שערי ישר חלק א קח

צרה, ואם תלד בן קימא יהי' ההיתר מחמת הולד, מ"מ אסורה הצרה להנשא אף דאיכא ממ"נ, מ"מ כיון שלידת הולד תהא סבה המפקעת זיקה למפרע אי אפשר לומר דכבר הי' הדין שנפקעה הזיקה, והרי מוכח מזה דגם היכא דאיכא בירור גמור על סבות המתירין אינו חל הדין עד שיהי' בעולם בפועל, ומה דלא אמרינן דעכשי' תהא הצרה מותרת מחמת היבום ואח"כ מחמת הולד, י"ל דלא מצינו שני מתירים ביבמה אחת

אמנם לכאורה נסתר כלל זה מסוגית הש"ס בנדרים ד' ט"ו באומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דפליגי ר"י ור"נ אם מותר לו לישן היום שמא יישן למחר, דלפ"ד קשה ממ"נ אם היה כונת הנודר שמקרה של שינה למחר תגרום עיקר הדין לחלות הנדר הרי אז עדיין מותר היום דלא חל הנדר עדיין, ואם נימא להיפוך שהעדר שינה למחר תעקור הנדר למפרע הרי אז עכשי' עכ"פ אסור לו לישן עד שיבוא המתיר בפועל, אבל לפי מה שנתבאר לקמן בשע"ה, דשאני ענין נדרים מכל הקנינים הנעשים ע"י האדם, דאף דהיכא דמהני חזרה בקנינים כמו בלאחר ל', לא מהני בנדרים בכה"ג חזרה, משום דחלות הדין הוא דין שמים לקים מוצא שפתי' באופן דלפי"ז לא היה מהני כלל תנאי בנדרים, ובפשטות הקשו האחרונים איך מהני תנאי בנדרים הרי ליתא ע"י שליח - ע"י גליון רע"א בנזיר ד' י"א - אמנם באמת אדרבה מטעם זה עצמו מהני יותר תנאי בנדרים מכל ענינים וא"צ למילף מתנאי בני גד וב"ר, דהתורה אמרה ככל היוצא מפי', וכיון שאמר שיהי' דין הנדר של עכשי' בתנאי של עתיד כן חל הדין ובכה"ג אין המקרה בעתיד גורמת הדין כלל לא בחיוב ולא בשלילה ובאופן הזה חשיבא מקרה העתידה רק כגלוי מילתא בעלמא וכגונא דשעה אחת קודם מיתתו שבארנו דהיום חשבינן כאילו חל מעיקרא ממש ומשו"ה תלוי איסור והיתר של שינה היום בהאי חשש אם יישן למחר, ומיושב כל הענין על נכון: פרק יא

כתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"ה וז"ל וספק כבוש אסור בלבד בבשר וחלב דאזלינן לקולא מן התורה אינו אסור רק בבשול ממש. עכ"ל. ובט"ז הקשה ע"ז דמה לא נתיר מטעם חזקת היתר דבתחילה ולא נחזיק ריעותא מספק. יעו"ש. ובנקודת הכסף שם תירץ דהכא איתרע חזקת כשרות כיון דנשרה בו יעו"ש, ובס' ש"ש ש"ג פ"ז כתב לתרץ דברי הרמ"א די"ל דבספק תערובות כיון שאין האיסור בגופו אלא תערובות האיסור לא שייך בזה חזקת היתר דרק היכא שאנו מסופקים אם נשתנה הדבר מהיתר לאיסור ומטהרה לטומאה מוקמינן אחזקה, אבל הכא ההיתר לעולם לא נשתנה רק דאסור לאוכלו מחמת התערובות שבו אין זה שנוי בעצם הדבר והוכיח ענין זה מדברי הרא"ש פ' גיה"נ שכתב לענין נקור הגיד דלא חשוב הירך בחזקת איסור מחמת הגיד שבו או החלב. יעו"ש שהעיר ע"ז מגמ' עירובין ד' ל"ו דאמרינן שם בספק עירוב כשר, בספק אם נדמעו מבעוד יום או משחשיכה דמשמע שם דהטעם הוא משום חזקה דמעיקרא, ותירץ די"ל דשם איכא חזקת כשרות לעירוב דאמרינן שדין זה לא נשתנה מבעוד יום. יעו"ש

אבל בתוס' במס' יבמות ד' פ"ב כתבו להדיא דשייך חזקה גם בספק תערובות, דבהא דפריך שם הש"ס וסבר ר' יוחנן תרומה בזה"ז דאורייתא והתניא שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאים אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו הרי אלו מותרים שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלו וחולין לתוך חולין נפלו וארש"ל והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אעפ"י שלא רבו חולין על התרומה בשלומא לר"ל קסבר בדרבנן נמי רבויא הוא דבעינן אלא לר' יוחנן קשיא, וכתבו בתוס' שם וז"ל הקשה הר"ש מאכזב אדמקשה מברייתא לותיב ממתני' דתרומות פ"ז דתנן ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה אני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה והוו לר"י ולר"ל לאיפלוגי עלה, והשיב ר"י דמשום רבותא דר"י מייתי ברייתא דאפילו בשתי קופות ושני סאין דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקתייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה ר' יוחנן בלא רביי' ואפשר דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רבי' דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתני' אלא אברייתא. עכ"ל והנה לענין דימוע דרבנן יש מקום לתרץ דבדימוע עשו חז"ל כאילו נעשה הכל אסור משום דאסמכינהו אקרא מכל חלבו מקדשו ממנו כל שאתה תורם ממנו מקדשו וכן משמע מתוס' נדה ד' מ"ז ע"א, ולפי"ז שפיר שייך דין חזקה דאם נפלה לתוך החולין נשתנה דין החולין מהיתר לאיסור - כן העיר לי חכם אחד מידידי - וכן ראיתי בס' עונג יו"ט סי' פ"א, אבל בדברי התוס' הנ"ל אי אפשר לתרץ כן דהרי דבריהם אזלי לפי קושית הש"ס דפריך אר"י שיהי' ספק דאורייתא, וע"ז כתבו דגם לסברת המקשה י"ל דבסאה אחת ליכא ספק דאורייתא אפי' אם נסבור תרומה בזה"ז מה"ת והוא משום דמוקי חולין אחזקתייהו הרי מוכח להדיא דסברי דגם בספק תערובות שייך חזקת היתר דלא כהש"ש, ובס' עונג יו"ט הביא דברי התוס' וכתב להוכיח להיפוך ולא אבין דברי' שם, ובסוגיא דעירובין פי' תוס' שם דהדימוע הוא טבל בחולין ולא תרומה בחולין דלמ"ד מערבין בתרומה לא שייך