שערי תורה חלק א נח

שנא סיפא ותי' ר' אסי כגון דאמרי עכשיו מת עכשיו גירשה מיתה ליכא לברורי' גירושין איכא לברורי' דאמרינן לה אם איתא דהכי הוא אחווי גיטך פי' רש"י דבשעתא פורתא לא מהימני' למימר אירכסתא ע"ש וכן פסקו הרי"ף ור"אש ורמב"ם בפרק י"ג מהלכות גירושין הלכה ז' וטור וש"ע אבן העזר סימן קנ"ב סעיף ג' דבאותו יום לא מהימני לומר אבד גיטי כי אם כשאמרה מכמה ימים וא"כ ה"ה אמאי נאמן לומר אבד שטר מכירה שלי כיון שהוא באותו יום כמו שדייק הרמב"ם

כא אמנם בישוב קו' זו עלה בדעתי להוכיח מ"ט הרמב"ם בפרק א' מהלכות מכירה הלכה עשירי אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח מיד בחזקה שהרי גילה דעתו שהקנה לו שדה זו קנין גמור ונעשו פירותיה שלו וכתב הרב המגיד שם אע"ג שהלשון בגמרא אינו לענין חזקת קניה אלא לענין ראי' שהשדה שלו סובר רבינו דתרתי שמעת מיני' לפי שיטתו דאכילת פירות הוי חזקה יע"ש ודבריו סתומין ובדברינו מובן היטב דיש לומר דהוי קשה לי' קושי' הנ"ל ולשיטתו א"ש דמיירי שאינו טוען כלל שקנה בשטר קודם לכן או שקנה בקנין בפני עדים דא"כ הוי לי' להראות שטר ולהביא עדים דבשעה מועט לא שייך לומר שאבד השטר או שמתו העדים או הלכו למד"הי ומה גם שטענה זו הוא בעצמו טענה גרועה רק שמיירי שטוען שקנה ממנו בינו לבין עצמו ובפני עדים אסף המוכר סל פירות לשם קנין שיהי' של לוקח על ידי קנין זה וכיון דקיי"ל היכי דלוקח עושה קנין בפני מוכר אין צריך המוכר לומר לו לך חזק וקני כדאי' במס' ב"ב דף נ"ב ורמב"ם בפ' א' ממכירה הלכה ח' וטוש"ע ח"מ סימן קצ"ב סעיף ב' מכ"ש היכי שמוכר מסייע לו בקנין לכן לא ידעו העדים כוונתו מה שאסף ודלי על כתיפו רק שלוקח טוען שעשה כן משום שקנה ממנו קודם לכן ונתן לו מעות וא"כ שפיר איכא הוכחה לדברי לוקח דהא ליכא ריעותא לדבריו דכיון דטוען שלא לקח שטר וגם יש הוכחה לדבריו דאין דרך לימחל וליתן במתנה ומכ"ש ליתן על כתפו אבל דרך הוא לעשות קנין והי' הוא מסייע לקנין ולכן אף דמנהג הוא שאין אדם לוקח שדה בלי עדים הכא כיון שקנין חזקה הי' בפני עדים יכול הלוקח לטעון סמכתי על זה שיהי' לי עדים שדלי לי צנא דפירי מזה מוכח שמכר ועשה לי קנין כיון שבזה הוי קנין ועל זה יש לי עדים והיינו דדייק הרמב"ם שאלו לא מכר או נתן לא הי' משמש את ראובן בשדה זו ונותן לו פירותיה ר"ל כיון שמכר או נתן עשה קנין על ידי זה שאל"כ למה עשה מעשה זו וא"ש (ואף במקום שכותבין שטר א"ש כמו שאברר לקמן) ואולם לפ"ז יצא לנו דין חדש היכי שהמחזיק טוען שקנה בשטר ואבד ויש לו עדים על דלי צנא דפירי אינו נאמן כיון דלפי דבריו איכא ריעותא לא מבעי' אי טוען שקנה היום בשטר ואבד בודאי אינו נאמן דאין דרך לאבד באותו יום רק אפי' אם טוען שקנה מכמה ימים ואבד ג"כ אינו נאמן כיון שכבר קנה על ידי שטר ולא הי' צריך האסיפת פירות לקנין אין מעשה דאסיפה הוכחה לדברי הלוקח יותר משהוא לדברי המוכר ואי משום שאין דרך לשתוק ולמחול הא בלא"ה איכא הוכחה זו ומ"מ הוכחה דהי' לו ליזהר בשטר סותר הוכחה זו וקם הקרקע בחזקת מרא קמא וה"ה ודוקא כשטוען שקנין הי' בזה המעשה דאסיפת פירות הוי הוכחה לדברי לוקח כי אף שטוען שנתן כסף וקרקע נקנה בכסף מ"מ יוכל לטעון כיון שנתתי לך הכסף ביני לבין עצמך אולי תכחיש הקנין לכן במכוין עשיתי קנין דאסיפת פירות בפני עדים כי אף שעדים לא ידעו למה הי' אסיפת הפירות מ"מ ממילא יהי' נאמן משא"כ כשטוען שהי' לו שטר ואבד אזי אם טוען שאבד לאחר אסיפת פירות ליכא הוכחה כלל מאסיפה דגם לפי דבריו הי' למותר זולת אם טוען שאסיפת פירות הי' לאחר יום שקנה ע"י שטר ונאבד ממנו השטר שאז הי' מוכרח לעשות איזה קנין וכדי שיהי' לו ראי' ג"כ נעשה הקנין דאסיפת פירות בפני עדים ואפשר מש"ה דייק הרמב"ם ומבאר לשון הש"ס שאין דרכו בחיבורו ברוב המקומות כי אם לתפוס לשון הש"ס וכאן כתב טען ששמעון כו' וכיון שביאר למה לא ביאר כמ"ש בכמה דוכתי שטוען שהי' לו שטר ואבד ולפמ"ש דבכה"ג אינו נאמן בכל גווני רק כשטוען שקנין הי' בזה דאסיפת פירות (ואף אמנם דאין קונין בשטרות העומדים לראי' והי' מוכרח לעשות קנין דאסיפת פירות היינו במקום שקונין בשטר אבל במקום שקונין בכסף אף שכותבין שטר ג"כ דאז אינו קונה בכסף לחוד מהני שטר ראי' לכסף וקונין בו כמ"ש בסמ"ע סימן קצ"א ס"ק ז' וא"כ הי' קנין דאסיפת גם לפי דברי המחזיק לבטלה כנ"ל) לכן כתב הרמב"ם לשון הנ"ל וא"ש

כב אך לפי זה קשה על הפוסקים אחרונים שסתמו בזה בשיטת הרמב"ם אף שהובא דעתו בש"ע סימן קצ"ב סע"א כשאסף מוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח מ"מ בש"ע סימן קמ"ב סע"א אי' בסתם דאם הביא המחזיק עדים שהמערער הביא סל של פירות כו' הוי חזקה ולא ביארו מה הי' טענתו משמע בכל גווני מה שטוען הוי חזקה וכן משמע מתחילת לשון המחבר שכתב אע"פ שאין חזקה בפחות משלש שנים אם הביא המחזיק עדים כו' והא מה שאין חזקה בפחות מג' שנים הוא גם כשטוען שטר הי' לי ואבד משמע גם בכה"ג נאמן לומר שקנה היכי דיש לו עדים שדלי צנא דפירי הגם שמחבר השמיט לשון רמב"ם שכתב שטען שהיום מכר או נתן מ"מ לפמ"ש גם כשטוען שמכר מכמה ימים ג"כ ליכא הוכחה כיון שמחבר נמשך אחר דברי רמב"ם דאסיפת פירות הוי קנין ולכאורה אפשר לומר אף כשטוען שקנה בשטר ואבד נאמן הלוקח במגו שהי' טוען שקנה ע"י קנין דאסיפת פירות שאסף המוכר שהי' נאמן רק היכי שטוען שאבד השטר היום סובר רבינו המחבר שאינו נאמן דהוי מגו במקום הוכחה דיש הוכחה שאומר שקר דאם הי' כדבריו הי' נזהר דאין דרך לאבד בשעה פורתא וכמו דלא אמרינן מגו במקום אנן סהדי ה"ה דלא אמרינן מגו במקום הוכחה ואפשר דזהו ג"כ אנן סהדי שדרך אדם להיות נזהר בשטרו בפרט שטר על קרקעות ולכן השמיט המחבר ולא כתב שנעשה הקנין היום ומה דאי' בש"ס לאלתר הוי חזקה אינו מוכרח דוקא באותו יום ונגד ג"ש מקרי לאלתר הוי חזקה איכו מוכרח דוקא באותו יום ונגד גזירה שוה מקרי לאלתר אפי' הי' כמה ימים אבל היכי שאמר שנעשה מכירה מכמה ימים ואבד השטר אף שדרך אדם להיות נזהר בשטרו עד תלת שנים מ"מ הוכתה זו דלא אלים כל כך איכא הוכחה אחרת מדהניח לו לאכול ולא קפיד כמ"ש רמב"ן ות"ח וסליק הוכחה זו נגד הוכחה זו וממילא מהני המגו במה שטוען שהי' מאסף הפירות אף שהי' שלא לצורך גם לפי טענתו שלא הי' צריך לקנין מ"מ מהני כי מחמת טענה זו יש לו מגו שהי' טוען שנעשה לשם קנין לא הי' לו שטר כלל אף די"ל דהכא הוי מגו בעיקר אנן סהדי דאנן סהדי לא בא רק מפיו ובכה"ג כתב הסמ"ע בסימן ע"א וש"ך ס"ק זיי"ן דאמרינן מגו בעיקר אנן סהדי יש לומר דמחבר לית לי' סברא הלז וכבר הארכתי במקום אחר שרבו החולקים ואף דקיי"ל דלא אמרינן מגו להוציא מ"מ לפי מאי דאי' במס' ב"ב דף ל"ב ע"ב בגמ' ותוס' שם ד"ה והילכתא וברמב"ם בפ' ט"ו מטוען הלכה ט' ובש"ע ח"מ סימן קמ"ו סעי' כ"ה ובסמ"ע ס"ק ס"ז וש"ך ס"ק כ"ח היכי שמחזיק יש לו שטר מקויים וטוען המערער שהוא מזויף ומודה המחזיק רק שלקח לאיים שהי' לו שטר כשר ואבד נאמן במגו אף שלא החזיק שלש שנים ולא הוי מגו להוציא נגד חזקת מרא קמא ואזלינן בתר חזקת מארי' דקיימא השתא וכ"כ בכנסת הגדולה בסימן ע"ב בכללי מגו ס"ק נ"ח להלכה דמגו להעמיד הקרקע ביד המחזיק בו עכשיו אע"ג דלאו מרא קמא הוא אמרינן ומ"ש שריב"ם חולק יפה דחה בא"ות שם סק"ט וא"כ ה"ה יש למחזיק מגו שוב ראיתי די"ל גם כשטוען שנאבד ממנו השטר היום לא הוי בגדר אנן סהדי ושאני התם במס' כתובות כיון שחזקת אשת איש מתנגד אינה נאמנת בטענה זו משא"כ הכא כיון שיט הוכחה המסייע לו שהניח לו פירות ודרך להקפיד סליק הוכחה נגד הוכחה ושוב מהני המגו אם מחזיק בשדה באותו יום שמשתמש בו ובע"כ המחבר אף שהשמיט לשון הלז מודה לרמב"ם וצ"ע בכל זה מיהו כל זה לשיטת הרמב"ם אבל החולקים על רמב"ם וסוברים דאסיפת פירות לא הוי קנין קשה לרמ"בן ות"ח ומוהרי"ט קו' הנ"ל בס"ק כ' אמאי נאמן לומד לקוח הוא בידי כשטוען שדלי לי' צנא דפירי בפני עדים הא ליכא הוכחה שהי' קנין

כג ועוד קשה לי לרמב"ן ות"ח ומוהרי"ט לפמ"ש רמב"ם בפי"א מטוען שטוען שמכרה לו היום כשדלי לי' צנא דפירי וכאשר משמע לשון לאלתר הנזכר בדף ל"ה והיכי דלא דלי לי' צנא דפירי אף שיש עדים שמוכר ראה כשאסף הפירות ומוליכן לביתו כיון שלא עשה המוכר מעשה לא מהני הא אפי' במקום שכותבין שטרות אי' במס' כתובות דף ק"י ע"א דאיכא מקומות דכותבין שטרות והדר יהבי זוזא ואיכא מקומות דיהבי זוזי והדר