שערי תורה חלק א רצו

ותגזור אומר ויקם (ואז"ל מי מושל בי כביכול צדיק מושל בי) ונתתי וגו' וידעו כל הארץ כי יש אלקים לישראל ר"ל שאלקים הוא לישראל או לצדיק שנקרא ישראל או לכללות ישראל ושומע לדברי ישראל לזה אני אומר בדרך פקודה ולא בדרך תפלה כדי לקדש שמו הגדול והנורא להראות חיבתו לישראל עד שמסר הממשלה ויכולת לצדיק לגזור ולאמר מעצמו כחפצו ורצונו וידעו כל הקהל הזה ר"ל אפי' הפלשתים כי כולם הי' בקהל אחת בשעת מלחמה כי לא בחרב וחנית יושיע ה' ר"ל שלא יאמרו שאין יכולת הש"ית ח"ו לעזור רק ע"פי משען הטבע בחר ובחנית ואם הי' בפני המאמינים הייתי לוקח הכלי זיין להיות משען רק כיון שהוא בפני כל הקהל אי אפשר לשעון על הטבע כדי שידעו כי לה' המלחמה ר"ל הו' המשדד הטבע בלי שום משען ונעשה הכל ע"פי נס ונתן אתכם בידינו ר"ל בידינו לבד בלי שום כלי זיין נכבוש אותם וא"ש ומובן היטב

