שערי תורה חלק א מז

אף בספק הודאה סגי לי' אבל אם היינו תופסין מתחילה כאילו היו של שניהם בודאי הדבר ברור שאין הודאה זו מעמידה בחזקת התופס עכ"ל והמה קילורין לעינים שמחדש דבר חדש ובחידושי פני יהושע כיון ג"כ לסברא זו שיש לומר דמתחילה הי' אצלם הטלית בספק ומאי דאי' בש"ס אנן סהדי לאו דוקא אלא כיון דמחמת ספק הדין פשוט שיחלוקו הוי לי' כאנן סהדי וא"כ לפי זה דברי רבינו מוהר"י אבוהב ברורין דהיכי שטלית כולו יוצא מתחת יד אחד כיון שחזקה שכל מה שיש ביד אדם הוא שלו לא שייך למבעי' אי מהני תפיסה כי אין ספק הודאה מוציא מידי ודאי חזקה וא"כ יח לומר לשיטה זו דאבעי' דר' זירא לא קאי רק בתפיסי בכרכשתא דלא הוי אוחזין ממש ועיין בחידושי רש"ל בב"מ דף ב' ע"א בתוס' ד"ה ויחלקו שנחית לסברא זו שיט לומר כן אבל כשהיו תופסין בגוף הטלית דאנן סהדי כל מה שאחד תופס הוא שלו דהא הוי כמוחזק גמור וכמאן דפסיק דמי כיין שנוטל כל אחד עד מקום שידו מגעת לא מיבעי' לרמב"ם וסיעתו כמ"ש בפרק ט' מהלכות טוען הלכה ט' הובא בש"ך סימן קל"ח ס"ק ה' שאין צריך שבועה על מה שתפסו בודאי הם מוחזקים אלא אפי' לתוס' ד"ה מחוי היינו משום תקנה אבל עכ"פ מה שתפיס כל אחד הוי כמוחזק ממש וכמאן דפסיק דמי וכאילו הי' נחלק וכל אחד על חלקו שאוחז הוא מוחזק כאילו הי' כל הטלית ביד אחד דל"מ תפיסה משים דהוי ספק הודאה נגד חזקה ה"ה לא אתי ספק הודאה ומוציא מידי ודאי חזקה על אידך פלגא שחבירו הי' מוחזק מעיקרא ואבעי' דר' זירא יש לומר דלא קאי רק על מתני' שתפסו בשפת הבגד דליכא אנן סהדי שיש לכל אחד מחצה כיון דלא הי' אוחזים בגוף הבגד וכיון דליכא חזקה מבעי' לר' זירא אי אתי ספק הודאה ומוציא מידי ספק כפי' שני שכתב הר"ן הנ"ל, ופוסקים סתמו דבריהם, ולכאורה קשה לשיטת הר"ן מהא דפשיט ר' נחמן מברייתא במה דברים אמורים כו' ומקורו הוא תוספתא בפרק א' דאיתא שם וז"ל שנים אוחזין בטלית זה נוטל עד מקום שתפס וזה נוטל עד מקום שתפס בד"א בזמן שהי' שניהם תופסין בה חבל אם הי' בידו של אחד מהן המע"ה עכ"ל ומה דאיתא בגמ' לשון אדוקין, ובתוספתא איתא תפוסין אין בזה קו' כנודע שש"ס משנה לפעמים לשון תוספתא וברייתא או שכך הי' כתוב בתוספתא שלהם וא"כ קשה היאך קאמר ר"נ אלא שתקפה אחד בפנינו ושתק ולבסוף צווח ואמרינן שאודי לי' הא בכה"ג אפילו לצד דאודי לי לא מהני תפיסת השני כיון דגם לצד דאודי לי' הוי רק ספק הודאה ולא מוציא מידי ודאי חזקה של אידך כיון שהי' תופסין בגוף הבגד ולפי' ר"אש ונ"י א"ש שאבעי' הוא אי הוי ודאי הודאה אבל לפי' הר"ן ומוהר"י אבוהב קשה וההכרח לומר על צד הדחק בכוונת הר"ן ומוהרי"א דרצה לפשוט דהוי אפי' ודאי הודאה ולמסקנא דדחי הפשיטות קם הדין הנ"ל היכי דהי' תופסין בגוף הבגד מודה ר' זירא דלא מהני תפיסת השני כי אין ספק מוציא מידי ודאי הגם שיש לישב בדרך פלפול קו' הלז אבל הוא רחוק ממרכז האמת בכוונתם ואולם לפי' הר"אש ונ"י שהאבעי' הוא אי הוי ודאי הודאה ומשמעות דבריהם שהבינו בפשטות לשון הש"ס דהוי אנן סהדי מאי דתפיס דידי' הוא ויש לכל אחד מחצה ואפי' בתפיסי בכרכשתא וכן נראה דעת תוס' דף ג' ע"א ד"ה יחלוקו רק דאבעי' הוא אי ודאי הודאה מוציא מידי ודאי חזקה כי הודאתו עדיף אפי' מעדים וא"כ י"ל דאיבעי' דר' זירא הוא אפי' בתפיסי בגוף הבגד וא"ש דברי ר' נחמן כפשוטו רק צ"ע מדוע לא בעי ר' זירא אפי' כשהי' הטלית ביד אחד ותקפה השני ושתק ולבסוף צווח כי משמעות לשון משמע שקאי על מתני' ואף אי נדחק לפרש כן בכוונתו מ"מ המפרשים לא פירשו כן ומדוע מיאנו לפרש כן וא"כ לכאורה ספק הנ"ל במחלוקת קמאי שנויה:

**(הג"ה ועיין בס' שיטה מקובצת בדף כ"א שכתב בשם מורו הרב דמש"ה קתני אדוקין ולא אוחזין משום דאדוקין משמע בגוף הטלית ואוחזין משמע דתפיסי בכרכשתא יע"ש ומובן בזה לשון רשב"ם בב"ב בדף ל"ד ע"א שכתב שם בד"ה ארבא וז"ל ולא זה מוחזקים כו' מדלא רמי עלה מתני' דשנים אוחזין בטלית כו' יע"ש דלכאורה לא מוכח ממתני' ותו הא איתא כן בברייתא להדיא ולפמ"ש מוכח שפיר מדאי' במתני' אוחזין ולא בלשון אדוקים מוכח היכי דאדוקים נוטל כל אחד מה שתפיס אך קשה על מורו הרב מתוספתא הלז דאי' אוחזין אף שמיירי שתופסין בגוף הטלית ואולי גירסתו הי' בתוספתא אדוקין כי כן מצינו הרבה פעמים שינוי לשון בתוספתא שלנו

)** פרט ד יבואר לשיטת הר"ן שהבין באבעי' דר' זירא אף אי שתיקה הוי הודאה הוא רק ספק הודאה היאך מהני השתיקה שיהי' הודאה הא הוי דברים שבלב ויבואר חקירה אם נאמן לטעון ברי נגד ספק שיש לחכמים בכוונתו

