שערי תורה חלק א פו

שום ספק ואמאי ניהו דלא ידעינן שהי' טריד אטו מי לא משכחת שגם בריא יהי' טרוד וכיון שמוכח ממפרש ואינך היכי שידעינן שהם טרודים שכח לומר תנו, כמ"ש רשב"ם בב"ב דף קמ"ו ע"ב ד"ה היוצא יש לחוש אולי האי גברא הי' גם אז טרוד בעניניו ושכח לומר תנו ואיך מקילין בדבר שבערוה דלא לשווי' אפי' ספק הא בעלמא החמירו בדבר שבערוה של"מ אפי' רובא וחזקה הגם שיש לומד כמ"ש הפוסקים הובא בטור ובית יוסף דוקא בחשש סכנה טרוד ואפי' בקולר של ממון לרמב"ם הוא בחזקת סכנה, אבל שאר טירדא לא הוי טירדא, היינו דלא הוי גט ודאי, אבל אי אפשר להכחיש שיוכל להיות שמחמת טירדא אפי' בדבר הרשות לפעמים שוכח ואינו גומר הדיבור כי כן השכל והחוש מסייעו ואמאי נקיל כל כך בדבר שבערוה ובדברינו הנ"ל יובן היטב על פי כללים ידועים:

א) המעיין בש"ס כתובות וב"ב דף קמ"ו בהאי דמפרש והיוצא בשיירא ומסוכן שאמר כתבו שמועיל הוא מטעם אומדנא דאמדינן דעתי' דלא אמר כתבו אלא שיתנו:

ב) בב"ב שם עלה דמתני' שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ולא שייר קרקע כל דהו שאם עמד חוזר אמרי' מאן תנא דאזלינן בתר אומדן דעתא אעפ"י שלא פי' כפירש דמי. אמר ר' נחמן ר' שמעון בן מנסיא הוא דאמר במי שהלך למד"הי ושמע שמת בנו וכתב כל נכסיו לאחר ואח"כ בא בנו סוברים חכמים מתנתו מתנה ור' שמעון סבר דבטילה ור' ששת אמר ר' שמעון שזורי דאזיל בתר אומדנא בגט שאמר אף המסוכן וכתבו בתו' ד"ה ר"ש, ר"ש ומחלוקתו קאמר ואמרינן ר' נחמן מ"ט לא קאמר כר"ש שאני התם דאמר כתבו, פי' ר"ש גלי דעתי' שרוצה לתת גט דאי לאו לגרשה כתיבת הגט מה צריך יע"ש ורב ששת מ"ט לא אמר כר"נ שאני אומדנא דמוכח פי' רשב"ם וז"ל שכל זמן שהי' בנו קיים לא נתן עד ששמע שמח, אבל חולה כיון דרוב חולין לחיים והוא לא צוה מחמת מיתה ליכא אומדנא דמוכח כולי האי עכ"ל והמדקדק בלשונו יראה שיש ג' מיני אומדנות:

א) אומדנא דלא מוכח ב) אומדנא דמוכח ג) אומדנא דמוכח טובא ועיין בר"אש כתובות דף צ"ז ע"א ועיין ברש"י כתובות דף נ"ה ע"ב ד"ה אלא ובתוס' ד"ה אלא ובתוס' ד"ה שאם נתבאר שנחלקו רב ושמואל לרב מוציאין ממון ע"י אומדנא ולשמואל אין מוציאין דחזקת ממון אלים טובא ובע"כ גם רב מיירי היכי דמוכח, דהיכי דלא מוכח כלל בודאי לא מהני להוציא ממון, והיכי דמוכח טובא גם שמואל מודה דמהני להוציא ממון דהוי כאנן סהדי שכן הוא רק דנחלקו היכי דמוכח ולא מוכח טובא וראי' לזה דהיכי דמוכח טובא גם לדידן דקיי"ל כשמואל מהני להוציא ממון, דאנן קיי"ל כרבנן דר' אחא במס' ב"ב דף צ"ב ע"א בגמל האוחר בין הגמלים שאין מוציאין ממון ע"י אומדנא דמוכח, כמ"ש רמב"ם בפ"ח מהל' נזקי ממון הלכה ד' ורי"ו בנתיב ל"א ח"א ונ"י בב"ב שם וטוש"ע ח"מ סימן ת"ח סעיף ב' והמעיין בש"ות הר"אש כלל ק"ה הובא בדרכי משה חושן משפט סימן נ"ו סק"ו מבואר דלאו כל אומדנא דמוכח שווין והיכי שמוכח טובא מהני אפי' להוציא ממון דהוי כאנן סהדי והדבר נמסר לחכמינו זלה"ה הני שקלו בשכלם הקודש איזה מוכח ועיין בש"ות הר"אש כלל ס"ד סימן ה' (ולא נעלם ממני מ"ש בש"ות מהרי"ק שורש קכ"ט אך הארכתי בזה בכללי אומדנא ואין כאן מקומו, ועיין תשובת הר"אש כלל ס"ח סימן ג' וב"ח בסימן ת"ח ותשובת מעיל צדקה סימן נ"ג ותשובת גאוני בתראי סימן נ"ד) ג' במס' סוטה דף ב' ע"ב ובכמה דוכתי בש"ס אמדינן דדבר שבערוה ילפינן מממון מגזירה שוה דדבר דבר כמו בממון בעינן ב' עדים ה"ה בדבר שבערוה, וכיון דקיי"ל אין גזירה שוה למחצה נראה לומר כמו דלא מהני אומדנא דמוכח להוציא ממון היכי דלא מוכח טובא כמו כן לא מהני אומדנא כ"א להוציא מחזקתו בדבר שבערוה, ולישב סוגי' הש"ס שלא יהי' סתירה לכלל זה יבואר באי"ה בכללי אומדנא, ולפי זה בין תבין דברי חכמים וחידותם, ברישא דמתני' בבריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה ולא הוי גט כלל א"ש בין לרב ובין לשמואל, ולכ"ע איכא אומדנא אך לא מוכח ורב סובר דלא מוכח כלל לכן לא מהני להוציא מחזקת אשת איש, ושמואל אפשר דמודה בזה לרב או דסובר דלא מוכח טובא, והטעם דלא מוכח כיון שיש לומר שרצה לשחק בה דדרך הבריא לשחק, ואף שיש אומדנא שמן הסתם רצה לגרשה מ"מ כיון שלא אמר תנו יש לומר שרצה לשחק בה ואומדנא גרידא לא מהני, ואין לומר אמאי אינה מגורשת כלל ניחוש משום חומר דבר שבערוה אולי הי' טרוד ולכן לא גמר דיבורו דז"א דהא אנן קיי"ל במס' קידושין דף מ"ט ובכמה דוכתי דדברים שבלב לא הוי דברים רק היכי דמוכח לכל כוונתו הוי דברים כמ"ש תוס' שם ובכמה דוכתי והכא כשאומר כתבו ולא אמר תנו לא מוכח כוונתו אי מחמת שטרוד לא גמר דיבורו וכוונתו לגרשה או שרצה לשחק בה ממילא הוי דברים שבלב ולא הוי דברים כי אין יכול לעשות שליח וכיו"ב דבר חדש בדברים שבלב, משא"כ בבריא שעלה לראש הגג ונפל לאחר ששהא שיעור נתינה ונתינה הוי אומדנא דמוכח טובא כיון שצמצם הזמן בכה"ג אפי' בממון מהני להוציא ממון לכן אף דיבמה לשוק הוי דבר שבערוה כמ"ש מרדכי בפרק מצות חליצה סימן נ"ח (ועיין ש"ות נודע ביהודה מהדורא קמא חלק א"העז סי' נ"ד ועמ"ש בכלל ע"א בדבר שבערוה בזה) מ"מ גם בממון מהני להוציא ממון היכי דמוכח טובא ומוכח סופו ע"ת ומה"ט ס"ל לתוספתא אף בספק נפל בעצמו על ידי שצמצם זמן הנפילה הוי מוכח טובא שמה שאומר כתבו דעתו הי' לגרשה שלא תזקק ליבם אבל כששהא ועלה לגג לאחר זמן הוי רק אומדנא דמוכח גרידא כמו בבריא שלא מהני להוציא מחזקתה כי אולי רצה לשחק בה ואח"כ נאנס ונפל על ידי רוח ובזה מובן גם דברי רש"י במס' חולין הנ"ל שר"ל באמת כתבו גרידא הוי אומדנא דלא מוכח רק קצת הוכחה ולא מהני בבריא גרידא להוציא מחזקתו, ועל ידי נפילתו הוא מגלי מילתא כוונתו ונעשה על ידי זה אומדנא דמוכח טובא כאילו אמר כן להדי' דבכה"ג מהני אפי' להוציא מחזקת איסור בדבר שבערוה וא"ש