ד ולפ"ז נבוא אל הענין במקראי קודש שהתחלנו דהנה רד"ק פי' בשם אביו ז"ל כאשר ראה שאול את דוד יוצא לקראת פלשתי בלא פחד שאל לאבנר מי זה הנער כלומר התדע אם ישי אביו הי' גבור חיל שנבטח על גבורתו כי אם הוא גבור בן גבור יוסיף אומץ ואבנר לא ידע כי ישי הי זקן בא בימים יע"ש ולענ"ד יש לפרש כאשר ראה שאול גודל צדקת דוד ובטחונו בהש"ית שלא פחד ושם נפשו בכפו כי הי' בטוח בהש"ית שיצילהו וגם התעוררות לא הי' בא מפאת המלך שיצוהו לילך וללחום כי אז לא הי' חידוש כיון שהי' מוכרח רק הוא מעצמו התעורר לקנא קנאת הש"ית כדי שידעו העולם שיש ה' בישראל והראה אומץ לבו בגבורתו ללחום אמר שאול בלבו שבודאי קנה שלימות זו מרב מובהק ששלם במעלות ומידות השכליות כי תלמיד קונה שלימות מרבו כי כמו שצריך ללמוד מרב במושכלות כמו כן צריך תלמיד ללמוד מרב מידות טובות באמונה ודיעות וידוע שתלמידים נקראים בנים כדאי' בכמה דוכתי ורב הוא אב כמ"ש אלישע אבי אבי רכב ישראל, ויען כי אבנר הי' צדיק מפורסם ואיש מלחמה שר צבא והי' לו לב אמיץ ללחום כיון שהי' ראש מסתמא הי' לו לב אמיץ יותר משאר אנשי המלחמה כי זהו עיקר במלחמה והי' מפורסם לשאול כי הוא הי' ראש הצבא חשב שאול שבודאי באותן ימים שהי' דוד יוצא ונכנס בבית המלך משעה שלקחו מאביו ואבנר הי' יוצא ונכנס בבית המלך כדרך שר צבא למד דוד שלימות הלז מאבנר וידוע שמשרת נקרא נער כמו שנקרא יהושע נער מטעם זה והמשמש לרב מובהק לומד ממנו הרבה כמ"ש ז"ל גדולה שימושה כו' וז"ש ובראות שאול את דוד יוצא לקראת פלשתי ר"ל שהוא התחיל מעצמו להיות יוצא שהתעוררות בא רק ממנו שלא הי' ע"פי פקודת המלך שילך רק הוא התחיל כדאי' שם (ועיין סוטה דף מ"א ע"ב במוהרש"א שם ותבין היטב מה שיש לה להסביר הדבר) וגם יש לומר כי כפי הנכתב בפסוק מ"ח וימהר דוד וירץ המערכה לקראת הפלשתי א"כ הלך בזריזות ולא הי' לו פחד וגם נכלל בזה כשראה ענין הליכה לקראת פלשתי שלא לקח עמו שום כלי זיין והפלשתי הלך במגן וברומח והי' דוד בחזקת סכנה יותר מפלשתי ועכ"ז הלך והי' לו לב אמיץ שלא רצה להמתין רק רץ לקראתו, אמר אל אבנר שר הצבא באשר הי' ראש הצבא מסתמא הי הוא הגדול שבהם ומפורסם שבכל אנשי מלחמה שיש לו לב אמיץ ולב ארי' שאינו מתפחד מפני כל ובוטח בהש"ית וידו רב לו יותר ללחום מלחמות משאר אנשי מלחמה וחשב שאול שמן הסתם דוד הי' משרתו וקיבל ממנו האומץ לבב ביראת הש"ית ללחום מלחמות ה' לכן תארו בשם שר צבא וזה שאמר בצחות לשונו בן מי זה ר"ל של מי הוא תלמיד זה אצל מי למד ענין נפלא כזה כי התלמיד נקרא בן, הנער אבנר ר"ל אם היא משרת של אבנר אם למד ממנו התנהגותיו הנפלאים כי גדולה שימושה יותר מלימודה וז"ש הנער אבנר, ואולם אבנר השיב בצדקתו וענותנותו חי נפשך המלך אם ידעתי, ר"ל איך אוכל להיות רבו אני נשבע בך אם אנכי יודע להיות מלומד במלחמה ולהיות לי לב אמיץ כמו שיש לו שאין לי לב אמיץ ללחום עם פלשתי כזה בלי כלי זיין ובלי תפלה להש"ית רק בבטחון ובזריזות ולא יוכל להיות תלמידי שוה לי בלב אמיץ כמו שיש לו ומסיבה זו לא רציתי לילך במלחמה עם הפלשתי וא"כ נעלם ממני ממי למד הגבורה ואמיצת לב כזאת וע"ז אמר לו המלך שאל אתה בן מי העלם ר"ל מי הוא רבו כי רצה להכיר את רבו ואפשר שרצה להושיבו בראש ויוכל להיות שלא ידע שאול כי יש לישי אביו לב אמיץ כזאת, ואח"כ כשבא לפני שאול ואמר לו בן מי אתה הנער ר"ל אצל מי שמשת שתלמיד נקרא כן והשיב בן עבדך ישי ר"ל שלמדתי מאבי שהי' עבדך ואולם עכשיו הוא יושב בבית לחם שהוא זקן וא"י ללחום מלחמתך אבל למדתי ממנו והבן, ומעתה יובן מ"ש אח"כ ויהי ככלותו לדבר כו' כי יהונתן הי' חכם ונבון וע"ע אף שראה שסיכן נפשו ללחום מלחמת ה' ועשה מצוה להסיר חרפה מעל ישראל אולי הי' כוונתו ע"מ לקבל פרס כי אמרו לו שאיש אשר יכנו המלך יעשרנו עושר גדול ואת בתו יתן לו כדאי' בסי' י"ז פסוק כ"ה ואולי עשה כן לטובתו ודרך בני אדם שמסתכנים נפשם עבור כבוד המדומה ולהיות שר גדול ובפרט חתן המלך ולא מוכח שהוא צדיק גמור, ואולם כאשר ראה יהונתן שבא לאביו והי' מהראוי שאביו אמר לו שיקיים הבטחתו ויתן לו הבת והעשירות ולא אמר לו כלל שים רמיזה מזה ואעפ"כ לא מלאו לבו לבקש ממלך שיקיים הבטחתו ולא הזכיר שום רמז למלך מזה וכאשר באמת איתא בקאפיטל י"ח פסוק י"ז כש כשרצה ליתן לו מירב אמר מי אנכי ומי חיי ובפסוק כ"ג כשדיברו לו עבדי המלך שיקח למיכל אמר דוד הנקלה בעינכם התחתן במלך ואנכי איש רש ונקלה והתחתן עבוד מאה ערלות פלשתים אבל לא מלאו לבו לבקש שכר מהבטחת המלך עבור גלית הפלשתי מוכח שעשה ענין דגלית פלשתי לשם שמים לגמרי לכן לא דיבר למלך ולא ביקש ממנו לקיים הבטחתו שלא רצה לקבל פרס כי עטה רק לשם שמים עבור שחרף המערכת אלקים שם נפשו בכפו וא"כ הי' צדיק גמור שהוכיח סופו על תחלתו שעשה לשם שמים לכן אהב יונתן את דוד כנפשו, כמו שאדם אוהב את נפשו מחמת שהיא חלק אלוה ממעל, כמו כן אהב את דוד עבור צדקתו וז"ש ויהי ככלותו לדבר אל שאול וראה יהונתן שלא ביקש עשירות וגם את בתו לכן נקשרה נפשו בנפשו, וא"ש והבן היטב

