שערי ישר חלק א ק

ואין אדם פורע תוך זמנו ואין אשה מעיזה בפני בעלה וכל כה"ג, וגם למ"ד וסתות דרבנן י"ל דלענין לחוש שמא תראה או ראתה שלא בשעת וסתה לכו"ע איכא חזקה אורח בזמנו בא, דהנה באמת קשה למה יפלגו בחזקה זו יותר משאר חזקות דכה"ג כמו שור המועד ואחיות מוחזקות ומתו אחי' מחמת מילה, וי"ל מחמת דאיכא הרבה מקרים דמסלקים הדמים כמו חרדה מסלקת הדם ועיבור וחולי דאברי' כבדים עלי' מסלקים הדם משו"ה סברי כמה תנאי ואמוראי דרוב זה אינו רוב גמור וכל אשה בחזקת טהרה עומדת ואין כח ברוב כזה לסתור החזקה וקיימא בחזקתה, ומה"ט ניחא הא דמבואר בגמ' נדה ד' ט"ז דגם למ"ד וסתות דרבנן אם בדקה אח"ז ומצאתה טמאה שהיא טמאה משעת הוסת, דכיון דהשתא ליכא חזקה חזקת טהרה מהני להחזיקה ברואה גם ע"י רוב כזה וכעין שכתב בנוב"י מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ה סברא זו עפ"י שיטתו שיובאו דברי' לקמן, וכ"ז הוא רק לענין להחזיק שכבר ראתה בשעת וסתה דעלינו לבוא מחמת רוב גמור ועפ"י הכלל רובא וחזקה רובא עדיף, בכה"ג פליגי אם רוב זה תורת רוב גמור הוא או לא, אבל להיפוך להחזיק שלא תשנה את וסתה לראות שלא בשעת וסתה דזה אינו סותר שום חזקה ואדרבה מחזקת חזקתה וגם ליכא בזה מקרים הסותרים רוב זה דהמקרים גורמים לסלק הדם אבל לא לשנות וסתה לכו"ע מהני חזקת אורח בזמנו בא לברר שלא תראה קודם שעת וסתה וזה פשוט:

אבל באשה שאין לה וסת כלל דקיי"ל עפ"י רוב הפוסקים דמותרת לבעלה בלא בדיקה, וע"י בדיקה ודאי לית מאן דפליג ולכאורה למה לא ניחוש שמא תראה בתוך ביאתה, דכמו דאסור יחוד מכש"כ דאסור תחילת ביאה מחמת סוף ביאה, ונ"ל דגם בכה"ג י"ל דאיכא תורת רוב להיתירא כיון דשעות שהיא רואה בהם הם מיעוט ורוב השעות הם שאינה רואה בהם אמרינן שהשעה שאנו דנים עלי' שהיא מן רוב הזמנים שאינה רואה בהם ועי' בשו"ע או"ח סי' שד"מ בהולך במדבר ואינו יודע מתי יום השבת דאסור במלאכה כל הימים אם לא מחמת פקו"נ, וכתב המג"א סק"א ואע"ג דרוב הימים הם חול זה מיקרי קבוע. עכ"ל. היינו כיון דבכל העולם יודעים את השבת משו"ה חשוב קבוע אבל בכה"ג דעכשי' כשאנו דנים על השעה הקרובה שעה זו היא מעורבת בין השעות ואינה ניכרת לשום אדם ואין שייך בזה ענין קבוע אזלינן בתר רובא ואף דלכאורה ל"ד להולך במדבר לענין שבת דשם הזמן גורם הבדל הדינים מיום זה ליום אחר ואזלינן בתר רוב הימים, אבל בכה"ג שאנו מסופקים מתי תהא שעת נדותה דאין הזמן גורם הדין רק מקרה הראי' גורם הדין. ועלינו לדון מתי תראה אם בזמן זה או בזמן אחר הנה באמת הכל אחד הוא דגם אם נבוא לדון על מקרה של ראית נדותה ג"כ י"ל דאזלינן בתר רוב שמקרה זו תבוא ברוב העתות ולא בעת זו שאנו דנים עלי' היינו בשעה זו של תשמיש, ועוד נ"ל דבכה אין לנו לדון על מקרה של הראי' דם נדה רק על עת נדותה דל"ד לאומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי שאנו דנים שמא ימות בשעה הבאה ולא על השעה בין השעות דשם מקרה של מיתתו גורם הדין שתתגרש בשעה הקודם לזה, אבל בכה"ג אף אם נאמר דכל שנעשית ערוה מן העריות נאסרת במעה הקודמת משום יחוד וקירוב בשר אין מקרה המעשה גורם לאיסור זה של השעה הקודמת רק מה שנעשית אסורה לביאה גורם ועלינו לדין אם תהי' אסורה בשעה הבאה וע"ז שפיר איכא רוב דברוב השעות היא מותרת לביאה ואין שייך ענין זה לנידון המאורע של רבינו מנחם דשם ליכא שום סברת רוב לומר דברוב הימים היא אינה אשת איש כמובן. כנלענ"ד:

ובספר סי' הנ"ל כתב לתרץ להני דסברי וסתות דרבנן איך יפרשו אזהרת והזהרתם דילפינן מינה אזהרה לבני ישראל שיפרשו עונה סמוך לוסתן. משום דלכו"ע הך חזקה דאורח בזמנו בא חזקה מעליא היא ככל חזקות שבש"ס אלא שנגד חזקה זו היא חזקת טהרה של האשה שבחזקת טהרה עומדת ולכך מה"ת אוקמינן חזקה להדי חזקה וזהו הטעם למ"ד וסתות דרבנן, ומשו"ה רק בעבר הוסת דאיתא חזקה העמיד אשה על חזקתה אבל לענין איסור ביאה סמוך לוסתה דליכא חזקה זו כמו דאמרינן שמא ימות חיישינן אסור מה"ת מחמת חזקת אורח בזמנו בא זהו תו"ד שם, ולענ"ד מה שמדמה הגאון ז"ל חזקת אורח בזמנו לחזקת טהרה ושאר חזקות אינו מחוור דחזקת אורח בזמנו בא הוא הוכחה ובירור מה שרגיל להיות כן והוי כמו רוב או עדיף מרוב יעוי' רש"י פסחים ד' ט' ע"א לענין חזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן, ועוד אם נימא דהוי חזקה נגד חזקה היתה אסורה לאחר הוסת מספק ככל ספק של תורה וכיון דלמ"ד דרבנן היא מותרת, בע"כ כדברינו דפליגי אם הוי חזקת אורח בזמנו בא כרוב מעליא או לא ומשו"ה מותרת דלא עדיף רוב זה לסתור חזקה, אבל לענין לחוש שמא תראה שפיר יש מקום לומר דאיכא בזה אזהרת תורה שמא תראה בשעת ביאה מחמת דביום זה היא רגילה לראות, והמחוור בזה כשיטת הראב"ד דלמ"ד וסתות דרבנן גם איסור של סמוך לוסתה הוא דרבנן ומש"כ בנוב"י בשם התוס' יבמות ד' סב שאזהרת סמוך לוסתה מה"ת לכו"ע, בדברי התוס' שלפנינו מפורש היפוך דברי' דז"ל שם ומה שהגיהו בספרים לא נצרכא אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי