שערי תורה חלק א ל

לומר שתובע מודה לדבריו רק שמחל דא"א לומר שטעה אחד דבין חיטין לשעורין לא טעי אינשי כדאי' בש"ס

שיטה ג כפי מה שכ' תוס' בסנהדרין דף ו' ע"א ד"ה צריכא מוכח להדי' כמו שהבין הש"ך בסי' פ"ח ס"ק י"ז שהוא מטעם הודאה שהודה שלא הי' חייב לו שעורין מעולם, ואינו כלל מטעם מחילה ובכוונת הר"אש למעיין במס' ב"ק בהשגתו על רש"י ותוס' מורה כמ"ש רש"ל וש"ך שהוא מטעם הודאה, וככ' בס' ג"ת ותמה על הלבוש, ואולם אח"כ בהשגתו על הרי"ף נקיט תרווייהו ודוחק לומר דנקיט טעם דמחיל לרש"י ותוס', וכן בפסקא דזה אומר שאולה בב"מ דף צ"ז ע"ב כ' בדברי רמב"ם נראה לי דבין חיטין ושעורין לא טעי אינשי ומדלא טענו גם גם שעורין מחל לו עליהם או הודה שאין חייב לו שעורין יע"ש הרי דנקיט תרווייהו וכ"כ בס' א"ות בסי' פ"ח ס"ק ז' בסופו

שיטה ד דעת רמ"ה הובא בר"אש דהודאתו לא הוי הודאה להתחייב עלה כיון שהודה מעצמו שלא תבעו על שעורין הילכך אי הדר וטעין ואמר תן לי לכל הפחות שעורין וקאמר משטה אני בך פטור אבל אי לא טען משטה אני בך חייב ועיין ש"ך ס"ק ט"ז בפי' ראוי' ליטול, ועמ"ש הש"ך בסוף ס"ק כ"ב וחידושי דינים של הש"ך

פרט ב יבואר מה שנחלקו הראשונים זלה"ה אי מיירי האי דינא דטענו חיטין בשטענו בשעה ידוע דוקא

ב רבינו הגדול הר"אש זלה"ה הביא דברי רש"י ותוס' ותמה עליהם דמילתא דשכיח הוא שיש לאדם כמה תביעות על חבירו ואינו רוצה לתבעם בפעם אחת ותבע אחת מהן ומש"ה לא מחל על שאר תביעות ולכן כ' דמיירי שטענו הלוויתיך באותו יום ובאותו שעה והלה אומר שעורין הי' ואם איתא דהלוהו שניהם הי' טוען על שניהם כיון דבבת אחת הי' א"ו הודה שלא הלוה לו שעורין ורש"ל ביש"ש כ' דלא משמע כן במתניתן ובלשון רבה ב"נ ותו רבה דפי' המתניתן דפטור מדמי שעורין יותר חידוש הי' לו להשמיענו דאיירי שטענו בשעה ידוע, וכ"כ בש"ע סי' פ"ח סי"ב הביא הטעם משום הודאה ואח"כ הביא דברי ר"אש בשם יש מי שאומר וכן הבע"ת בשער ז' כ' בסתם וכ' הג"ת שבע"כ ל"ל כמ"ש הר"אש וכן משמע משאר פוסקים מסתימת דבריהם וא"כ קשה קושי' הר"אש (ובקושטא קאמינא שלכאורה לא הבנתי כלל בפשיטות דברי הר"אש דמנלן להר"אש סברא זו דמי תא דשכיח הוא שיש לאדם כמה תביעות ואינו רוצה לתובעם בפעם אחת כי י"ל רש"י ותוס' ס"ל כיון דמצינו בש"ס דלא ניחא להו לאינשי שיהי' זילותא דבי דינא שיצטרך לבוא בפני ב"ד, ועיין במס' כתובות דף צ"ז ע"ב שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד וע"ע בש"ך ח"מ סי' י"א ס"ק א' שפוסק שצריך התובע להודיע לנתבע מקודם מהות התביעה כי אולי יודה ולא יצטרך לזילותא דבי דינא כמ"ש באורים סי' י"ג ס"ק א' וח"צ בתשובה קס"ט מסכים לזה, דלא כש"ות שבות יעקב סי' קמ"ג וכן אי' בכמה דוכתי דאדם מקפיד שלא יהי' לו זילותא דבי דינא, ואם כן כיון שכבר הוכרח לבוא לב"ד לתבוע על חיטין הו"ל לתבוע גם שעורין שלא יצטרך פעמים זילותא דבי דינא ותמהני שלא הרגישו בזה המפרשים שוב ראיתי דיש לדחות ודוק ועיין [מה שכתבתי בפרט ג)

וראיתי ליש"ש והובא בש"ך ג"כ שתי' קושי' הר"אש דמיירי אחר שהודה בשעורין השיב אתה חייב לי חיטין ש"מ שהודה שאינו חייב לו אף שעורין דאם הי' חייב לו שעורין ג"כ הי' לו להשיב אמת שאתה חייב לי שעורין ג"כ ולא הי' בדעתי לתובעך בפעם הזה יע"ש. ולא הבנתי דבריו דכמו שהקשה יש"ש על ר"אש כ"כ קשה לשיטתו למה אי' במתניתן ובדברי רבה ב"נ סתם טענו חיטין והודה לו בשעורין דמשמע אף שאח"כ התובע לא אמר כלים ותו לתי' א' של תוס' בד"ה לימא ובשבועות דף מ' ע"א בד"ה והודה ובס' שיטה מקובצת במס' ב"מ דף ה' ע"א דר"ג מחייב בדמי שעורין לפי דברי היש"ש שאמר אח"כ להדי' שחייב חיטין הוי וודאי הודאה שאינו חייב שעורין וכאילו הודה להדי' ואמאי חייב, וראיתי בש"ך ס"ק י"ט שהביא דברי ר"של הנ"ל וכתב שיותר ה"ל לפרש לפי דרכו דכיון שיצא מב"ד ולא תבעו ממנו הו"ל כאילו הודה שאין בידו שעורין דאל"כ הו"ל להשיב אחר שהודה בשעורין אמת שאתה חייב לי שעורין ג"כ ואין בדעתי לתובעך בפעם הזה, וכן פי' בס' ג"ת עכ"ד ולפי דבריו אתי' דברי רבה ב"נ כפשטן, ועיינתי בדברי ג"ת ויראה שיש הפרש בינו לש"ך בתי' הנ"ל לענין דינא כי כ' על קו' הר"אש הנ"ל וז"ל שיש לומר טעם דרש"י דמחילה וטעם דהודאה אפי' לא אמר באותו יום משום דאע"ג דאין אדם תובע כל תביעותיו בפעם אחת היינו שמתחילה אינו מהכרח שהוא יתחיל לתבוע כולן אבל כשהוא תובע תביעה אחת והנתבע משיב ומוד' לו על תביעה אחרת שתובע רוצה לתבוע פעם אחרת וודאי שיש להטיב מיד זו תביע' אחרת היא שיש לי עליך והריני מקבל הודאתך לכשאתבענה, אלא מדשתיק ואינו עומד אלא על תביעת הא' הוכחה גמורה היא שאין לתובע על הנתבע מהודאה זו כלום וא"כ הכא כשתבע חיטין והודה בשעורין אם איתא דגם שעורין חייב לו מיד הול"ל גם שעורין שהודית אתה חייב לי ואני אתבעם ממך ומדלא קאמר הכי ש"מ דלית לי' גבי שעורין וסופו הוכיח על תחילתו דמאי דקאמר מעיקרא חיטין הוי כאילו אמר אבל לא שעורין או מטעם מחילה או מטעם הודאה, וראי' ממ"ש הטור אבל אם אחר שהודה לו בשעורין אמר התובע וודאי כדבריך כן הוא שיש לי בידך שעורים אבל אינם שואלים עתה רק החיטין שאינו רוצה לתבוע עתה כל תביעותי כ' הגאונים שחייב לשלם לו דמי שעורים הרי היכי דלא אמר על תשובת הנתבע כדבריך כן הוא וכו' מוכחא מילתא דאין לתובע עליו שעורים יע"ש והמדקדק בלשונו יראה דהנה בכל מקום דקיי"ל שתיקה כהודאה היינו כששותק בתוך כדי דיבור של חבירו אף דאח"כ דיבר הוי כהודאה כמבואר למעיין ברמ"א ח"מ סי' פ' ס"א וכן מבואר במס' קידושין דף ס"ה ע"ב במרדכי שם, ובב"י יו"ד ובש"ע סי' קכ"ז סעי' א' באומר לחבירו נתנסך יינך אם מכחישו תכ"ד א"נ אבל אם שתק הוי כהודאה, וא"כ לפי לשון ג"ת שכ' אם איתא דגם שעורין חייב לו מיד הו"לל גם שעורין יש לומר כוונתו שהי' לו להשיב תוך כ"ד להודאתו בשעורין גם שעורין כו' ואם שתק אף שאח"כ קודם שיצא מב"ד אמר כן י"ל דלא מהני דהוי כאילו הודה על שעורין או שמחל, אבל לפמ"ש הש"ך דכיון שיצא מב"ד כו' מורה שי"ל אף שאמר התובע כן לאחר כדי דיבור מהודאת הנתבע מהני וא"כ מלבד הדברי הש"ך קשים להבין בגוף הדין אף גם לא יוצדק לשונו הקדוש שכתב שכן פירש בס' ג"ת

אמנם המעיין בלשון הטור וש"ע סעי' י"ז מורה שדק היטב הש"ך כי כ' וז"ל תבעו כור חיטי' י"ל בידך וקודם שישלים דבריו לומר וגם כור של שעורים מיהר הנתבע ואמר לא אלא כור של שעורים ואמר התובע גם שעורים הי' רצוני לשאול ממך אם כמערים שמיהר להשיב קודם שיגמור זה טענתו חייב דחשבינן לי' כאלו תבע כבר שניהם ואם עשה כן לפי תומו פטור משבועה ומתשלומין אפי' אם מיד תוך כ"ד אחר הודאתו אמר גם אני הי' רצוני לבקש ממך השעורים, אבל אם אחר שהודה לו בשעורין אמר התובע וודאי כדבריך כן הוא שיש לי בידך שעורים אבל אינם שואלים עתה רק החיטין שאינו רוצה לשאול עתה תביעותי כתבו הגאונים שחייב לשלם לו דמי השעורי' יע"ש, ומדלא כתבו שאמר כן בתכ"ד להודאתו כמו שכתבו לעיל מיני', (דהאי דינא הוא גם על גוף הדין דטענו חיטי' וכו' כדמוכח למעיין בפוסקי') משמע להדי' אפי' לאחר כ"ד כשאומר כן קודם שיצא מב"ד מהני וחייב בדמי שעורין, יעיין ברמב"ם בפ' ז' מהלכות נדרים הלכה ט"ו בכ"מ שי"לד היכי דאי' בפוסקי' תיבת אחר מורה ששהא קצת ולא הי' מיד שכ' וז"ל והכי דייק לישנא שכתב וחזר ואמר לו דמשמע דחזר מיד דאל"כ הו"ל לומר ואחר שעה אמר לו או הול"ל ואח"כ אמר לו יע"ש ומכ"ש הכא דלעיל מיני' כתבו תכ"ד הו"ל לכתוב אחר כך ג"כ שאחר שהודה בשעורין אמר התובע תכ"ד כי דרך הפוסקי' לפרש דבריהם שלא יצמיח טעות בדין אע"כ כמ"ש הש"ך, ומצאתי שכ"כ מו"ז הב"ח להדי' שאפי' אם אמר כן אחר כדי דבור להודאת הנתבע שומעין לו דלא בעינן אלא לגלויי שלא מחל ולא הודה שאין חייב לו כלום שהרי נותן טעם למה לא תבעו שניהם ע"ש והנאני שכוונתי לדעת הגדול בעזה"י, ונראה מרמיזת לשונו שרוצה לישב אף דבכ"מ הוי שתיקה כהודאה כיון שנותן טעם למה לא תבעו שניהם לא הוי כהודאה ולא הבנתי דנראה בש"ס ופוסקים כמ"ש רמ"א בסי' פ' סעי' א' דצריך ליתן אמתלא למה שותק יע"ש, וא"כ הכא אף שיש לו אמתלא על מה שטען מתחילה חיטין ולא תבע שניהם מ"מ אין לו אמתלא על מה ששתק בתכ"ד להודאתו דאף לפי דברי אמתלא הי' לו לומר אותו אמתלא בתכ"ד להודאתו על שעורין ומדלא אמר כן מוכח שהודה שלא מגיע לו שעורין דהא בכ"מ הוי שתיקה