שערי תורה חלק א צא

עליו וכתב שהוא ודאי גט והכי אית' בירושלמי וכך הוא מסקנת א"א הר"אש זלה"ה עכ"ל ובאמת דברי רבינו תמוהין כי בהר"אש מבואר להיפך, כי הביא לשון תוספתא וירושלמי שמחלקין בספק בין לאלתר ובין לאחר זמן, וגם בראב"ד מבואר כן, וכבר העיר רבינו בית יוסף הא בירושלמי מחלק בין לאלתר ולאחר זמן ותי' שהטור הבין בכוונת הראב"ד שמפרש הירושלמי דרשב"ג לחודא הוא דמפליג בין על אתר ובין לאחר זמן ורבנן לא מפלגי בהכי ומ"מ יליף מדרשב"ג לרבנן דכיון דאפי' נפל על אתר לאו ודאי הוא שמעצמו נפל אלא ספק ואפ"ה קאמר דעל אתר ה"ז גט כיון דמתוך בריו אמר כתבו גט לאשתי רגלים לדבר שהי' רוצה להפיל עצמו וכיון דעל אתר נפל הוי ודאי גט ומדרשב"ג נשמע לרבנן דלאחר זמן לרבנן כמו על אתר לרשב"ג דטעמא דכיון במתוך בריו אמר כתבו גט לאשתי אלים להו למימר דמעצמו נפל אפי' נפל לאחר זמן והילכתא כוותייהו יע"ש ובע"כ מ"ש והלכתא כוותייהו כ"כ בדעת הטור כי בחיבורו הקצר פסק כרמב"ם וגם בד"מ כתב שבר"ן משמע דסובר כרשב"ג רק שכ"ב בשיטת הטור:

וא"כ יש לומר שהטור הבין בכוונת אביו אף שמתחילה הביא לשון תוס' וירושלמי שמבואר שמחלקין בין נפל על אתר לאחר זמן מ"מ כיון שמביא אח"כ דברי ראב"ד שפי' כוונה אחרת בדבריהם שנחלקו בזה רבנן ורשב"ג סובר כן, והיינו דכתב וכן הוא מסקנת א"א הר"אש ר"ל אף שמתחילה רצה לחלק לבסוף כשהביא דברי ראב"ד משמע שחזר. וא"כ הבין כוונה אחרת בראב"ד שמשיג על רמב"ם שבכל גווני ראוי לומר שיהי' ודאי גט, ובאמת לא הבנתי כי המעיין בלשון ראב"ד בהשגותיו א"א לכוין כן בלשונו. ותו אף אי נימא דהי' לטור גירסא אחרת בראב"ד מ"מ מה השיג על רמב"ם הא עכ"פ לא מבואר להדי' בתוספת' דחכמים פליגי על רשב"ג ותו דהוי סברות הפוכות דבהכותב ס"ל להחכמים דלא אמרינן כלל הוכיח סופו כו' והכא סוברים אותו הוכחה יותר מרשב"ג אף דיש לומר שאני הכא דאמר כתבו מ"מ מנלן לומר כן הא לרשב"ג אף שאמר כתבו לא מהני בספק רק אם נפל לאלתר וכן הקשה בס' קרבן העדה, ולכאורה י"ל דהנה כבר הבאתי דבתוספתא שלפנינו אית' כך בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת כותבין ונותנין לה כל זמן שיש בו נשמה רשב"ג אומר אם מעצמו נפל ה"ז גט אם לאחר זמן נפל כותבין ואין נותנין שאני אומר שמא הרוח דחפתו עכ"ל וכבר כתבתי שנראה שיש ט"ס וצ"ל בדברי רשב"ג אם על אתר כפל ה"ז גט כו' כמו שגורס בירושלמי וכאשר מוכח להמעיין ויש לומר שהטור הבין כיון דת"ק לא מפליג כלל שום חילוק משמע דמיירי בכל גווני אף בספק נפל מעצמו הוי גט וכיון דלא חילק בין לאלתר ובין לאחר זמן כמו שמחלק רשב"ג בע"כ חולק על רשב"ג רק רשב"ג הוא דמחלק ועל דבריו מפרש הירושלמי אבל קשה לפמ"ש בית יוסף שמפרש שהירושלמי בעי ספק נפל לרבנן, ופשיט מרשב"ג לרבנן למה לי' לפשוט מרשב"ג לימא בפשיטות כיון דחכמים לא מחלקין בין על אתר לאחר זמן משמע דבכל גווני הדין כן ובע"כ צ"ל דמרבנן לא מוכח כלל דהם מיירי בודאי