שערי ישר חלק א י

שבולין דאם הלך בראשון ונכנס ואח"כ היזה וטבל והלך השני ונכנס דחייב יעו"ש, והתם מיירי דידע מתחילה שהלך בראשון כדמוכח שם הסוגיא, ואם נאמר דידיעת הספק משווי לי' להיתר גמור איך חייב אח"כ כשיתודע לו דממ"נ נטמא והתם ברה"ר מיירי כמש"כ התוס' שם, אלא נראה ברור דבכל אלו הספיקות אין האיסור משתנה כלל בעצמותו אם עבר ונכשל באיסור צריך כפרה, והאדם היודע ומכשילו עובר על לפני עור לא תתן מכשול, וכן נמי אם האוכל האיסור אוכל עפ"י היתר של רובא ג"כ לא נעשית כהיתר, ומשו"ה אמרינן בגמ' קידושין ספ"ב להוכיח דמשולחת של צפורי מצורע מותרת מדאמרה תורה ושלח על פני השדה ולא אמרה תורה שלח לתקלה, היינו אף שיהי' רשאי לאכול מדין הלך אחר הרוב מ"מ היא נכשל באיסור ותקלה היא לו והמשלח הוא מכשיל אותו כנלענ"ד ברור:

ועפי"ז נראה הא דאיתא בפ"ק דחולין ד' י' לענין זאב שנטל בני מעים אי חיישינן שמא במקום נקב ניקב דרבא פריך מ"ש ספק סכנה לחומרא ספק איסורא נמי לחומרא, ואביי מוכיח דשאני איסור מסכנה דהרי ספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור ואילו ספק מים מגולים אסורים, ורבא דחי דבטומאה הילכתא גמירי לה מסוטה ופירש"י וגזירת הכתוב הוא דהא ברה"י לחומרא אזלינן, וכל ספק דאיסורא נמי בעי למיזל לחומרא שמא יעבור עכ"ל וכתב בס' ש"ש ש"א פ"ד דרבא סובר ספק לחומרא מה"ת ואביי ורב שימי סברי דמה"ת לקולא יעו"ש. דבזה מיישב שיטת הרמב"ם דלענין זאב קיי"ל כאביי, וכתב שם דלמ"ד ספק מותר מה"ת לא חיישינן שמא יעבור דאפילו אם יעבור ליכא איסור אבל בסכנה אם יעבור אין לו מציל יעו"ש. ולפמש"כ גם באיסורין אין לו מציל אם יעבור דעצמות האיסור לא הותר ע"י חסרון ידועה, וגם בארנו בפ"ק דהרמב"ם הוכיח שיטתו מדברי רבא ולא מעיקר הדרש דספק ממזר דאם מדין ספק ממזר הי' לו להוכיח מריש הסוגיא ולפי"ז מוכח לשיטתו דרבא סובר ספק מה"ת מותר, אלא נלענ"ד דלמאי דמיבעי שם אם חוששין שמא במקום נקב ניקב היינו אם ספק זה היכא דאיכא למיתלי הוא ככל הספקות אי לא וכמש"כ שם בתוס' ד"ה אמר לי' ואפילו יש שם נקבים הרבה שלא במקום שיני' מסתברא דתלינן כולהי בזאב כי היכי דמכשרינן היכי דממשמשא ידא דטבחא עכ"ל. ורבא הוכיח דספק היכא דאיכא למיתלי הוא ספק גמור דאם אינו נכנס בגדר ספק גם בסכנה לא הי' לנו למיחש, וכיון שהוא בגדר ספק הלא עלינו לחוש כמו בכל הספיקות, מדרבנן או מה"ת, ואביי הוכיח דשאני איסור מסכנה דספק טומאה ברה"ר לכו"ע טהור וכמש"כ גם בטומאה לא הותר באמת עצם האיסור אלא שהתורה נתנה לנו רשות לכנוס אל בית הספק, היינו דאינו עושה שום איסור בזה שיכנוס עצמו בספק אף שאם יפגע באיסור יהי' עלי' עונש והרי בספק טומאה גם חז"ל לא חשו לגדור בזה אף שגזרו איסור ודאי על כל הספיקות, מזה מוכח דבספק דאיכא למיתלי אין חשש שמא יכשל, אבל בשאר דוכתי אין לנו לחלק בין איסור לסכנה דגם באיסור יש לחוש שמא יעבור ופגע באיסור ובזה קיי"ל כאביי ורב שימי דהיכא דאיכא למיתלי תלינן ובספק סכנה כה"ג ודאי חיישינן דהרי קיי"ל דגם אחר הרוב לא אזלינן בספק פקו"נ. ולפמש"כ ניחא היטב שקלא טריא של הסוגיא הנ"ל דלפמש"כ הש"ש הסוגיא תמוה מאד הלא לכו"ע ספק דאורייתא לחומרא וספק טומאה ברה"ר לכו"ע טהור ומה שייכות ספק טומאה לספק איסור ולפמש"כ ניחא דהנה לא מצאנו בשום מקום שיהא לנו היתר גמור להכניס עצמנו בספק אלא בספק טומאה ברה"ר דגם בספק ממזר הלא קיי"ל דאסור מדרבנן, ומזה יש מקום להוכיח דאין דומה חשש פגיעת איסור לחשש סכנה ורבא דחי דהכי קיי"ל להו לחז"ל דלא לחוש בספק טומאה ברה"ר שמא יפגע באיסור טומאה ולשיטת הראשונים דסברי ספק מה"ת לחומרא יפרשו סוגיא זו לענין דאורייתא ולשיטת הראשונים דסברי מה"ת לקולא יבארו סוגיא זו לענין דרבנן כנלענ"ד:

ובספר שב שמעתתא פ"ג כתב להוכיח נגד שיטת הרמב"ם מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ דהא דתנן הספיקות נכנסין לדור להתעשר אילימא ספק בכורות והי' קדוש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש ע"ש ואם נימא ספק מה"ת לקולא וספק בכור מה"ת מותר בגיזה ועבודה כחולין גמורין ואין קרינן בזה שכבר קדוש אלא ודאי ספק מ"ת לחומרא והו"ל קדוש מספק ומשו"ה פריך שפיר יהי' קדוש ולא שכבר קדוש וזה שקדוש מספק הוי לי' עשירי ספק ע"כ תו"ד, והביא ראי' לדברי' מתשובת הר"ן סי' נ"א לענין שאין להתיר נדר קודם שיחול אם יכול להתיר בין השמשות של יום הנדר שכתב דתלוי במחלוקת הרמב"ם והרשב"א דלהרשב"א דספק מה"ק לחומרא מיקרי חל הנדר ולהרמב"ם לא חל הנדר יעו"ש. ולפ"מ שהעלינו דלכו"ע אין עצם האיסור משתנה להיתר ע"י העלם הידיעה או ידיעת הספק אין ראי' מזה לשיטת הרשב"א דגם לשיטת הרמב"ם הוי לי' עשירי ספק דאם קמי שמיא גליא שהוא בכור לא חלה עלי' קדושת מעשר ומשו"ה הוי ספק עשירי, ובתשובות הר"ן אינו מבואר להדיא דלשיטת הרמב"ם חשיב אינו חל הנדר בתורת ודאי, אלא דלהרשב"א חשיב כודאי חל הנדר כיון דמטעם ספק אסור הוי כודאי איסור ומיקרי חל הנדר ודאי, ולהרמב"ם הוי ספק חל הנדר ואינו יכול להתיר ודאי, והתשובה סי' ג' שהביא הש"ש לא מצאתי, ומה שראיתי דברי הר"ן סי' נ"א אינו מוכרח שלהרמב"ם חשוב לא חל הנדר ודאי, ועוד נראה לי דקדושה אינה תלוי' כלל בדין איסור ואף שמותר בגיזה ועבודה מטעם ספק מ"מ קדושה שבו לא הופקעה עי"ז. וראי' ברורה לזה מהא דתנן בפ"י דחולין ד' קל"ב. בכור שנתערב במאה בזמן שמאה שוחטין את כולו פוטרין את כולו והתם מה"ת בטל