שערי תורה חלק א עא

לא דיבר אפי' בפיו רק שהי' כן בלבו ואח"כ אמר שכן הי' בלבו או דבעינן זרק דוקא, וכבר נחלקו בזה הראשונים זלה"ה רבינו ב"י ביו"ד סימן ד' כתב בשם רבינו ירוחם וז"ל שחטה כו' ולא אמרו איסור והיתר וטעמא משום דאיכא למימר הוכיח סופו על תחילתו וכי שחט בהאי מחשבה שחיט וכתב רבינו ירוחם אם שחטה ואח"כ חישב כלומר שזרק דמה לע"ז אסור והבהמה מותרת בהנאה דלא אמרינן הוכיח סופו על תחילתו כך פשוט ומוכח בפרק ב' דחולין וכן בתוספתא בפירוש ואם שחטה ואח"כ זרק דמה עכ"ל ויש לתמוה עליו דסתם חישב משמע דבמחשבה בלבד מיירי אע"פי שלא זרק כו' ועוד יש לתמוה עליו למה כתב שהבהמה מותרת בהנאה דפשטא דברייתא וגמרא משמע דאי איתא דהוי אמרו בי' איסור הוי אסרי לי' בהנאה משום זבחי מתים דהוכיח סופו על תחילתו והשתא דלא אמרי בה לא איסור ולא היתר ספיקא דאיסור הנאה לא נפקא עכ"ד וכן משמע לשון הטור שבמחשבה לבד הוי ספק זבחי מתים וכ"כ בש"ע חם סעי' ב', וגם מוהרש"ל בפ"ב דחולין בסי' כ' הביא דברי רבינו ירוחם וכתב שמשמע מפירושו שבמחשבה בעלמא לאחר השחיטה לא נאסרה וא"י למה מאחר שהטעם שהוכיח סופו על תחילתו ה"ה במחשבה נמי נאסרה וגם דוחק הוא להוציא לישנא דחשב מידי משמעותו יע"ש, ובדין ב' הסכים עמו והובא בטו"ז וש"כ ס"ק ב' ובש"ע כתב בסעי' ב' דהוי ספק זבחי מתים ואסור בהנאה מספק, והב"ח כתב שרבינו ירוחם למד כן מתוס' ד"ה מקום ובד"ה ע"כ שכתבו כן בפי' דחישב דקאמר היינו שאותו עצמו ששחט זרק אח"כ הדם לע"ז יע"ש אבל לא כתב טעם אמאי לא יהי' נאסר במחשבה כמו שהקשה רש"ל, ומיהו כ"ע מודו דהאי ספיקא דהוכיח וכו' שייך גם בזרק אח"כ דנאסרה ג"כ מ"ס כי כן אי' בתוס' כנ"ל

ולענ"ד יש לתמוה על זה דלכאורה קשה אמאי לא אמרו לאיסור מ"ש מהא דאי' בחולין דף יו"ד ע"א השוחט בסכין ונמצאת פגומה ר"ה אמר אפי' שיבר בה עצמות כל היום פסולה וכו' ר"ח אמר כשירה מתיב רבא מטבל ועלה וכו' ומשני הש"ס סכין איתרע בהמה לא איתרע ונחלקו בזה לר"ה הריעותא דסכין מהני לבהמה ולר"ח כיון דלאו בגוף בהמה איתיילד ריעותא לא מהני וכן פיר"שי וז"ל וכיון דלאו בגופא ממש איתיילד אלא בדבר אחר לא דמי לטבילה ולא אתי ספק ריעותא דסכין ומוציא מידי שחיטה ודאית דעצם ודאי פגום יע"ש (ומ"ש רש"י טעמא דעצם כ' מוהרש"א היינו לס"ד אבל למסקנא דר"ח מכשיר אפי' בלא שיבר עצמות טעמו משום סכין איתרע בהמה לא איתרע) והקשו תוס' ד"ה סכין מ"ש ממקוה שנמדד ונמצא חסר דכל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות משום דהרי חסר לפניך והעמד טמא על חזקתו ולא אמרינן מקוה איתרע אדם לא איתרע ה"נ נימא העמד בהמה על חזקתה ואימא לא נשחטה דהרי סכין פגום לפניך ותי' שלשה תירוצים:

א) שאני התם ודאי פוגם:

ג) דהפי' סכין איתרע ואיכא ספיקא טובא שמא בעצם נפגמה ושמא לא נשחטו הסימנים כנגד הפגימה והוי כס"ס יע"ש ועיין בטו"ז יו"ד סימן א' ס"ק ו' ולפ"ז בנ"ד לפי' תוס' ורי"ו שמיירי שזרק באמת אח"כ לע"ז קשה קו' תוס' דדומה ממש למקוה כי הבהמה הי' בחזקת איסור ובעינן שיודע במה נשחטה ושנשחטה כהוגן ע"י שוחט כשר והרי איתרע גברא לפניך שכיון שזרק בפועל לע"ז נעשה מומר מכאן ולהבא ואיכא תרתי לריעותא, וכאן נסתר כל השלשה תי' תי' א' ליתא דאר"זל במס' חבת דף ק"ה ע"ב כך אומנתו של יצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו לך ועבוד ע"ז ובא בהדרגה ומסתמא גם קודם לכן הי' רשע והוי כמו מקוה שחסר ואתאי וממילא נאסרה שחיטתו, תי' ב' פשיטא דלא שייך כאן, וגם תי' ג' לא שייך כאן דאי אפשר לומר דהוי ס"ס אם הי' רשע למפרע ואת"ל שהי' דלמא שחט כהוגן ולפמ"ש בכתובת דף ט' וכן הסכימו אחרונים דבס"ס בעינן שיהיו ספיקות שקולין וספק הרגיל לא מקרי ספק, והכא הספק אם שחטו כהוגן לא הוי ספק השקול כי מן הסתם כשהוא רשע לא נזהר בבדיקת הסכין ובשאר עניני שחיטה שהם רחבים וכהררים התלוי' בשערה אשר אם אין בן יראת שמים בנקל יוכל להכשל, וא"כ אף דהאי גברא הי' לו חזקת קמייתא שהי' כשר ובכל מקום חזקה קמייתא עדיף מחזקה דהשתא דהוא שעת מציאתן ומה שאמרו כל הטומאות כשעת מציאתן הוא דק בחומר קדשים מ"מ כיון דאיכא תרתי לריעותא דהרי איתרע גברא לפניך וגם בהמה בחזקת איסור עומדת דמי ממש למקוה ואפי' לפוסקים שפי' חישב ולא זרק דלא נעשה מומר במחשבה זו כמ"ש תוס' בחולין דף ל"ט ע"א בד"ה ר"ש דווקא כששחט על מנת לזרוק שעשה מעשה בשחיטה, ג"כ קשה דהא הם ג"כ מודים שגם בזרק ממש לע"ז הדין כן דהוי ספק כדאי' בתוספתא וא"כ קשה אפי' לחכמים דרשב"ג ראוי לאסור הבהמה לאכילה אף אמנם לגבי הנאה י"ל כיון שבהמה בחיי' הית' בחזקת היתר הנאה מספיקא עומדת בחזקת היתר וכן מצאתי בפליתי סימן ד' ס"ק ב' מ"מ לענין אכילה קשה שראוי שיהי' אסורה לכ"ע קו' זו הי' אצלי בהשקפה ראשונה ופקחתי עיני וראיתי שגדולי אחרונים זלה"ה רמזו לן קצת בזה דהנה הש"ך בסימן א' ס"ק ט' כתב בשם א"ח ורש"ל במי ששחט ובדק ואח"כ המיר באותו יום הכל כשר וכ' הפ"ח בס"ק ט' שכן מוכח גבי שחט ואח"כ חשב לזרוק דמה לע"ז שלא אמרו איסור והיתר וטעמא משום דאיכא קצת ידים מוכיחות דאפשר ששחט במחשבה זו אבל אם עבר שעה אחת ושחט אחרת וחישב עלי' פשיטא דלא שייך בזה הוכיח סופו על תחילתו והראשונה מותרת לגמרי ותבואת שור בסימן ב' ס"ק ל"ב השיג על הש"ך ופר"ח דיש לאסור בחשוד דנעשה רשע למפרע כי דמי ממש למקוה כקושי' התו' הנ"ל והביא בשם הב"ח בתשובה סברא הנ"ל דלא נעשה רשע בפעם אחת כי היצר הרע בוער בו מעט כדאי' בסוכה דף נ"ב ומה שהביא הפר"ח ראי' מסוגי' דמשמע דמה ששחט שעה אחת קודם זה מותר