הפיל א"ע לכן לא מחלקו, וא"כ לא מוכח דחכמים פליגי על רשב"ג בספק נפל דהא י"ל דרשב"ג אמר דין חדש היכי שיש ספק וצ"ע ליישב וראיתי בב"ח שהביא דברי הטור הנ"ל במה שכתב שראב"ד השיג על רמב"ם וכתב ז"ל וכ"כ הר"אש אלא שלא כתב והראב"ד השיג עליו אלא הגיה עליו ואפשר לפרש שהראב"ד לא בא לחלק אלא להגיה דזה הספק הוא להקל בחד צד לדעת ירושלמי דהיינו באם מיד נפל ה"ז גט וא"כ מ"ש רמב"ם ה"ז ספק גט אינו אלא היכי דלא ידעינן אם מיד נפל אבל בודאי דמיד נפל אע"פ שהוא ספק תלינן דמעצמו נפל והוי גט כיון דאיכא הוכחה מתחילה דאמר כתבו עכ"ל א"כ הבין בכוונת הטור ג"כ שבעינן לאלתר אבל לא משמע כלל כי העיקר חסר מן הספר. ולולי דמסתפינא הייתי אומר שחסר מן ספרי הטור האי חילוקא שבעינן לאלתר, גם הפי' חדש שהבין בכוונת רמב"ם שר"ל שלא ידעינן אי מיד נפל הוא דהוי ספק גט, נראה שסובר היכי שבודאי כפל לאחר זמן אינו גט כלל, כבר כתבתי שהב"י בש"ע בס' י"ח חולק ע"ז וסובר אפי' בירר שנפל לאחר זמן ה"ז ספק גט

לו ודע בגוף דברי התוספתא הנ"ל יש לפרש בדרך פלפול דרשב"ג אזיל לשיטתו ואליבא דידן אפי' בירור שנפל אחר זמן וספק נפל מעצמו הוי גט ודאי לשיטת הטור, ומקדם חל עלינו להבין כוונת בית יוסף שמדייק בלשונו כיון שמתוך ברי' אמר כתבו גט לאשתי רגלים לדבר שמעצמו נפל אפי' לאחר זמן, איזה הוכחה טובא הוי האי להוציאה מחזקת זקוקה ליבם ולהתירה לשוק הא לסתור החזקה בעינן הוכחה ברורה ואלימא והנראה בכוונתו דעיקר הוכחה הוא מכח הוכחה דלא מקים אינש פורעניות לנפשי' כדאי' בגיטין דף י"ח והבאתי בפרט ח' וכפי הנראה הדעת מכרעת שאי אפשר לומר שחכמים חקרו דעת כל בני אדם שאין כותבין גט שיהי' מוכן בידם כי אולי יש מיעוט בני אדם שאינם מקפידים על כך ורוצים שיהי' הגט מוכן בידם רק חכמים מן הסתם דברו על הרוב שאמדו דעת רובא דעלמא שאינם עושים כשלא ניחא להו בגירושין שיהי' מקדימין למהר לכתוב הגט שיהי' מוכן ובכה"ג מצינו בש"ס בכמה דוכתי מה דאי' בש"ס לשון כל ור"ל רוב כמ"ש רשב"א בס' משמרת הבית בית א' דף ז' ע"ב וז"ל ובאמת לפעמים מזכירין הרוב בלשון כל משום דרובו ככולו לפיכך אין מקפידין להזכיר רוב בלשון כל יע"ש וכן הוא בהרבה דוכתי בש"ס דחכמים דברו על רוב בני אדם ואמרינן שהאי גברא הוא בכלל רוב (והש"ס משני שפיר בגיטין דף י"ז כיון דלא שכיח לא חשו רבנן לתקן) ואולם בבריא שאמר כתבו גט לאשתי אף שיש רובא המסייע לומר שכוונתו הי' לומר תנו איכא הוכחה המתנגד כיון דלא בהיל וטריד והי' יכול לגמור דיבורא ולומר תנו, הוכחה עדיף מרובא כמו שהוכחתי מיבמות דף קט"ו ולכן אינו גט כלל שמוכח שהאי גברא פריש מרובא וכוונתו הי' לצחק בה כמ"ש רש"י בכתובות דף נ"ה, או להכין גט כשירצה משא"כ במסוכן ואינך שדרך שלא לגמור הדיבור קם הרובא במקומו שמהני להוציאה מחזקת זקוקה ליבם דרובא עדיף מחזקה, ואין לומר לשיטת תוס' בבכורות דף כ"א וסיעתם דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה לחומרא אמאי הוי במסוכן ואינך גט ודאי ומותרת לשוק נימא סמוך מיעוטא שמקדימים פורענות לנפשם לחזקת יבום, דז"א דהנה רשב"ם פי' במס' ב"ב דף קמ"ו ע"ב שיש לומר מחמת טירדת ודאגתו שכח לומר תנו יע"ש ואפשר לומר בהני מחמת טרדתם ודאגתם דרכם שלא לגמור הדיבור כל צרכם כדרך אדם שהוא טרוד ובהול שאינו גומר דבריו וכיון שהענין מוכח שראוי לגרשה שכיון שמתיירא ממיתה וגם בודאי אין כוונתם אז לצחק בה בודאי מה שאמר כתבו הוי כאומר להדי' כתבו ותנו וכל מי שהוא טרוד אומר כך א"כ כמסוכן ואינך אין אנו צריכין לטעם דלא מקדים אינש פורענות לנפשי' דבלא"ה כיון שאומר כתבו הוי כאומר להדי' כתבו ותנו שכן הוא דרך הטרודים ואנן סהדי שהם טרודים, ואולם בבריא שעלה לגג ונפל, אם בודאי הפיל א"ע סוברים רשב"א ור"ן דגם רבנן מודו לרשב"ג דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו כיון שאמר כתבו הוי כמסוכן ולשיטתם אפי' נפל לאחר זמן הוי גט ודאי כיון שבודאי הפיל א"ע ואמרינן הוכיח סופו ע"ת כיון שאמר כתבו ובודאי הי' טריד אבל בספק נפל מעצמו ספק רוח הפילתו נראה לומר דלא שייך לומר הוכיח סופו על תחילתו דדוקא היכי שברור שהפיל א"ע שייך לומר הוכיח כו' שגם מעיקרא הי' רוצה להמית א"ע והי' טרוד משא"כ כשאנו מסופקים דלמא לא נפל מדעתו רק ע"י רוח איך שייך לומר הוכיח כו' דלמא באמת נאנס ע"י רוח ומה שאמר כתבו כוונתו הי' לצחק כי אז הי' בריא ולא רצה כלל להמית א"ע או שהוא ממיעוט בני אדם שמכינים א"ע גט שיהי' מוכן להם, רק דיש לומר **(הג"ה גם מ"ש הב"ח בביאור הירושלמי שר"ל דפשטינן דספק כפל מעצמו ספק רוח ה"ז גט דכי היכי דאם כפל מיד ג"כ ספק הוא ואפ"ה הוי גט דרגלים לדבר דכיון דמתוך בריו אמר כתבו דהי' רוצה להפיל א"ע ה"נ בספק כפל מעצמו ספק הרוח דחפתו אע"פ שלא נפל מיד כל שאינו לאחר זמן כמי הוי גט ודוקא לאחר זמן מרובה לא הוי גט כיון דליכא רגלים לדבר ומ"ש ב"י לפרש בירושלמי כראה דליתא עכ"ד. ואף כי מזרעא דב"ח קאתינא מ"מ אהבת אמת דחקני כי לולי דמסתפינא הייתי אומר שפי' בית יוסף מתקבל יותר כי לפי פירושו יש שלשה חילוקים לאלתר והיינו מיד, וזמן שאחר מיד, וזמן מרובה, ולא נזכר כלל בש"ס ופוסקים חילוקים הללו ומשמע להדיא שיש רק ב' חילוקים מיד ולאחר זמן, וגם איזה שיעור ניתן לידע אימת הוא אח"כ ואימת הוא לזמן מרובה, ובשלמא לפי כוונה פשוטי' בארתי לעיל שיש לומר כל משך הכתיבה, ונתינה מה שנוכל לשער כדי שיעור כתיבה ונתינה נקרא מיד וכן יש לצדד ולומר כל אותו היום נקרא מיד ואח"כ הוי לאחר זמן אבל לשיטת הב"ח שגם בלאחר זמן יש חילוק הו"ל לחכמים לבאר שלא נטעה בדין הא מצינו שדרכם לבאר. אימת לאלתר ואימת לאחר זמן כדאי' בגיטין דף כ"ז ובתוספתא בפ"ג דגיטין וכאן סתמו ולא פירשו השיעור לאלתר הנזכר בתוספתא ולפי פירוש פשוטי א"ש דממיל' מובן שלאחר שיעור כתיב' ונתינה הוי לאחר זמן אבל לשיטת ב"ח שגם בלאחר זמן יש חילוק הו"ל לפרש לכן דבריו צ"ע:

)**