שערי ישר חלק א קב

מעל"ע כל הטהרות שנגעה, כיון דודאי נגעה נפקו טהרות מחזקתם והוי כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע עכ"ל, וכן נראה מלשון תוספי הרא"ש ריש נדה בד"ה ה"נ הרי דם לפניך ואיתרעאי חזקת האשה ואע"ג דלא איתרע חזקת הטהרות ס"ד השתא כיון דטומאה דידהו משום לתא דידה לא מוקמינן להו אחזקתייהו עד דמשני הכא חדא לריעותא וכו' עכ"ל. ואף לפי מה דמיבעיא לי' לרב אשי שם ביבמות שמא ס"ל לר' אלעזר דחשיב לי' כעתים שוטה ועתים חלים דלכאורה לפי"ז כשקדש אשה מספקא לי' רק על שעת קדושין אם הי' חלים או שוטה ובכה"ג הוי כנכסי דבר שטיא דמבואר בפד"א ובפ"ב דכתובות דאוקי נכסים בחזקתן, אמנם אינו כן דבבר שטיא הי' הספק רק על מעשה המכירה מתי נעשה ושפיר אוקמינן אחזקה אבל בחרש לר' אלעזר אף אם נימא דס"ל דהוי כעתים שוטה ועתים חלים הוא ספק תמידי לר"א בדין חרש משום דאין מכירים בו מתי הוא חלים ומתי הוא שוטה, ומשו"ה כיון שעל עצמו לעולם דין ספק לא מהני דין חזקה על הדבר המתילד מחמת ספיקו כנלענ"ד

וכן נראה לי במה דאיכא דסברי דבספיקא דדינא לא מוקמינן אחזקה כמו שהביא שיטתם הגרע"א בתשו' סי' ל"ז דלא נתפרש היטב טעמו של דבר דמה שכתב במשנה למלך בפ"ב מה' טו"צ וז"ל ואפשר לומר דלא. שייך לומר אוקי גברא אחזקתו אלא בספק דמציאות דאמרינן אוקי גברא אחזקתו אך היכא דבודאי נעשה המעשה ומספקא לן מילתא היכי אגמרה רחמנא למשה לא שייך לומר אוקי גברא אחזקתו והכי אגמרי' דאטו מפני חזקתו של זה משתנה מאי דאגמרי' רחמנא למשה וחילוק זה הוא נכון בעיני. עכ"ל. הדברים האלה כמו שהם אינם מתקבלים לי דגם בספיקא דעובדא אי אפשר לצייר שבשביל חזקתו של זה ישתנה המציאות, שבשביל חזקת הטמא יתחסרו המים מן המקוה ובשביל חזקת טבל יחמיץ היין, וכבר בארנו לעיל בפ"ב דאין ענין חזקה לברר המציאות אכן לפמש"כ מובן החילוק בין ספק במעשה לספיקא דדינא דבספק של מקוה אין הספק נוגע עכשי' רק לדין הטובלים ומשו"ה מוקמינן להו אחזקתייהו, אבל בספיקא דדינא דהוא ספק תמידי והספק נשאר בספיקו גם עכשי' ולעולם ישאר דין מסופק משו"ה גם הדברים המתילדים מזה דין ספק עליהם, והר"ן בפ"ק דקדושין גבי נתן הוא ואמרה היא דכתב וז"ל ולפיכך אני מסתפק בכל ספק קדושין דאפשר דמדאורייתא שרי די"ל דאוקמי אשה אחזקתה דמ"ש מכל תיקו דממונא דאמרינן העמד ממון על חזקתו והסכימו כל הפוסקים דאפילו תקפו התובע מוציאין מידו. עכ"ל וכן הוכיח בתשו' הגרע"א סי' ל"ז דעת התוס' יעו"ש, נלענ"ד די"ל דסברי דספק בדין הוא ספק על עצם מעשה זו איך חל הדין אף שספק זה הוא ספק כללי אבל גבי מעשה זו הוא פרט מהכלל והוי כמו שנולד הספק על ענין זה בעצמו וכל שנולד הספק על ענין עצמו שפיר מוקמינן אחזקה אף שעיקר הספק לענין פרטים אחרים לא הוכרע, אבל בנידון מה שכתבנו כגון באשת חרש לר' אלעזר דעל מעשה זו של קדושי אשה זו ליכא ספק רק בתולדה מחמת הספק שאנו מסופקים על המקדש אם הוא פקח או שוטה והוא נשאר בספק גם הדברים הבאים בתולדה מחמתו נגררים בתר דינו ועפי"ז אין לנו סתירה מזה לענין מה שכתבנו, אכן משיטת הסוברים דלא מהני חזקה בספיקא דדינא אית לן סמך גדול לדברינו

ומהא דאמרינן בפ"ק דכתובות לענין אלמנת עיסה דכשירה דכתבו רש"י ותוס' שם ד' י"ד דהוא משום חזקה והתם בא הספק על האשה בתולדה דעיקר הספק הוא על הבעל אם הוא חלל או לא והוא נשאר בספק בלי הכרעת חזקה כשאנו דנים על האשה מוקמינן אותה על חזקתה דלכאורה הוא נגד הכלל שכתבנו. אמנם לפי שורת הדין שנאמרה הלכה זו של אלמנת עיסה שהוא באלמנה שמת בעלה שהי' ספק חלל וכל זמן שהי' חי לא הי' נפ"מ אצל אשה זו שהרי היתה אשת איש ועתה אין נפ"מ אצל הבעל רק בנוגע להאשה ולה יש לה חזקת כשרות שפיר מוקמינן אותה אחזקתה אף שמקור הספק שהי' בבעלה לא הוכרע כמש"כ למעלה דעיקר דין חזקה אמרה תורה על הדבר שיש לנו ספק לדין הנוגע למעשה, אכן לענין בת אלמנה זו כתבו בתוס' שם ד"ה אלמנת עיסה עפ"י דברי הש"ס פ' עשרה יוחסין דפסולה ליוחסין משום דאין לה חזקת כשרות, והוא אף דקיי"ל כמאן דמכשיר בבתה דחזקת האם מהני לבת, זהו רק אם לא ידעינן כלל את האב והבת נחשבת כגוף אחר עם האם אז מהני חזקת האם לבת לומר כאילו היתה הבת עצמה בחזקת כשרות כמו שנתבאר לעיל בפ"ז, אבל בכה"ג דידעינן באבוה מאן הוא והוא בדין ספק חלל והוי כמו שנולד בה בעצמה ריעותא זו וכמו דלאבי' לא הועיל חזקת אבותי' כ"כ לא יועיל לה חזקת אמה ורק להאם מהני חזקתה שהיא גוף אחר והספק אצלה מצד אחר והחזקה עלי' מצד עצמה הוא, אבל לבת שאין לה חזקה מצד עצמה רק חזקת אם לא מהני חזקה זו כמו שלא הועילה חזקה זו לאבי'. כנלענ"ד. ועי' בדו"ח להגרע"א

ועפ"ז עלינו לבאר בכל דבר שמקרה עתידה גורם איזה דין בלמפרע אם דין זה בא, בתולדה או שעצם המקרה גורם הדין דלפ"מ שבארנו נפ"מ העיקרית בזה לענין דין