שערי תורה חלק א פג

דהא במקום שעדים עומדין אינו שו"פ וי"ל כיון דהאי ספק שמא שו"פ במקום אחר ספק גם לעדים לכן חוששין לקידושין יע"ש ולכאורה דבריו תמוהין לפי מאי דסובר בסימן למ"ד כמוהר"ם אמאי הוי ספק קידושין ולפמ"ש א"ש דהספק שמא שו"פ במקום אחר לא הי' יכולין לראות ועיין בב"ש סימן ל"א ס"ק י"א ובס' עצי ארזים ס"ק ח' ודוק ובארתי בכלל זה במקומו כמה סוגי' בש"ס וא"כ הכא הספק בכוונתו במה שאמר כתבו אי אפשר לעדים לידע ראו כל מה שהי' יכולין לראות גם המוהר"ם וסיעתו מודים והדק"ל

כג והנלענ"ד בזה דהנה בלא"ה קשה אמאי אי' בש"ס ופוסקים הנ"ל בסתם בבריא שאמר כתבו גט לאשתי שכותבין ונותנין לבעל בידו ואין נותנין לאשתו עד שיאמר להם ליתן ואם נתנו לה אינו גט הוי להו לבאר היכי שהבעל אמר שכוונתו הי' ליתן הגט לידה דהוא נאמן כדין בעל שאמר גרשתי את אשתי דסובר ר' יוסף במס' ב"ב דף קל"ד ע"ב דנאמן ואפי' לדידן דקיי"ל דא"נ והוי רק ספק מגורשת כדאי' בש"ע א"העז סימן קנ"ב סעיף א' משום דאם איתא דגירש קלא אית לי' כמ"ש רשב"ם ור"ן הובא בב"ש ס"ק א' והכא לא שייך האי טעמא דהא באמת יש לו קול שאמר כתבו ועל הכוונה לא שייך ה"ט (ותו הא לא נזכר דתהי' ספק מגורשת ומשמע בכל גווני אינו מגורשת כלל) ועיין במס' גיטין דף י"ט ע"ב תוס' בד"ה טעמא:

ובאמת בלשון המתני' דאי' רצה לשחק בה יש לפרש הכוונה שבאם אמר עכשיו שכוונתו הי' ליתן לשם גירומין נאמן אך הפוסקים הנ"ל ששינו לשון המתניתן בע"כ הבינו כיון שיכול לשחק בה אינו נאמן עכשיו מיהו שם נחלקו בבעל שאמר גרשתי את אשתי למפרע אי פלגינן דיבורא רב מארי ור"ז חד אמר פלגינן וחד אמר לא פלגינן כיון דהוא בחד גופא והכא היכא שאומר שכוונתו הי' באמירת כתבו שיתנו לידה הוי כאומר להדי' גרשתי את אשתי למפרע דהא עכשיו הוא דן על אמירתו שאמר למפרע וא"כ למ"ד דלא פלגינן דיבורא לק"מ, רק לפמ"ש הב"ש שם דרמב"ם וטור ס"ל כמ"ד פלגינן דיבורא קשה אמאי לא העתיקו לשון המשנה ובפרט הרמב"ם שדרכו למשוך אחר לשון הש"ס וכתבו אינו גט ולא חילקו בין היכי ששותק ובין היכי שאומר שכוונתו הי' לגרשה והוא תמי' לפי שיטתם, ותו קשה לי מהא דאי' במס' גיטין דף י"ח ע"א אמר לי' רבינא לרבא כתבו ואותבא בכיסתא דאי מפייסא תיפייס א"ל לא מקדים אינש פורעניות לנפשי' פירש"י דלא רגילי למיעבד הכי לאנוחי בכיסתי' דכיון דלא ניחא לי' בגירושין פורענית הוא לגבי' ולא מקדים וא"כ קשה אמאי קיי"ל בבריא דאמר כתבו באם נתנו לה אינו גט כלל כנ"ל נימא מן הסתם הי' דעתו ליתן לידה דאם כוונתו הי' שלא לגרשה מיד לא הי' מקדים פורעניות לנפשי' כיון דלא ניחא לי' בגירושין ואין לומר דהטעם הוא כך דהאי דלא מקדים כו' הוא בגדר הוכחה שמן הסתם רצה לגרשה דק יש נגד הוכחה זו הוכחה המתנגד דדרך העולם המגרשים לנשותיהם היכי שאינם בהולים וטרודים מפרשים דבריהם לאמור תנו גט לאשתי והאי גברא כיון שאמר רק כתבו מוכח שכוונתו הי' ליתן בידו והאשה היא בחזקת א"א והוי חדא במקום תרתי דלאו כלום הוא דז"א דאכתי קשה אמאי אינו מגורשת כלל להוי כ"פ ספק מגורשת להחמיר מדרבנן לענין שיתפסו קידושי אחר דנימא סליק הוכחה נגד הוכחה ונשאר ספק השקול וכבר נתבאר בספק השקול החמירו חכמים שלא לסמוך על חזקה להקל כמ"ש באות כ"א ומלשון רמב"ם וטוש"ע שכתבו אינו גט מוכח דסוברים דאינו מגורשת כלל והיא כוודאי א"א ואין לומר לפמ"ש רש"י שם וז"ל לא מקדים לא רגילי למיעבד הכי כו' יע"ש ויש לומר דעכ"פ הוי ספק השקול דז"א דבע"כ מה דאי' שם לא מקדים כו' ר"ל שמן הסתם לא מקדים דאל"כ אכתי קשה מה הועילו חכמים בתקנתן דבספק השקול חשו חכמים ליתקן אע"כ צ"ל הכוונה דלא שכיחו למיעבד הכי ובכה"ג אי' בש"ס במילתא דל"ש לא חשו חכמים ליתקן וההכרח לפרש לשון רש"י ג"כ על דרך זה הגם שיש לדחוק ולפרש בענין אח"ר להמעיין שם בסוגי' בדף י"ז אבל היא דוחק ובשגם דלשון השס לא מקדים כו' משמע שמן הסתם הוא כן דאל"כ לא הוי למינקט בלשון ברור מיהו לפמ"ש רשב"א שם בחידושיו לגיטין ד"ה אמר בכוונת רש"י דלא אמרינן האי כללא דלא מקדים כו' אלא בכותב על הספק כיון שלא גמר בדעתו לגרשה אבל היכי שגמר בדעתו לגרשה בודאי יש לחוש שרצה שיהי' בידו וליתן לאחר זמן לידה יע"ש לק"מ די"ל הכא שהי' גומר בדעתו לגרשה לאחר זמן ומהאי טעמא ציה לכתוב ולמסור לידו אך רשב"א שם מסופק בכלל זה די"ל בכל גווני שייך האי כללא כמ"ש שם בד"ה ר' יוחנן וא"כ הדק"ל:

לכן נראה לפמ"ש לקמן בפרט יו"ד ובכמה דוכתי דלאו כל אומדנות והוכחות שווין כי מצינו דקיי"ל כרבנן במס' ב"ב דף צ"ב דאין מוציאין ממון ע"י הוכחה ומצינו בכמה דוכתי שמוציאין ממון ע"י הוכחה בע"כ דלאו כל הוכחות שווין והדבר נמסר לחכמי תלמוד הם שקלו בשכלם הקודש אשר רוח ד' נוססה בם לברר איזה אומדנא והוכחה דאלים טובא עד שהוא בגדר אנן סהדי ואומדנא כזו מהני אפי' להוציא ממון יע"ש וה"ה י"ל לענין דבר שבערוה דרבותי' חקרו בשכלם הקדוש שהוכחה זו בבריא כשאומר כתבו ולא אמר תנו שכוונתו הי' ליתן לידו אלים טובא והוא בגדר אנן סהדי שדרך העולם כשרוצים לגרש ואינם טרודים שגומרים דבריהם ואלים טפי מהוכחה דלא מקדים כו' וגם אינו נאמן הבעל אף כשאומר להיפוך דהוי כמגו במקום אנן סהדי דקיי"ל דלא אמרינן וכמו דאינו נאמן לומר גרשתי את אשתי לשווי' ודאי גירושין משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' הכא א"נ לשווי' אפי' ספק דהוכחה זו אלימא טובא דאנן סהדי שאומר שקר ולפ"ז מובן לשון רש"י בחולין הנ"ל במה שדייק בלשונו הקדוש דאמר בריחא כתבו ואיכא קצת הוכחה דלא הוי הוכחה גמורה כמו הוכחה מדלא פירש ואמר תנו דא"כ אמאי איתא במתני' רצה לשחק בה ולא הוי גט כלל תיהוי ספק מגורשת כי חכמים החמירו בדבר שבערוה שלא לסמוך על חזקה אע"כ דהוא רק קצת הוכחה והוכחה מדלא פי' כשוא הי' בהול הוי הוכחה גמורה ואלים מהוכחה דכתבו ועכשיו כשנפל הוי גילוי מילתא בעלמא לברר שאותו הוכחה קצת שהי' לנו היא אמת כי מיישבינן שלא יהי' סתירה ביניהם דלכן לא פי' מחמת שהי' בהול והוא דק גילוי מלתא בעלמא דמאי דאמר בר שא כתבו הי' ע"מ ליתן לידה ומובן ע"פי כלל המיוסד לנו בכמה דוכתי היכי ששני כיתי עדים או שני עדים מכחישים זה את זה אם אפשר ליישב דבריהם אפי' בפי' רחוק מפרשינן ומיישבין דבריהם שלא יהי' סתירה והכחשה ביניהם כדאי' בח"מ סימן כ"ט ה"ה היכי שיש שני חזקות או הוכחות שסותרין ומכחישין זא"ז ואפשר ליישב שלא יהי' סתירה שהוכחה או החזקה יהי' אמת כל אחד ואחד במקומו רק שבענין שאנו דנין עכשיו ביניהם ליכא סתירה מיישבינן וכיון דהוכחה דלא מקדים כו' הוי ג"כ הוכחה בעלמא (ואף דגמר בדעתו לגרשה איכא הוכחה קצת דלא מקדים והיכי דמסופק א איכא הוכחה אלימא ומה שיש לעיין בזה בסוגי' דג דגיטין דף י"ז ישבתי בחידושי ואין כאן מקומו והמעיין היטיב ימצא ישוב) רק הכא הוכחה דלא פירש עדיף והיינו בבריא שלא הי' בהיל וטריד אי אפשר ליישב בע"כ בנידון זה יש סתירה בין ההוכחת הוכחה דלא פי' עדיף אבל היכי דבהיל וטריד מיישבינן ואמרינן שתרווייהו אמת וזה שלא פי' הכא משום שהי' טרוד וכן דרך העולם מי שהוא טרוד אינו גומר את דבריו וא"כ לפי תירץ הש"ס הלז הכוונה הוא אף דלא הוי בגדר הוכחה שנימא הוכיח סופו ע"ת שמתחילה הי' דעתו לעלות וליפול כי אפי' אם הוא ספק השקול אם כוונתו הי' אז כשאמר כתבו לעלות ולהפיל א"ע והי' בהיל או שלא הי' בהיל מ"מ כדי ליישב ה כחה שאמר כתבו מטעם לא מקדים אינש פרעניות לנפשי' אמרינן נן שכן הי' כוונתו כי אפי' פירוש רחוק מפרשינן ומיישבינן מכ"ש בספק השקול אבל בעלמא י"ל דלא אמרינן הוכיח סופו ע"ת היכי שלא בא ליישב ההוכחות והכי מורה לשון רש"י שכתב גילוי מילתא בעלמא הוא וכבר הקדמנו בתחילת דברינו שלשון גילוי מילתא הוא היכי ששני ענינים סותרת זא"ז מגלה האמת כצד אחד והכא הי' לנו ספק בכוונתו ומגלה עכשיו כוונתו וזה פשוט בכוונת רש"י וע"ע מ"ש לקמן בפרט ט' באריכות ועיין בש"ות תרומת הדשן סימן שמ"ט ותשובת ח"צ סימן מ"א ותשו' שערי אפרים סימן קכ"ג ותשו' נ"ב מהדורא קמא חלק א"העז סימן מ"ד

פרט ט יבואר שיטת תלמוד ירושלמי דרבנן דרשב"ג ל"ל האי דינא דרשב"ג אף שאמר כתבו

כד בתלמוד ירושלמי מס' גיטין דף ס"ו ע"א מבואר דחכמים דרחב"ג דפליגי בהכותב נכסיו כו' פליגו גם הכא על רשב"ג אף דאמר כתבו דאי' שם וז"ל שחטה וזרק דמה לע"ז והקטיר חלבה לע"ז זה הי' מעשה בקסרין ולא אמרו לא