ה ואולם נשמע מפסוק זה שרק יונתן לבדו אהב אותו ולא שאול, וכן מוכח דאל"כ הי' לו לשאול לקיים הבטחתו מוכח שהיה לו טינא בלב וכמו שפירש"י בסימן י"ז פסוק מ"ח כשראה שאול שבגדיו הם מכוונים למידתו הכניס עין הרע יע"ש ולפ"ז י"ל לולי דמסתפינא אף שהיה שאול צדיק גדול כבן שנה שלא טעם טעם חטא מ"מ בדבר זה ראינו בפסוקים שאח"כ שרצה שדוד יהי' נלכד. וא"כ י"ל שכוונתו במה שלא נתנו לשוב בית אביו לא הי' מחמת אהבתו (שאם הי' אהבה גמורה הי' לו לקיים הבטחתו וגם כפי הנראה נכנס עין הרע בלבו) רק כיון שראה שאול שדוד התחיל להיות גבור חיל אבל עדיין היה רך בשנים ולא למד כל טכסיסי מלחמה וכאשר שמע שאביו איש מלחמה שלמד התנהגות אצלו חשב כשישב לבית אביו ילמד כל טכסיסי מלחמה ויהי' מלך בישראל ולכן אמר ויקחהו שאול ביום ההוא ולא נתנו לשוב לבית אביו מטעם הזה כדי שלא ילמד ממנו כל טכסיסי מלחמה ולא יהי' מלומד במלחמה להנקם כאשר באמת רצה לבסוף שיהי' יד פלשתים בו וא"כ נדרש סמוכין כי על ידי זה שאמר שיונתן אהבו ולא שאול לכן לא רצה שילך לבית אביו רק שיהי' אצלו ויוכל להנקם ממנו כשלא יהי' מלומד כ"כ אם ילחום כדאית' בסימן י"ח פסוק י"ז וא"ש

השמטה

ובזה מובן מ"ש אח"כ ויתפשט כו' ועד חרבו וכו' דהראה גודל צדקתו וחכמתו ואהבתו לדוד אהבה עצמיות ונראה שהבין שדוד יצליח ויעלה מעלה והבין שיש לאביו טינא בלבו ורצה להסיר הקנאה ממנו דמצינו בדואג שבמכוין שיבח לדוד כדי שיכנס עין הרע עליו כדאי' בסי' ט"ז הנה ראיתי בן לישי ויודע נגן כו' וכמ"ש רש"י לכן התחכם יונתן להסיר הקנאה מדוד וחשב שאם דוד ילך בלי שום כלי זיין ויצליח על ידי זה יתגדל שמו ביותר ויקנא אביו שהי' צריך לכלי זיין וכיון שהבין יונתן שכוונת אביו שלא ילך לבית אביו כדי שלא ילמוד כל טכסיסי מלחמה א"כ הרגיש שיש לאביו קנאה עליו וגם במה שלא קיים הבטחתו לכן בכיון נתן לו כלי זיין כדי שאף אם יצליח במלחמה יתלו הסיבה בכלי זיין ולא יתקנא שאול כל כך כי גם הוא הי' לו כח ללחום ע"פי כלי זיין א"כ בזה הראה גודל צדקתו וחכמתו ואהבתו לדוד והבן ומיושב כל הקו' בס"ד ודוק: