שערי תורה חלק א רצה

מקראי קודש בסיפור המעשה מה דאי' בפסוק מ"ה מ"ו מ"ז, ויאמר דוד אל הפלשתי אתה בא אלי וגו' היום הזה וגו' וידעו כל הקהל וגו' ויש לדקדק: א) לענין מאי אמר מני פעמים וידעו: ב) כי מעיקרא אמר כל הארץ ואח"כ אמר כל הקהל: ג) כי מעיקרא אמר שם אלהים ואח"כ אמר שם הוי' ב' פעמים: ד) יש להבין על אדונינו חסיד דוד המלך עליו השלום שהלך בסכנה עצומה כזה אמאי לא התפלל להש"ית כי לא מצינו מבואר במקראות הללו שהי' מתפלל להש"ית שיושיע אותו רק הלך בחוזק ובאמוץ הלב

ב ונקדים לפרש מקראי קודש במלכים א' י"ו וי"ז ויעש אחאב וגו' באבירם בכורו יסדה וגו' ויאמר אליהו מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ויש לדקדק טובא: א) לענין מאי נשבע הא בלא שבועה ג"כ הי' רואה אחאב שנתקיים גזירתו: ב) מה שאמר אשר עמדתי לפניו הוא למותר כי לענין מאי הוצרך להזכיר כן ורד"ק פי' וז"ל שאני רגיל לעמוד לפניו בתפילה וכן אל המקום אשר עמד שם וגו' יע"ש וקשה לענין מאי מספר כאן שבחו שהי' מתפלל לפניו: ג) לענין מאי נשבע שלא יהי' מטר כי אם לפי דברי שהוא לכאורה ללא צורך כיון שרצונו הי' להראות שנבואת משה יתקיים ואף אם לא יתלה בדעתו ג"כ יראה שיתקיים נבואת משה

ונראה לענ"ד ליישב דהנה בבעל העקרים במאמר ד' בפרק כ"ב האריך מאד ותמצית דבריו שיש כת צדיקים שאינם יכולים לפעול מהש"ית רק ע"י תפילה ויש כת צדיקים שעניני עולם נמסר בידם מבלי שיצטרכו להתפלל להש"ית שיעשה הדבר שמבקשים רק עוז וממשלה בידם לפקוד מעצמם על כל המעשים, וכן אי' להדי' במדרש רבה בפ' בשלח פ' כ"א וז"ל ד"א מה תצעק אלי הה"ד ותגזור אומר ויקום לך אמר ר' לוי כשם שהקב"ה מצווה למשה ומדבר עמו כך הי' משה מצווה כביכול לפני הקב"ה כו' יע"ש (ועמ"ש בעל העקידה בשער ג' מאמר ו' דף ט' ע"ג בסופו, ובשער ל"ח בפ' בא דף י"ג ובפ' נח שער שלשה עשר דף כ"ח ע"א ובפ' חוקת שער שמונים דף קי"א ע"ג) וע"פי זה כתב בעל עקידה בפ' בלק בשער פ"ב בפסוק משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו ר"ל משה ואהרן בכהניו שהם בכלל שרים המושלים מדעתם בדברים ידועים שאין צריכין ליקח רשות ממלך ושמואל הוא מכת הקוראים אל ד' והוא יענם יע"ש, ואי' בסנהדרין והובא ברש"י שם למה סמכו כי הלכו לנחם את חיאל אמר אחאב לאליהו אפשר שקללת תלמיד נתקיימו וקללת משה רבינו לא נתקיימו שנאמר וסרתם וגו' וחרה וגו' ועצר את השמים וכל ישראל עובדים עכ"ום ואין גשמים נעצרים מיד ויאמר אליהו יע"ש ולפ"ז י"ל ואומר אחאב הי' חכם להרע ולהסית לבני אדם ואמר לחיאל כי אף שנוכל להאמין שיש לאל יד הנביא לפעול היינו ע"י תפילה אבל לא יוכל מעצמו לפקוד פקודה ואינו משלים עצת עבדיו וז"ש אפשר שקללת תלמיד נתקיימה וקללת משה כו' ר"ל כיון