שערי ישר חלק א קד

בפ"ט מה' גירושין ה' כ"ג שכתב הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי כלי פלוני וכו' אינו גט עד שתתן אותו כלי או עד שיבטל התנאי וזה מפורש בתשו' הרא"ש כלל מ"ו סי' ב', ומזה מוכח להדיא דאין המקרה של קיום התנאי או בטול התנאי גלוי מילתא למפרע ממש, אלא במה שאין מתקים התנאי המקרה הזאת גורמת הדין למפרע משו"ה יכול להקדים קודם שגרמה לבטלה שלא תגרום, ושיטת בהע"ט היא עוד מפליאה יותר דלשיטתו בתנאי דע"מ יכול לבטל את הגט הובא שיטתו באה"ז ברמ"א סי' קמ"ג סעי' ו' דסובר דכיון דהגט תלוי בקיום התנאי נמצא דקיום התנאי גורם הדין משו"ה יכול לבטל שלא יגרום קיום התנאי דין גירושין, ולשיטתו מהני מעכשי' רק לענין אם אבד הגט או נשרף או שמת המגרש קודם קיום התנאי ויש בזה עוד שיטת רבנן סבוראי דגם אם מת המגרש לא מהני קיום התנאי אם לא במקום יבם, וכן שיטת הרמב"ם הנפלאה במעכשי' אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש דאם מת בתוך י"ב חודש אסורה להנשא מה"ת דבעינן קיום התנאי בפועל, מכל אלה מוכרח הדבר דמקרה העתידה גורמת הדין למפרע, רק ענין זה של תנאי הוא דבר נפלא דאם נחליט שקיום התנאי הוא הגורם שיחול הגט למפרע בע"כ עלינו להחליט דלשלילת חלות הגט א"צ שום דבר לגרום, ואם נחליט להיפוך דדבר העתיד לבוא גורם למפרע לבטל הגט, בע"כ עלינו להחליט דלחלות הגט א"צ שום גורם אחר בעתיד, וביסוד זה תלוי כל חלוקי הדעות המופלאות בדיני התנאים:

אבל עכ"פ נתבאר לנו דענין דיני התנאים ל"ד לאומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי, דבדיני התנאים המקרים העתידים גורמים הדין למפרע, ובשעה אחת קודם מיתתי אין המיתה גורמת הדין למפרע, ומשו"ה בספק קיום התנאי בעתיד אנו מסופקים אם יהי' מקרה לגרום הקיום הגט או הביטול התם שפיר יש לנו לאוקמא אחזקה דמעיקרא, וכן נראה ראי' בפשטות מהא דאמרינן ביבמות ר"פ האשה ד' פ"ח דבהעיד ע"א על הקדש דמיתשל מרי' עלי' הוי נגד חזקת איסור דמעיקרא אף דמעיקרא הי' ספק בעתיד דומיא דשמא ימות, ואם נאמר דמעיקרא לא הי' דין חזקה איך שייך עכשי' לומר דבשעה שמעיד הוא נגד חזקה, אלא כיון דענין השאלה גורמת אח"ז לבטל את דין הקדש למפרע בכה"ג אין חילוק בין שמא ימות לשמא מת, ועפי"ז מתורץ מכל הני המקומות שהקשינו עליהם, ולפי"ז יתבאר לנו דין חדש במגרש אשתו מעכשי' אם ימות מחולי זה דתהא מותרת לאכול בתרומה וכל כה"ג שתלוי בדין הגירושין דבכה"ג מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ולא מצאתי כעת גלוי לדין זה:

והנה לכאורה יש להקשות על יסוד דברינו מהך דשני שבילין אחד טמא ואחד טהור והלך זה באחד ועשה טהרות והשני בשני דמטהרינן את שניהם אם שאלו בזאח"ז משום דמוקמינן כל אחד בחזקת טהרה כמו שכתבו תוס' בריש מס' נדה ובפ"ק דחולין דמטעם ספק טומאה ברה"ר אי אפשר לטהר את שניהם דלא ילפינן מסוטה רק דבר שאפשר להיות. יעו"ש. והשני שבילין עצמם נשארו לעולם בספיקא וספק של האנשים בא בתולדה ומוכח מזה דגם בכה"ג איכא דין חזקה, ודבר זה הקשה לי חתני המאוה"ג מהר"ש שליט"א, אמנם נ"ל דאין מזה סתירה להכלל שכתבנו דהנה עיקר יסוד דברינו דכל דבר הבא בתולדה הוא נגרר בתר הדבר שבו נולד הספק והנה זה לא שייך רק אם הדבר שבו נולד הספק הוא דבר במציאות שיש לדון עלי' איזה דין של איסור והיתר או טומאה וטהרה, ובשני שבילין שאנו מסופקים על כל שביל שמא הוא טמא אין ספק זה נוגע כלום לעצם השביל דקרקע עולם הוא ואין בזה טומאה וטהרה רק אנו מסופקים שמא יש תחתי' דבר המטמא באהל ואם ילך אדם על דרך שביל הזה שמא האהיל על קבר ונמצא דבספק זה לעולם על האנשים ולא על השביל, דאם הי' הספק אם יש בכח השביל לטמא אדם אז הי' דומה לנידון דידן, אבל כיון דהשביל בעצמו אינו מטמא אנו דנים לעולם אם יש במקום הזה דבר המטמא משו"ה לא שייך לומר שיהי' ההולכים בזה השביל נגררים אחר דין השביל בעצמו כיון דאין שום דין חל על עצם השביל. כנלענ"ד:

פרק י ובהא דפסק הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין ה"א דבתנאי דע"מ או מעכשי' מותרת היא להנשא קודם שנתקים התנאי ואין חוששים שמא לא יתקים כיון שהי' בע"מ יעו"ש. וכתב הה"מ לבאר שיטתו דהוא דוקא בתנאי שבידה לקימו וכפי שביאר הר"ן בפ' מי שאחזו דקשה טובא למה לא ניחוש שמא תאנס או תמות ולא תקים דהרי קיי"ל שמא ימות חיישינן וכן פסק הרמב"ם בה' תרומות פ"ט דבאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד ולא ראיתי מי שהעיר בזה, ונלענ"ד עפ"י מה דנראה בביאור שיטת הרמב"ם הנפלאה לענין קיום ובטול התנאי בפועל כמו שביאר הה"מ שיטתו בפ"ח מה' גירושין הכ"ב בהא דפסק שם וז"ל אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשי' שלא התנה עלי' אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן לפיכך אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ, עכ"ל. וביאר הה"מ דברי' וחדש בכונתו ענין נפלא והוא שלמד מהא דמסקינן בפ' מי שאחזו במגרש מעכשי'. אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת