שערי תורה חלק א עב

חזקת כשרות חזקה קמייתא שלא נולד בעל עבירה, וכעין חז"ק דאי' בכתובת דף י"ב ע"א גבי בתולה שנולדה בתולה וגם אתי' מכח רובא דרוב בני ישראל הם כשרים כמ"ש בפ"י בחי' לגיטין דף י"ז ובתשו' נודע ביהודא, ומ"ש פ"י דליכא חזקה עצמיי' דבריו תמוהין כמ"ש בכללי חזקות שמוכח בכמה דוכתי שיש לו חזקה עצמיי' דהוא חזקת קמייתא ולכן ל"ד למקוה וראוי לומר השתא הוא דאיתרע ובזה מיושב קו' התב"ש על המכשירים בשוחט שיצא טריפה מת"י מ"ש ממקוה כי י"ל כנ"ל שאני הכא דאיכא חזקה ורובא, ולפי זה מובן דברי הש"ך בסי' א' ס"ק ח' שכתב ולפמ"ש מי שהי' בודק ואח"כ נמצאת טריפה מתחת ידו שפשיעתו הכלים כשרים מדינא ואמרינן אוקי אחזקתי' ועד השתא כשר הי' יע"ש שדבריו אינם מובנים במ"ש לפי זה שאין לו המשך וכן הקשה בספר פרי מגדים ולפמ"ש א"ש שקאי על מ"ש לעיל מיני' לתרץ הקושי' ממקוה משום דאיכא חזקה ורובא וה"נ איכא חזקה קמייתא שהי' כשר בפעם אחר וגם אתי' מכח רובא דרוב בני ישראל הם כשרים וראי' לזה ממ"ש הפוסקים הובא בר"ן כתובת דף כ"ב דעת קצת פוסקים דחזקת כשרות עדיף מחזקת ממון ותיקשי הא אין הולכין בממון אחר רוב אפי' ברוב מעלי' להוציא מחזקת ממון ומכ"ש חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף אע"כ דאיכא גם חזקה עצמיי' ואיכא רובא וחזקה ועדיף מחזקת ממון (ועיין רמ"בן במס' כתובת דף ט"ז ע"א בס' מלחמות ובבעל המאור וקידושין דף ע"ט ודוק ואין כאן מקומו) ותו אפי' אי נימא כפ"י דליכא חזקה עצמיי' רק חזקה דאתי' מכח רובא דב"י הם כמרים ג"כ א"ש לפי מה שהוכיח בש"ות נ"ב חלק א"העז סימן מ"ג דרובא עדיף משני חזקות כיון דילפינן מפרה אדומה והתם איכא חזקת פרה שאינה זבוחה ואוקי גברא שמזין עלי' בחזקת טומאה יע"ש שהשיג על ריב"ש וא"כ עדיף מחזקת איסור דבהמה ושעת מציאתן כיון דעדיף משני חזקות גמורות מכ"ש נגד חזקה ושעת מציאתן דחזקה דשעת מציאתן בחולין לא הוי חזקה גמורה

ג אמנם לפי זה קשה בהא דאמר שם רבינא דלא אמרו משום כבודו דרשב"ג ורבנן דפליגי בהכותב נכסיו לאחרים והי' בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן אם הי' רבו שני בהן הרי אילו אוכלין בתרומה רשב"ג אומר כיון שאמר הלה אי אפשי בהן כבר זכה בהן יורשים ומוקי רבה ואיתימא ר' יוחנן בצווח מעיקרא דכ"ע לא פליגי דלא קנה ובשתק וקיבל השטר ולבסוף צווח דכ"ע לא פליגי דקני כי פליגי שזיכה לו ע"י אחר (ופי' רש"י כגון שמסר שטר מתנה לאחר בפניו ואמר לו זכה בשטר זה לשם פלוני) ושתק ולבסוף צווח ת"ק סבר מדשתיק קנהו והאי דקא צווח מיהדר קא הדר בי' ורשב"ג סובר הוכיח סופו על תחילתו והאי דלא צווח מעיקרא סבר כי לא אחי לידי מאי אצווח יע"ש הא י"ל דהכא כ"ע מודו כיון שיש להשוחט חזקת קמייתא שהי' כשר וגם רובא שהוא מכלל בני ישראל כשרים ונגד זה יש חזקת איסור דבהמה וחזקה דהשתא דהרי איתרע לפניך וחזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא ונגד חזקה דבהמה איכא