שהי' מעצמם על צד קללה ולא בקשו ע"ז בתפילה, והי' כפר כדרכו והי' אומר שמה שנענשו בני חיאל הוא על צד המקרה כמ"ש בס' אברבנאל בביאור הדבר, ואולם אלי' הנביא רצה לקנא קנאת ה' ולהשריש האמונה שיש יכולת ביד הצדיקים לשדד הטבע מעצמם כי הוא יסוד הגדול (כמ"ש העקרים לפרש שחטא מי מריבה הי' במה שלא דיברו בדרך פקודה יע"ש) לכן אמר לאחאב שיברר לו בראיות ברורות שיש יכולת בידו מעצמו לגזור אומר וה' יקום דבריו אף בלא תפילה וא"כ ממילא ראוי להאמין שעונש של חיאל הי' מצד קללת יהושע ואולם אחאב הי' רשע ואם לא הי' נשבע לו אף שלא הי' בא הגשם כפי דיבורו של אליהו הי' אחאב מכחם הענין ועדיין הי' אומר לאחר שהלך אלי' ממנו הלך לבקש והתפלל להש"ית בתפילות וצומות עד שהשלים רצונו ועדיין לא ידעו העולם שהש"ית מקים דבר עבדו לכן אמר אליהו בפני חיאל ונשבע ע"ז בשמו הקדוש שלא יתפלל ויבקש מהש"ית שלא יהי' גשם רק שבדיבורו בלבד יפעל מהש"ית שיעשה רצונו שמקים דבר עבדו, ונוסח אמירתו הי' כך אני אביא לך ראי' ברורה שהש"ית מקים דבר ועצת יהושע אף שאמר כן מעצמו נתקיים ובני חיאל נענשו מחמת קללתו ואני אברר לך בראי' ממני אף שאני אינני מוחזק לנביא להיות מכת הכהנים המושלם כמו יהושע המוחזק בכך רק שאני מוחזק מכת הקוראים שמו שדרכי תמיד להתפלל לפניו והש"ית ממלא משאלותי ולא הורגלתי בכך שהש"ית ימלא משאלותי בלי תפלה ואעפ"כ אני אראה לך שאגזור ואומר בדבור בעלמא שהמטר יהי' לפי דברי וישלים רצוני ואני נשבע בשמו הקדוש שלא אתפלל ע"ז ומעתה יש לך להבין מכ"ש יהושע שהי' מוחזק לנביא מכת הכהנים כי כבר עשה ענינים כאלה מדעת עצמו שאמר לעיני כל שמש בגבעון דום והשלים הש"ית רצונו מכ"ש שהש"ית השלים רצונו בענין יריחו וקללת חיאל הי' מחמתו ואינו מקרה וז"ש חי ה' אלהי ישראל אפר עמדתי לפניו ר"ל אף שדרכי להתפלל לפניו כמ"ש רד"ק אם יהי' השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי ר"ל בענין טל ומטר לא אתפלל רק לפי דברי, כפקודתי כביכול כדי להראות שרצון יראיו יעשה בלי תפלה ולכן נשבע לו כדי שלא יאמר אחאב אולי התפלל בינו לבין עצמו ונשבע שלא יתפלל ויבקש רק בדבור לבד יקום ה' דברו וכן הי' באמת כי מה שאמר הש"ית לאליהו בקאפיטל ח' לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על האדמה פי' אברבנאל וז"ל אתה נשבעת על עצירת גשמים ועברו שלט שנים והי' לך לבקש ממני לרחם את האדמה כי בעבור השוטים אינו ראוי שתחרב הארץ וכיון שאתה לא תתעורר אני מעיר אותך שתראה אל אחאב באופן שיחלה פניך ואתה תתפלל כדי שיבוא מטר על ידך לפי שאני רוצה לתת מטר בארץ ומפני כב דך לא ארצה לתתו כי אם על ידך יע"ש ומה דאי' בסי' י"ח פ"ב ויגהר פניו ארצה וישם פניו בין ברכיו אינו מוכרח לומר שהתפלל על גשמים כמו שפירש"י ולולי דבריו ז"ל יש לומר שעשה כן דרך כבוד במה שגחין לארעא אבל יוכל להיות שהי' על דרך ותגזור אומר ויקם כמו שעשה חוני המעגל וא"כ הראה לאחאב שע"י דיבורו לבד שלא יהי' גשם יקום דברו וכוונתו הי' להראות לו שהשלים הש"ית דבר יהושע אף שהי' מעצמו וא"ש ונכון. העולה מזה כלל א' שיש כת צדיקים שאין צריכין להתפלל רק הש"ית משלים דבריהם ועצתם

