שערי תורה חלק א פה

הטעם כפי' רש"י ולא אמרינן ס"ס לכן אמר שמוכח מכללא הפי' בברייתא כאן שהי' רק משום כבודו דרשב"ג ור' יוסי הבין כפי' תוס' ובע"כ אמרינן ס"ס נגד חזקה ולכן אמר שחשו ולא יצמיח מכשול ע"י שהורו שיש לו דין ספק ואם לא חשו לא הי' להם להפסיד משום כבוד חכם המחמיר, וא"ש (ועיין בסי' ק"י ביו"ד בענין ספק אחד בגופו וספק אחד בתערובות מה שנחלקו וגם בענין ס"ס נגד חזקה מה שנחלקו הש"ך ופר"ח ותבין מה שיש לפלפל בזה ולא רציתי לבאר כי הוא רחוק ממרכז האמיתי)

פרט י יבואר היכי דברור שמעצמו נפל רק שלא נפל מיד אי אמרינן בכה"ג הוכיח סופו על תחילתו

כה רבינו בית יוסף בשולחנו הטהור בא"העז סימן קמ"א סעיף ט"ז כתב וז"ל בריא שאמר כתבו גט לאשתי וכתבו ונתנו לה והרג עצמו מיד כגון שהשליך עצמו מן הגג או הפיל עצמו לים הרי זה גט כשר. ואם לא כתבוהו כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה עלה לגג ודחפתו הרוח וכפל ומת אינו גט יע"ש. הרי שסובר אפי' בידוע שהמית א"ע בעינן מיד. וכבר הרגיש בזה הב"ש שם בס"ק כ"ד:

ואולם תמהני כי בספרו הארוך בב"י בביאורו לירושלמי מבואר שסובר כיון שברור שמעצמו נפל אפי' לאחר זמן הוי גט, וכ"כ בס' לחם משנה בפרק ב' מהלכות גירושין הלכה י"ג ולפי מ"ש בש"ע לא ידעתי היאך יתפרש דברי ירושלמי המובא שם כי פירושו של קרבן העדה מלבד שראשונים זלה"ה לא פירשו כן כמבואר למעיין בדבריהם אף גם הוא דוחק:

ויש לחקור דהנה יש לברר בפי' מיד או לשון לאלתר הנזכר בעניני' הללו אשר לא נתנו לנו הראשונים זלה"ה גבול, ובעלמא מצינו שרז"ל הי' מדייקים לברר הדבר, כדאי' במס' גיטין דף כ"ז ע"ב ובתוספתא בפרק ב' דגיטין וכאן בהאי דינא הנזכר בסעיף י"ו ובסעיף י"ז ספק מעצמו נפל ספק הרוח דחפתו אם לאלתר נפל ה"ז גט ועיי"ש שמקורו מתוספתא ומירושלמי המובא בבית יוסף לא נתנו לנו גבול לידע זמן של לאלתר ובפשיטות נראה כמו שעלה במחשבה לפני וכוונתי לדברי מחו' הרב הגאון המובהק מוה' יעקב נ"י אב"ד דק"ק ליסא בספרו תורת גיטין דשיעור לאלתר היינו כדי שיעור כתיבת הגט ונתינתו דהא בדעתו הי' שעל ידי הנפילה ימות מיד ורצה לגרשה (כדי שלא תזקק ליבם) ע"כ הי' כוונתו שיכתבו ויתנו קודם הנפילה והי' בדעתו לעכב הנפילה עד שיעור כתיבה ונתינה ואולם לפי זה יש להתבונן דרש"י פי' במס' כתובות דף נ"ה ע"א בד"ה מסוכן וז"ל ר' שמעון שזורי אומר אף ה המסוכן הגוסס והיינו בתר אומדן דעתא דאמרינן לא אמר כתבו אלא שיתנו הואיל ומסוכן הוא לא נתכוין לצחק בה יע"ש. משמע דבבריא כשאומר כתבו ולא אמר תנו אמרי' שכוונתו לצחק בה וכן משמע לשון מתני' דאי' בריא שאמר כתבו גט לאשתי רצה לשחק בה. ובתוספתא אי' בריא שאמר כתבו גט לאשתי ועלה לראש הגג ונפל ומת כותבין גט ונותנין כל זמן שיש בו נשמה. וברמב"ם אי' שכתבו וחתמו ונתנו לידה קודם שעלה לגג, וכתב בכסף משנה ובב"י דרמב"ם סובר דמתני' כללא כייל כל שנפל מעצמו הו"ל כאומר כתבו ותנו ואם כתבו ונתנה קודם שנפל ה"ז גט ואם לא כתבו עד שנפל כותבין ונותנין אחר הנפילה כל זמן שיש בו נשמה וכן העתיק בש"ע כנ"ל וא"כ קשה היכי שעלה לגג מיד לאחר שאמר כתבו והפיל א"ע ולא מת שלא נתקיים מחשבתו אמאי כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה הא בכה"ג מוכח שמה שאמר כתבו רצה לצחק בה, דכיון שאין גט לאחר מיתה והוא לא ידע שהנפילה יהי' באופן שנשאר חיות בו שיהי' יכולין לכתוב גט כיון שהוא מקום מסוכן, מוכח שבע"כ רצה לצחק בה, והו"ל לחלק אימת הוי לאלתר גט היכי שהשהא בנפילה עד שיעור כתיבה ונתינה אבל היכי שמיד לאחר הדיבור כתבו הפיל א"ע מוכח שבע"כ כיון לצחק בה, ואף כשעולה לראש הגג אמרינן דיש לו דין מפרש ומסוכן שמן הסתם לא כיון לצחק היינו היכא דליכא הוכחה כגון ששהא כדי שיעור כתיבה ונתינה, אבל היכי דאיכא הוכחה שכיון לצחק שהפיל א"ע מיד לאחר שאמר כתבו ראוי לומר דלא הוי גט. ואין לומר דלאו כ"ע גמירי מדרש חכמים דאין גט לאחר מיתה, כיון דלא מפורש בקרא, וכעין זה מבואר בתוס' גיטין דף מ"ב ע"ב ד"ה הואיל ובתוס' במס' בבא קמא דף מ"ה ע"א ד"ה מכור ובמס' בבא מציעא בפרק איזה נשך בשלטי הגבורים שסביב הרי"ף דף ק' ע"א ד"ה ופשוט בפרק ד' וה' (ומובן בזה כוונת רמב"ם בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ד' להמעיין שם וא"כ שפיר י"ל שכוונתו הי' לגרשה דמה"ת נימא שכוונתו הי' לצחק בה שהוא חשש רחוק כיון שיש לתלות כוונתו לטובתה שלא תזקק ליבם, ושאני בריא דכ"ז שהוא בריא לא אסיק אדעתי' ע"ז שאינו צריך משא"כ בהאי גברא דחזינן שהמית א"ע תלינן במצוי ואזלינן בתר אומדן דעתו, כדמוכח בכתוב' שם ובב"ב דף קמ"ו דטעם במסוכן ואינך דאזלינן בתר אומדנא ונ"ד דמי למסוכן כמ"ש רש"י דזה אינו חדא דא"כ לא הוי לאלתר הוכחה ותו הא הדין איירי בכל גווני אף בגברא שידעינן שידע הדין ותו כבר למדנו מש"ות מוהר"י טראני בספר ב' סימן נ"ב דף ק"ו ע"ד אף שלאו כ"ע דיני גמירי היכי שרוצה לעשות מעשה חזקה שאינו עושה אלא א"כ שואל להבקיאים בהלכה יע"ש וה"ה כיון שרוצה לשקוד בתקנתה בודאי הי' חוקר ודורש הדין, דמבואר להמעיין בר"ן במס' קידושין דף נו"ן דבמדרש חכמים עכ"פ סתם אדם מסופק ומן הסתם חקר אצל הבקיאים היאך מגרשים שבודאי יכול לחקור באופן שלא ידעו כוונתו שרוצה לאבד א"ע ונלענ"ד ליישב דהנה בפירש קו' הש"ס בגיטין שם מעשה לסתור פי' רש"י רישא תנא לא אמר כלום ואח"כ נתן חילוק בין מעצמו נפל ובין דחפתו הרוח, ועיין כיו"ב בר"ן נדרים דף מ"ח ע"א ואולם בספר שיטה מקובצת במס' בבא מציעא דף ק"ב ע"ב מבואר היכי דאי' בש"ס מעשה לסתור על סגנון הלז, לא ניחא להראשונים זלה"ה לפרש כן דהלשון משמע שהוא סתירה, לכן לולי דברי רש"י ז"ל יש ליישב דכבר כתבנו דברי הכסף משנה ובית יוסף דמתני' דידן כללא כייל כשנפל מעצמו הוי כאומר כתבו ותנו ואם כתבו ונתנו קודם שנפל הרי זה גט ואם לא כתבו עד שנפל כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה, וא"כ יש לומר דקו' הש"ס הוא כיון דרבינו הקדוש הי' מדייק בלשונו שאמר בריא כו' רצה לשחק בה ולא נקט לישנא קצרה אינו גט, לענין מאי תפס הלשון שחוק בע"כ כוונתו למ"ש רש"י במס' כתובות שזהו אמתלא שרצה לשחק בה, ולכן מקשה מעשה לסתור דמוכח ממעשה דלא חיישינן שכוונתו לשחוק, דאל"כ איך אמר בסתם אם מעצמו נפל הרי זה גט ולא מחלק משמע בכל גווני אף אם המית א"ע מיד לאחר שאמר כתבו ולא שהא שיעור כתובה ונתינה לידה, ואף שעדיין לא כתבו אם נשאר בו נשמה יכולין לכתוב וליתן לידה, הא בכה"ג מוכח שכוונתו הי' לצחק בה כיון שלא נשאר זמן ליתן גט לידה, ואין גט לאחר מיתה וא"כ הוי מעשה לסתור, ואמאי באמת הוי גט דמוכח שכוונתו הי' לצחק, ואפשר לכווין כן בלשון רש"י הנ"ל ור"ל כיון דנחית לחלק בין מעצמו נפל לדחפתו הרוח הו"ל לחלק גם בהיכי דמעצמו נפל בין נפל לאלתר ממש ובין נפל לאחר שיעור כתיבה ונתינה משמע דבכל גווני הוי גט, וע"ז משני חסורי מחסרא והכי קתני אם הוכיח סופו על תחילתו ה"ז גט ומעשה כו' ר"ל שבאמת בעינן הוכחה וזהו גופא הוא בכלל דהוכיח סופו ע"ת דהיינו אם שהא בעלייתו לגג עד אחר שיעור כתיבה ונתינה בכדי שיכולין לכתוב וליתן לידה ואח"כ עלה ונפל ונשאר בו כשמה יכולין לכתוב עכשיו וליתן לידה כי זהו הוי הוכחה כיון שהי' שהא עד זמן זה כדי שיכולין ליתן לידה בעודו בחיים, ואם לא שהא שיעור זה אף שהפיל א"ע באמת ליכא הוכחה ואמרינן שכוונתו הי' לצחק בה וא"כ המעשה מסייע וא"ש, ואולם צ"ע כי מלשון רבינו המחבר לא משמע כן דהו"ל לבאר דאין כותבין ונותנין כל זמן שיש בו נשמה כ"א כששהא שיעור כתיבה ונתינה ומרהיטות לשונו משמע אם הרג א"ע מיד אף קודם שיעור נתינה רשאין לכתוב, וגם לא ראיתי בשום פוסק שיהי' מחלק חילוק הלז

כו ודע לפי דברינו נראה לפרש היטב סוגי' הש"ס בחולין דף ל"ט ע"ב ורש"י שם שהבאתי בפרט ח' במה שמדחה הש"ס דברי ר' שיזבי שאני התם דאמר כתבו, ופי' רש"י דאמר ברישא כתבו ואיכא קצת הוכחה בתחילה ונפילתו גילוי מילתא בעלמא דהא דאמר ברישא כתבו על מנת ליתן קאמר יעיי"ש וכתבתי שם הכוונה כמו שנראה בפשיטות דאיכא הוכחה נגד הוכחה, שיש הוכחה שרצה לגרשה ויש הוכחה כיון שלא הי' טרוד ודרך העולם לפרוש הדיבור תנו בודאי כוונתו הי' לכתוב וליתן לידו יע"ש באריכות. שבתי וראיתי דעדיין לא עלתה ארוכה לקו' שהקשיתי שם אמאי אי' בפוסקים בבריא אם נתנו לידה אינו גט כדאי' בש"ע סי"ו משמע להדי' דליכא