כתב להשיג דהא הפר"ח גופא בסי' ד' ס"ק ב' כתב דחשב ולא זרק קאמר ובהאי אי לא אמרינן הוכיח סופו כשר אפי' להבא דלא קא עביד מידי כמ"ש רא"ה דלר"ל לא הוי מומר ואע"ג דאנן קיי"ל כרשב"א וכ"כ תוס' דף י"ד היינו דווקא בשוחט ע"מ לזרוק דמודה ר"ל בסייף אבל בדיבור בעלמא לכ"ע לאו מומר הוא כלל וכ"כ מוהרי"ק בשורש ק"ס וצריך לומר מ"ש רש"י בד"ה הוכיח דלמא אחר שחיטה נכנס בו יצר הרע והמיר דתו היינו שהמיר בדיבורו ומ"מ לא מיפסל יע"ש ולענ"ד ראיות הפר"ח הוא מזרק דגם לחולקים על רבינו ירוחם מודים דברייתא מיירי גם בזרק וכנ"ל ותו תמהני על תב"ש כיון שנחית להקשות כן על הש"ך ופר"ח ממקוה יותר הו"ל להקשות על ברייתא ערוכה דשחט ואח"כ חשב כו' לפי' תוס' ורבינו ירוחם שמיירי בזרק ואפי' להחולקים מיירי בכל גווני ואמאי לא אמרו איסור הא היינו דין דמקוה וא"כ לא מצינו מרפא לקו' הנ"ל מתוך דבריהם (ועיין ש"ות צ"צ סימן ע"ג ותשו' גאוני בתראי סימן י"ד) ואולם באמת יפה העיר הפרי חדש בזה אמאי נסתפקו דוקא באותו בהמה ומשמע שכל השחיטות ששחט מקודם לכן מותרת נימא דהרי רשע לפניך וכל השחיטות למפרע אסורין מ"ש אותו שחיטה בממ"נ אי לא דמי למקוה הרי הוא כמו כל חזקה קמייתא וחזקה דהשתא דחזקת קמייתא עדיף וראוי לומר עכשיו הוא דאיתרע לאחר ששחט וגם אותו שחיטה תהי' מותרת ואי דמי למקוה יהי' כל השחיטות ששחט אסורין, ומה שכתב דהוי ידים מוכיחות לא הבנתי החילוק איזה ידים מוכיחות יש כאן ואי משום שהוא סמוך ומיד הא בש"ס מסיק דתלי' במחלוקת רשב"א ורבנן בשתק ולבסוף צווח והתם לרשב"ג לא נתנו חכמים שיעור אפילו אם הוא לזמן מרובה אמרינן הוכיח סופו כו' וכמ"ש תב"ש סימן ב' ס"ק ה' וכאשר מוכח למעיין בש"ס ובע"כ כוונתו כיון שהוא באותו בהמה כמו התם והוא באותו מתנה מ"מ הוא כהילכתא בלא טעמא כיון דאנו דנין על שוחט זה אם הי' כשר באותו שעה או לא ואמרינן כיון דאיתרע לפניך גם למפרע הי' רשע באותו זמן מה לי בהמה זו או בהמה אחרת לכן דבריו סתומין מאד:

ב) מיהו קו' הנ"ל יש לישב בפשיטות דהנה רמ"א ביו"ד סימן א' ס"א כתב בשוחט ובודק שאין יודע הלכות שחיטה אם נטל פעם אחת קבלה אין מטריפין למפרע מה ששחט דאמרינן השתא הוא דאיתרע והקשה הטו"ז בס"ק ו' מ"ש ממקוה ותירץ הש"ך בס"ק ח' ובנקודת הכסף דכיון דקיי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם א"כ רובא מסייע לשוחט וע"כ לא בעינן שיבר עצמות אלא משום דהתם ליכא חזקה הבאה מכח רוב אבל הכא כיון דאיכא רוב כ"ע מודו וקרוב לומר דאפי' לא נטל קבלה מכשיר אגודה מהאי טעמא רק דרמ"א משווה דעתו עם רשב"א וס"ל דאיירי שנטל קבלה ובכה"ג פשיטא דל"ד למקוה דהא איכא חזקה דידע מעיקרא ורוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם ובמקוה ליכא רוב כלל יע"ש וא"כ ה"נ י"ל דיש לכל אדם