ג כלל ב' כתב הר"ן בדרוש ח' שרצון השם יתברך לקיים מנהגו של עולם בכל מה דאפשר ולפעמים כשיצטרך לחדש נס נפלא יערב בו דבר טבעי שיהי' למשענת הנס עם היות הדבר הטבעיי ההוא לא יספיק לפעול הנס ההוא אבל ישען בו לבד וזה הי' ענין מטה שעשה בו משה את כל האותות וענין אלישע שאמר מה יש לך בבית יע"ש וע"פי זה כתב אאמ"ו הגאון נר"י בספר יבין שמועה בדף ט' ע"א פ' ויצא בהא דאיתא שם ויקח לו מקל לבנה לח ולוז וגו' שע"ז הדרך עשה יעקב שבוודאי אין בטבע המקלות הללו לפעול מחשבותיו דא"כ הי' מעשי צדיק ברמי' ח"ו אבל עשה הצדיק כן כדי שעל ידי זה ימלא הש"ית חפצו קצת קרוב אל הטבע. ולפ"ז נבוא אל הענין במעשה דגלית המעיין היטב יראה גודל צדקת דוד המלך ע"ה גודל יראתו ואומץ לבבו ביראתו יתברך ובבטחון חזק ואמיץ ורצה להתקדש שמו ברבים באופן היותר טוב והיותר מועיל למען ידעו כי יש אלהים בארץ: א) כי מצינו משאול רצה ללבשו כלי מלחמה כדאי' בפסוק ל"ח וילבש שאול את מדיו ונתן כובע נחושת על ראשו כו' ויאמר דוד אל שאול לא אוכל ללכת באלה כי לא נסיתי פירש"י אין שבחו של נס בכך ויש לומר שהי' מחולקים בסברא הלז כי שאול רצה לסמוך הנס על משענת הטבע כדי שלא יהי' נס לגמרי ואולם דוד חשב כיון שהענין הוא בפני פלשתים שאינם מאמינים בחוץ לטבע אם ילך בכלי מלחמתו אזי יתלו הענין בטבע ולא יתקדש שמו לכן הלך בלא כלי מלחמה כדי שידעו גם הפלשתים שיש כח לשנות הטבע אפי' בלא חרב וחנית: ב) לא מצינו שדוד התפלל להש"ית רק אמר בדרך פקודה שבודאי יצילהו ע"ד כת כהנים וכמו דאי' בסי' י"ז ד' אמר הצלני מיד ארי ומיד דוב הוא יצילני מיד הפלשתי זה ולא אמר כלל בדרך בקשה ותפלה א"כ הי' במעשה זו מכת הכהנים ולא מכת הקוראי שמו וכל כוונתו לא הי' ח"ו להגדיל שמו שידעו מעלתו שהש"ית משלים עצתו ותלה הענין בישראל כמ"ש כי חרף מערכת אלהים חיים לכך בטחונו הי' חזק שישלים עצתו וא"כ דוד קידש שמו בשני ענינים א' במה שלא לקח כלי זיין שידעו כולם שנעשה נס חוץ לטבע וגם לא ביקש בתפילה ובבקשה כדי שיראו כולם מעלת ישראל עם קרובו שיש כח בידם לשנות הטבע והם מושלים על הטבע וידוע שתיבת הוי' מורה שמשדד הטבע, וז"ש דוד הע"ה לפלשתי היום הזה יסגירך ה' בידי ר"ל הוי' המשדד הטבע בודאי יתן אותך בידי לבד ולא על פי כלי זיין ואני אומר כן בדרך פקודה כביכול שיתן בידי וכענין