש"י בלישנא בתרא יעו"ש והוי ספק של תורה בתערובות

והנה בסברת התוס' נלענ"ד דאף דבהשקפה ראשונה צדקו מאד דברי הש"ש דאיך שייך לומר חזקה בכה"ג כיון דהחולין בכל מקום שהם מותרים ולא נשתנו לאיסור גם אחר התערובות דמה שנאסר לנו כל התערובות הוא רק מפני שאין אנו מכירים ואנו מסופקים שמא נפגע בחתיכה האסורה וכמו שהארכנו לעיל בש"א פ"ט הנה כ"ז הוא רק היכא שאנו דנים לענין התחדשות איסור חדש ובמציאות לא נשתנה ההיתר מכפי שהוא אבל לענין חזקה שאין הדבר תלוי במציאות האמתית דהרי חזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה אלא תלוי במה שמוחזק לנו להיתר או לאיסור, הנה בכה"ג אם אנו מסופקים אם נחדשה מקרה חדשה שכל הרואה התחדשות המקרה ישתנה עכ"פ אצלו דין החזקה הקודמת ונמצא לפי"ז דההתחדשות סותרת את החזקה דמעיקרא ומשו"ה אם ספק לנו במאורע הזה הנה אנו מסופקים אם נסתרה החזקה דמעיקרא ע"י מקרה חדשה או לא וע"ז עלינו לומר אוקי אחזקה קמייתא שלא נשתנה ולא בטלה

ועוד גדולה מזה נלענ"ד כיון דספק כזה הוא רק בספק תערובות דבספק על עצם אחד אם נתחדש בו דבר שהוא ספק הילכתא לא שייך לדון בזה כ"כ שלא יהני חזקה מחמת דגם אם נעשה ההתחדשות חדשה עדיין לא נאסר רק מחמת ספק, דזה לא יתכן שיהי' גרוע ספק מודאי, דהרי כל הספק שמא אסור הוא ואם נאסר הוא השתנות ודאי ואיכא חזקה, וממ"נ אם נדון על המציאות בעצם איכא חזקה ואם על הדין בפועל הלא גם מספק אסור לנו, אלא עיקר חקירה זו הוא רק בתערובות שחלק המותר לא נשתנה כלום בעצמותו, והנה לפי"מ שהביא הש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"א וז"ל ונראה דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם ולא נודע איזהו לא אמרינן בהא ספק דרבנן לקולא דכיון שהי' מוחזק איסור באחד מהם הו"ל חזקת איסור וכן מוכח להדיא מתשו' הרשב"א וכו' דבכי האי גוונא חשוב כחזקת איסור וא"כ לא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן לקולא. עכ"ל. ולפי"ז אם אנו מסופקים על התערובות אם נפל חתיכת איסור לתוך חתיכות של היתר איכא חזקה מעליא דמעיקרא היו חתיכות מוחזקים בהיתר וכשנופל בהן חתיכת איסור ומתערב בהן מתהפכים כל החתיכות לחזקת איסור מחזקת היתר, ואם ספק הוא עלינו לומר אוקי ההיתר בחזקתו דלא נתהפך לחזקת איסור, ויומתק עוד ענין זה עפ"י שיתבאר בדברינו לקמן ש"ג בס"ד בהא דחלוק לענין ביטול ברוב בין שתי קדירות לקדירה אחת כמבואר ביו"ד סי' קי"א אם לא בשל אדם אחד דעומד להתערב דהטעם בזה משום דרק אם כל החתיכות המותרות מעורבות ומתחלפות זב"ז דאז חשובות כולן כגוף אחד אז המיעוט מתבטל אל הרוב ומתהפך להיות כמוהו משא"כ בשתי קדירות דעפי"ז בתערובות חד בחד ג"כ הם גוף אחד, מחצה איסור ומחצה היתר, וחשוב הוחזק בגוף ועצם זה חלק איסור כנלענ"ד ביאור דברי התוס' יבמות הנ"ל והוא נכון בס"ד

ואמנם שיטת הפוסקים נגד זה דבטוש"ע יו"ד סי' קי"א סעי' ג' פסק הי' האיסור של תורה אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל עד שיהא ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. עכ"ל. הרי מוכח להדיא דנקטינן להלכה דלא כתוס' יבמות הנ"ל ולפמש"כ לעיל צריך לבאר בטעמא דמילתא שנטו הפוסקים מסברת התוס' הנ"ל, ונלענ"ד דאף אם נחליט כסברת התוס' דשייך לומר אוקי חולין אחזקתייהו מ"מ אם נבוא לדון על כל חתיכה וחתיכה אם מותרת היא או היא חתיכה אסורה מההיא שנפלה אי אפשר להתירה מחמת חזקה של חזקת, היתר של החתיכות דמעיקרא דהרי אנו דנים שמא היא חתיכה אחרת שהיא אסורה מעולם ואינה מאלה שהיו בחזקת היתר, וזה אין לומר דכיון דמוקמינן חתיכות המותרות על חזקתייהו הוכרע כל הספק שלא נפל לתוכם וממילא ליכא ספק על כל חתיכה לומר שמא חתיכה זו היא שנפלה דכבר ביארנו לעיל פ"ה ופ"ו דאין חזקה מועלת לעולם להכריע את המציאות להועיל לדבר אחר דלית בי' חזקה ורק חזקת האם מהני לבת משום דהבת עצמה אית לה חזקת האם משום שנולדה ממנה, וא"כ גם הכא אינו מועיל חזקת היתר של החתיכות שהי' מעיקרא להתיר כל חתיכה באכילה כיון שאנו מסופקים שמא היא חתיכה אסורה שאינה מאותן שהי' מעיקרא וקרוב לומר שגם התוס' ביבמות לא נקטו כן להלכה רק בדרך שקלא וטריא וגם הוסיפו לומר בלשון "ואפשר" דאפי' ר"ל מודה

ועפי"ז יתישב לנו סוגית הש"ס בעירובין ד' ל"ו בספק אם נדמעו מבעוד יום או משחשיכה דאמרינן אוקי חולין על חזקתייהו דבפשטות קשה מסוגית הש"ס זו על הטוש"ע יו"ד הנ"ל דהרי שם אף דאיתרע עכשי' דודאי נדמעו מ"מ אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא ומוקמינן אחזקה דבשעה ההיא שאנו דנים עלי' לא יצאו מחזקתם מכש"כ בשתי קופות וסאה אחת דלא איתרע עכשי' כלום דראוי לומר דקאי על חזקתייהו, ועפימש"כ הוא נכון דעיקר הטעם בשיטת הטוש"ע הוא דלהתיר החתיכות באכילה לא מהני חזקת היתר דמעיקרא כיון שאנו חוששים שמא אחרת היא לא מאותן שהיו בקופה זו מעיקרא, וטעם זה לא שייך כלל בנידון דמיירי הש"ס בעירובין דהתם הרי איכא חתיכות מותרות שהניחם לעירוב ואנו מסופקים שמא מבעוד יום נתקלקלו ע"י שנפל בהם טבל ונאסרו באכילה מחמת תערובות ואינן ראויות לאכילה ע"ז שפיר מהני חזקתן דמעיקרא שלא