רובא ושאני התם לכן סובר רשב"ג דאמרינן הוכיח סופו על תחילתו שאינו נגד החזק' ואדרבא החזקות מסייעין להוכחה כי היורשין המה מוחזקין בנכסים ועבד, וגם העבד הי' בחזקת שאינו אוכל בתרומה כמ"ש משנה למלך בפרק שביעי מהלכות תרומות הלכה י"ז חזקה כזו משא"כ הכא בשחט ואח"כ חישב אפי' אותו בהמה ראוי להתיר דהי' לישראל חזקה קמייתא שהי' פעם אחת ישראל כשר ועכשיו המיר דתו ויצא מחזקתו ראוי לומר השתא הוא דאיתרע כמו כל חזקות קמייתא הנזכרים בש"ס דעדיף חזקה קמייתא ונגד חזקת איסור דבהמה איכא רובא ובכה"ג י"ל אפי' רשב"ג מודה דלא אמרינן הוכיח סופו וכו' כי הוכיח סופו בחישב הוא חזקה דהשתא וחז"ק עדיף והוא לכאורה קו' חמורה ומצאתי בש"ות שב יעקב חלק א"העז סי' ו' שהעיר קצת בזה וחילוקו אינו מן המובן כמו שדחה בעצמו מש"ך סי' א' ס"ק ח' ובאמ' מוכח כן, בדוכתי טובא ולבסוף כתב וז"ל אם לא שצריך לחלק דלא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו אלא באותו דבר באיתרע בי' כמו מעשה דקסרי שהי' באותו בהמה וגם פלוגתא דרשב"ג ורבנן מיירי באותו מתנה יע"ש ות"ל כוונתי הכל לדבריו, אבל סברא זו היא דוחק גדול להמעיין, וצע"ג לישב הסוגי' על נכון:

**(הג"ה ודע דהאי כללא דחזקת קמייתא עדיף משעת מציאתן מוכח בתוס' חולין דף י' ע"ב ובדף י"א ע"א ד"ה אתי' וברשב"א ור"אש ובכתובת דף י"ג ע"ב ובתוס' כתובת דף ט' ע"א ד"ה לא צריכא ונדה דף ב' ע"ב ובכמה מקומות ועיין תוס' כתובת דף ע"ו ע"א ד"ה על ופסחים דף צ"א ע"א וש"ות מוהרי"ט ספר א' סימן י"א וסימן מ"א וסימן נ"א ובחידושי פני יהושע בחי' לגיטין דף י"ז וראייתו ממקוה תמוה דמהתם לא מוכח דעדיף די"ל דשוין ומ"מ בעינן תרתי לריעותא משום רשות הרבים דספק טומאה בר"ה טהור אף היכי דליכא חזקה כמ"ש תוס' בחולין דף ט' ע"ב ד"ה התם ומיהו בלא"ה מוכח כן כנ"ל ומה דאי' במס' נדה דף כ"ט ע"ב באשה שיצאה מליאה כו' אימר הרחיקה לידתה אף שכ' תוס' במס' בבא מציעא דף ק' ע"א בד"ה הא ומרדכי בפרק אין צדין דף כ"ד ע"א סימן תרפ"ט היכי שיש ספק אימת ילדה אוקי בחזקת מעוברת והשתא הוא דילדה ויש להביא ראי' לשיטת הטו"ז בי"ד סימן שצ"ז ס"ק ב' שכתב בחזקה העשוי' להשתנות לא אזלינן בתר חזקה קמייתא וקשה לשיטת הש"ך, י"ל לפי מה שאמר רבא בחולין דף קל"ד בספק עון שיש בו מיתה לא סמכינן על חזקה וה"ה בספק כרת, ועיין בס' פרי מגדים בפתיחה להלכות טריפות מ"ש בשם פנים מאירות ואין ספרו תחת ידי מיהו צ"ע בכלל זה ועיין בס' שערי המלך בהלכות אישות בפרק ב' הי"ד ואין דבריו מוכרחין כמ"ש בכללי חזקות ואין כאן מקומו

)** ד אבראי קו' זו יש ליישב לכאורה דאין הענינים דומים זה לזה ואף דקיי"ל בעלמא לכלל מוסכם דחזקת קמייתא עדיף משעת מציאתן הכא לא אזלינן בתר חזקה קמייתא דהנה תוס' בחולין דף י"א ע"א בד"ה אתי' כתבו דחזקה שלא נתבררה לא הוי חזקה ולכן אם עשו גבינות ואח"כ נמצאת טריפות אין להעמיד הפרה על חזקתה ולומר השתא הוא דנטרפה ורשב"א ור"ן ובס' תורת הבית הארוך בית ג' שער ז' כתבו בשם ר"ש להתיר הגבינות אף שאין הולכין אחר חזקה כזו יש לנו להתיר מכח רוב דרוב בהמות כשרים הם וזו עכשיו נטרפה והיינו חזקה דאתי' מכח רובא, ומיהו הני מילי טריפות שאפשר לומר דהשתא סמוך לשחיטה ממש נולד בה אבל וודאי בטריפות הסירכא או טריפות אחרות שא"א לתלות בשעת שחיטה בהא ודאי אסורה דהא אי אפשר לומר בה העמדנה על חזקתה דהא ודאי נפקא לה מחזקתה ואי אתה יודע מתי נטרפה ומתי יצאה מחזקתה כיון דודאי יצאה מחזקתה ואין אתה יכול לברר מתי ולא לתלות בזמן ידוע אוסרין אותה למפרע וכענין שאמרו בכתמים שהאשה טמאה משעת כיבוס דכיון דכתם זה יבש וע"כ לא ראתה עכשיו אלא מכבר לא אמרינן העמד אשה על חזקתה ולא נחזיקנה בטמאה למפרע אלא בכדי שיוכל הכתם להתייבש אלא אמרינן משעת כיבוס ראתה יעיי"ש ועיין ביו"ד סימן פ"א בטו"ז ס"ק ב' וש"ך שהאריכו בזה ובש"ע שם ס"ב הובא דעת רשב"א כמ"ש בש"כ ס"ק ד' ומשמע להדי' דבכה"ג ודאי אסורה ולא מחמת ספק כי כן משמע לשונם ואפי' מה שנעשה קודם שלשה ימים ובע"כ היכי שאי אפשר להגביל הזמן לחזקה קמייתא לומר שעכשיו בזו הרגע נעשה השתנות וכיון שנעשה מזמן הקדום וא"א להגביל הזמן אגלאי מילתא שחזקה קמייתא שהיינו מחזיקין שהי' כן הי' בטעות כי קודם שבא חזקת דהשתא היינו מחזיקין שהוא כמו החז"ק לכן אזלינן בתר חזקה דהשתא דהוא שעת מציאתן וכמו שהוא עכשיו אמרינן שכבר נעשה השתנות מקדם כיון שא"א להגביל זמן השתנות אולי הי' זמן רב מקדם ואולם הש"ך שם בס"ק ט' כתב בשם הר"אש וסיעתו שאפי' בכה"ג יש להתיר קודם ג' ימים ולא אמרינן כיון שע"כ קודם לזמן שחיטתה יצאה מחזקתה א"כ הכל יהי' אסור למפרע כמו גבי כתם יבש דמטמא למפרע עד שעת כיבוס דשאני הכא כיון דרוב בהמות כשרים הן וי"ל עד השתא הי' מן הרוב ועכשיו הוא דנעשה מן המיעוט יע"ש שכ"נ להלכה ונראה מ"ש רש"י בנדה דף ב' ע"ב ד"ה חסר ואתאי וז"ל ואיתרע לה לחזקה מקמי הכא טובא ולא ידעינן מאימת כו' יע"ש כיון לסברת הרשב"א ול"ק ע"ז מתי' הש"ס התם תרתי לריעותא כו' דרש"י בד"ה תרתי מיישב זה ע"ש ותבין, וא"כ לשיטת רשב"א א"ש לפמ"ש לעיל בשם תשובת ב"ח ותב"ש באיסור חמור כזה לעבוד ע"ז מסתמא לא בא לידי כך בבת אחת ובע"כ גם קודם לכן היה רשע בצינעא וכמשרז"ל כך אומנתו כו' היום אומר לו עשה כך כו' ולמחר אומר לו עע"ז וא"כ בע"כ מזמן רב יצא מחזקת כשרות ממה שהי' מוחזק לנו שהוא בכלל רוב ישראל הכשרים עתה נתגלה לנו שחזקה זו הי' בטעות שגם מקודם לכן הי' רשע בצינעא ולא הי' לו זמן מה חזקת כשרות וכיון שחזקת כשרות שלו איתרע מזמן כביר וא"א להגביל הזמן בכה"ג חזקה דהשתא עדיף ואפי' הר"אש וסיעתו י"ל דמודו כאן דהתם ניהו שקודם לזמן שחיטתה יצאה מחזקתה מ"מ אפשר לומר דהשתא הוא דנטרפה לאחר עשיית הגבינות ועד השתא היו מרוב הכשרים דרשב"א כ' במשמרת הבית הובא בטו"ז ופר"ח ס"ק ז' דלא אזלינן בתר חזקה דאתי' מכח רוב רק כשאפשר שנגמר הטריפות בתר שחיטה ממש כגון שנמצא