כז ולולי דמסתפינא הי' נראה לי לומר, בהאי דינא שכתב המחבר בסעיף י"ז דבעינן שהרג א"ע מיד. וכן בסעיף י"ח בספק נפל מעצמו ספ' רוח דחפתו אם לאלתר נפל ה"ז גט, שלא מבואר היטב הזמן המוגבל, ויש לומר דבר חדש דהנה המעיין ברמב"ם בפ"ב מה"ג שכתב בריא שאמר כתבו גט כו' והרג א"ע מיד כו' לפי דברי בית יוסף וכסף משנה קאי מיד גם על מ"ש אחר כך ספק הפיל א"ע ספק רוח. והא דינא דספק נובע מתוספתא וירושלמי א"כ הבין הרמב"ם מה דאי' שם לשון לאלתר ולשון על אתר כאלו נכתב תיבת מיד, ומצינו במס' טהרות בפרק ט' משנה ד' דאי' שם הגומר את זיתיו ושייר קופה אחת יתננה לעני הכהן דברי ר' מאיר ר' יהודא אומר יוליך לו את המפתח מיד והובא בר"ש תוספתא שאמר ר' יהודא כל אותו היום, וכתב שם וז"ל והאי דאמר ר' יהודא במתני' מיד כל אותו היום מיד קרי לי' יע"ש וכ"כ הרע"ב, ומכאן למד בש"ות צמח צדק סימן ק"ך הנשבע לשלם מיד יש לו זמן כל אותו היום ועיין בהג"ה שמביא ראי' מערכין דף ל"א וכ"כ בש"ות שבות יעקב חלק א' סימן ל"ד ומביא ראי' מח"מ סימן ק"ץ סעיף ט"ז, ובמס' עירובין דף ל"ב ע"א בהא דסובר ר' ששת חזקה שליח עושה שליחותו איתא שם בית דין עד פלגא דיומא שליח כולא יומא ופי' רש"י שליח כולי יומא נטרי ומכי מטא לאורתא סמכינן עלה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו ע"ש ועיין משנה למלך בפרק ד' מהלכות בכורות הלכה א' וא"כ יש לומר כיון דעיקר הטעם דאזלינן בתר אומדנא שכוונתו הי' כדי שיהי' להם שעות לכתוב הגט וליתן לידה לכן כל אותו היום סומך שיעשו השליחות כיון שלא עבר היום כי המה נעשו שלוחין וחזקה שליח עושה שליחותו כל אותו היום, ולאחר אותו היום הוי לאחר זמן, הגם שאין לשון על אתר הנאמר בירושלמי בכמה דוכתי לא משמע כן וחד מנהון הוא מה דהובא בתוס' במס' ברכות דף י"א ע"ב בהא דאמרינן משקרא קריאת שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה ואי' בירושלמי והוא ששנה על אתר פי' בתוס' לאלתר שלמד מיד והתם אין זמנו כל היום מ"מ הכא יש לומר כמו בתלמודא דידן היכי שנזכר מיד, בודאי ברוב פעמים פירושו מיד ממש ולפעמים פירושו כל היום והדבר נלמד מענינו מטעם השייך באותו ענין: וה"ה כיון שעיקר הטעם הוא שסומך שבתוך כך יעשו הם שליחותן ויתנו לה ומצינו שדרך השליח שלא להתעצל יותר מיום אחד נוכל לומר שכל אותו היום סומך שיעשו. האף שיש לומר להמעיין במשנה למלך שם שכתב היכי שאין המשלח בא לידי עבירה יש לומר ששליח מתעצל כמה ימים, מ"מ אין לסמוך על זה להקל אפי' אחר יום או יומים שיהי' לו דין לאלתר כ' חושב אולי עדיין לא כתבו דאין להקל כ"כ בדבר שבערוה, וגם באותו יום אני חוכך מאד ולא כתבתי ח"ו להורות אף לסניף בעלמא ולא באתי רק כתלמיד הנושא ונותן לפני רבותיו בדרך פלפול