ה כבר ביארנו מחלוקת ר"אש ונמוקי יוסף עם הר"ן ומוהרי"א לר"אש ונ"י אי אמרינן מדשתיק הודה ולא אמרינן אמתלא דחזי לי' רבנן הוי ודאי הודאה ולר"ן ומוהרי"א הוי רק ספק הודאה ויש להתבונן ולחקור לשיטת הר"ן ומוהרי"א דהנה בלא"ה קשה בהאי כללא דשתיקה כהודאה דמי' לפי מאי דאי' במס' קידושין דף מ"ט ע"ב דדברים שבלב לא הוי דברים והוא כלל בכל מקום זולת בקצת מקומות וא"כ מה בכך שהודה הא לא הודה בדבר שפתים רק בלב א"כ הוי דברים שבלב ולא הוי דברים ואולם לק"מ לפי מ"ט תוס' שם היכי דיש אומדנא דמוכח לכל אדם כוונתו לא הוי דברים שבלב וכאילו הוציא בדבר שפתים והר"ן במס' כתובת דף ע"ט ע"א מסביר הדבר דהיכי דיש הוכחה לאו דברים שבלבו הוא אלא דברים שבלב כל האדם הוא כיון שיש לנו הוכחה יע"ש וכ"כ ריטב"א במס' קידושין שם דבעינן שיהי' הוכחה לכל ומצאתי בש"ות מוהר"י טראני חלק ב סימן מ"ה דף ק"א שעמד בחקירה זו מה שמצינו בש"ס בכמה דוכתי דמהני מחילה בלב ותירץ כן יע"ש ומהאי טעמא קיי"ל בחשן משפט סימן פ"ח בטענו חיטין והודה בשעורין פטור לדעת תוס' וסיעתם מטעם הודאה או מחילה אף דהוי בלב משום דמוכח לכל מדלא תבעו וה"ה בכל מקום כששתק אמדו חכמים דעת בני אדם שאין דרכם לשתוק בענין כזה מוכח לכל שהודה לדברי חבירו אבל בלא"ה אף אם הי' אומר אחר כך שהודה או מחל מחילה בלב ועכשיו רוצה לחזור לא הוי הודאה ומחילה בלב כי לא מהני מה שהי' בלבו וא"כ בנידון דידן בשלמא לשיטת הר"אש ונמוקי יוסף שאבעי' דר"ז אי הוי ודאי הודאה ולא אמרינן כלל אמתלא דחזי לי' רבנן דאין דרך העולם לסמוך על אמתלא כזו ולשתוק א"ש דשפיר הוי שתיקה כהודאה כמו בכל מקום היכי דליכא אמתלא כששותק בדבר שהי' לו לצווח כשרואה שחבירו רוצה להפסידו מוכח על ידי שתיקתו שמחל או שהודה לדבריו כיון דליכא אמתלא הוי הוכחה לכל כוונתו, משא"כ לשיטת הר"ן ומוהרי"א שהבינו דגם לצד דאודי' לי' ע"י שתיקתו הוי ספק הודאה ובע"כ גם לצד הזה איכא אמתלא דחזי לי' רבנן רק דלא הוי ודאי אמתלא דלא הוי אמתלא ברורה לנו ואנו מסופקים אי סמך על אמתלא הלז או לא וא"כ קשה כיון דיש לכו ספק אם כוונתו הי' לאמתלא זו או לא ממילא אף אי אמת שהודה בלב לא הוי הודאה דהא הוי דברים שבלב כיון דלא מוכח לכל כוונתו דעל ידי ספק אמתלא הוי דברים שבלב, דאי אפשר לומר דמוכח לכל העולם כיון דיש לנו ספק אולי סמך על אמתלא ולא הודה וא"כ אפי' ספק הודאה ראוי לומר שלא יועיל להוציא מידי ספק כי ספק הודאה בשתיקה הוי דברים שבלב שאינו מוכח לכל וממילא אפי' אם עכשיו מודה שהודה בלב ורצה לחזור ג"כ מהני חזרה כי לא מהני ד דברים שבלב היכי שיש לנו ספק:

ונראה לענ"ד לומר דהר"ן ומוהרי"א סוברים דהאי כללא דדברים שבלב לא הוי דברים במחילה היכי שמוחל בלב ולא מוכח לכל הוא רק במחילה ולא בהודאה, והודאה בלב מהני בכל גוונא היכי שהודה שהי' כן בלבו וא"י לחזור או היכי שיש לנו ספק הודאה בלב מהני להפקיע מידי ספק וטעמא דמילתא נראה דוקא היכי שבא להתחייב את עצמו או לעשות דבר חדש מה שלא הי' מחויב מעיקרא לא אלים דברים שבלב וכמו כן הוא כל דברים שבלב שאומר עכשיו בלבו דבר חדש על להבא לא מהני בלב ולכן במחילה שרוצה לעשות דבר חדש שלא הי' מחויב ל"מ בלב דבעלמא מצינו היכי שרוצה לעשות ולהתחייב תחייב א"ע דבר חדש על להבא במה שאינו מחויב ל"מ אפי' כשהוציא בשפתיו ובעי קנין רק מחילה קל שאין צריך קנין עכ"פ בעינן שהוציא בשפתיו כי מה שהוא בלב לא אלים כל כך שיתהווה ע"י דיבור שבלבו דבר שלא הי' ע"ע משא"כ בהודאה כיון דלא איברו סהדי אלא לשקרא ואין אנו צריכין רק לידע האמת והוא רק גילוי מילתא בעלמא שהי' חייב מעיקרא ולא נתהווה דבר חדש על ידי דברים שבלבו לא איכפת לן אי הוי דברים שבלב ואם הי' אפשר לנו לידע מה שהי' בלבו הוי הודאה