שערי תורה חלק א רצג

והי' לו לבקש שיכופר על הפגם שחטא ולא תלה רק בנפשו, לכן תלה לו הכתוב בזכות דוד, וז"ש הש"ית אנכי אלהי דוד אביך שמעתי תפלתך מצד דוד שאנכי הייתי לו לאלוה ששמר דרכי כפי שצויתי לו ולא סר מפקודתי ולא הלך אחר שכלו, נשמעה תפלתך כי זכותו שהי' הולך ככתוב בתורת משה מכפרת על העבירה שעשית שהלכת אחר שכלך, ואני מוסיף על ימיך וגו' וא"ש והבן

ד ועוד יש לומר באופן אחר כוונת תפלת חזקי', דהנה ראיתי בס' קול יעקב דף ה', שמפרש מאמר ירמי' ל"א כ' הבן יקיר לי אפרים, אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו, רחם ארחמנו נאם ד' עכ"ל הפסוק, ואיתא במדרש אפי' בשעה שאני כועס עניו איני יכול להתאפק מלרחמו, והכוונה לפי הכלל שהש"ית מדקדק עם הצדיק שיעשה לפנים משורת הדין ועון קטן נחשב לו לעון גדול, כמשז"ל לאו משנת חסידים, וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהלכות יסודי התורה ה"א, יש דברים שהם בכלל חילול השם והוא שיעשה אותן גדול ומפורס' בחסידות דברי' שהבריות מרננין אחריו בשבילם, ואפי שאינן עבירות, ה"ז בכלל חילול השם יעיי"ש, כי מדת הדין מקטרגת לומר מי שהוא מלא בתורה ובחכמה יעשה זאת, וכ"כ להפוך מנינו ששוקלין הזכיות של רשעים לפי רשעתם, כמ"ש רז"ל במס' חולין דף צ"ב על אומות הקדמונים שאין כותבין כתובה לזכרים ואין שוקלין בשר המת במקולין, ונחשב להם לשבח אשר בלי ספק לא נמצאה זכות כזאת בעם ישראל, אך לפי רשעתם גם זאת לזכות שחשב להם ודומה לילד שעשועים, שכמו מי שיש לו ילד קטן בחיק אביו, הפושט ידו לאחוז בזקן אביו ותולש שערו, ואביו מחשב לו זאת לחכמה לפי ערכו, ואולם הצדיקים דומים לבן יקיר וחשוב מאוד במעלות ומדות, והוא חכם גדול, שמדרך האב לענוש אותו אף על עבירה קלה כי לאו משנת חסידים הוא, וע"י זה הש"ית מרחם כיון שמד"הד מוכרחת לספר מעלותיו, מתעוררת הרחמנות וז"ש הבן יקיר לי אפרים, ר"ל שישראלים הם בדמיון בן יקיר ולא כילד שעשועים וה"א הבן היא תמי' מתקיימת, ואם הוא לשון תמי' כלומר וכי בדמיון ילד שעשועים, לא, ולכן כי מדי דברי בי דהיינו אפי' בשעה שקטרגה מד"הד על ישראל כאחר תורה לשון דבור שהוא קשה וכמ"ש המדרש, זכור אזכרנו עוד, מאחר שהכעס אין לחול כי אם אחר סיפור מעלותיו ושבחיו, לכן המו מעי לו ורחם ארחמנו עכ"ד פח"ח, ולפ"ז מובן היטב ענין ענשו, דיש להקשות על מה ענשו גדול, הלא לא טעה רק בדבר מצוה, אולם מחמת שהי' חזקי' צדיק גדול מפורסם בחסידות, לא נשא אשה, הי' העולם מרננין אחריו, הגם שהוא ידע הטעם שחזה ברו"הק שיהי' לו בנין דלא מעלי, אבל הי' עניו גדול ולא פירסם לכל העולם מדרגתו שמשתמש ברו"הק והי' חילול השם בדבר, ואי' במס' יומא דף פ"ו ע"א בחילול השם אין יו"הכ ויסורין מכפרין לגמרי דק מיתה ממרקת וכן פסק הרמב"ם בהלכות תשובה, ולכן הי' העונש מיתה בעולם הזה, מ"ש ולא תחי' בעו"הב הוא כפי' מוהרש"א ובע"כ היתה מד"הד מקטרגת והרבתה לספר בשבחיו ומעלותיו של חזקי' כיון שהוא חסיד גדול מנעוריו ראוי לענוש אותו על חטא כזה עונש חמור, וכבר נתבאר שבכה"ג תתעורר מדת הרחמים לרחם כיון שמזכירים השבחים והמעלות של הצדיק, וידוע שתיבת נא יש לפרש בלשון עכשיו, וז"ש חזקי' בתפלתו מכח קטרוג מד"הד ראוי לרחם עלי, ואמר זכר נא, ר"ל עכשיו, את אשר התהלכתי לפניך באמת כיון שהקיטרוג הוא בסיפור השבחים והמעלות שהיו בי שהלכתי כל ימי בדרכי אמת כפי התורה ולא אחר שכלי כנ"ל בפי' ראשון, לכן ראוי לרחם עלי ולהזכיר זאת לטובה, כמו שדרכך להתנהג כן אפי' בצדיק גמור כשם שמד"הד מקטרגת ומזכרת השבחים כדי שיחול הקטרוג, גם אתה תפוס נא הקטרוג להפוך ורחם עלי ע"י זה, וא"ש ומובן היטב

ה וכיון שזכינו לזה נבוא עתה לבאר מ"ש כלה נבואתך וצא דהנה בעל העיקרים במאמר ג' פ' י"ב כתב וז"ל עיקר מציאת הנבואה במין האדם אינו להגיד העתידות ולסדר עניני פרטי האישים וכו', אבל כדי להגיע אומה בכללה או המין אל השלימות האנושי, וכמ"ש ז"ל במס' ברכות דף ל"ב ע"א שאמר הש"ית למשה רבינו ע"ה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל, עכשיו שישראל חטאו וכו' עכ"ל הנה ביארו בפירוש שהגיע מרע"ה אל מדריגה זאת כדי שיקבלו התורה יעיי"ש, ויש להבין הניחא נבואת משה רבינו, אבל נבואת שאר נביאים למה היתה, שכבר אז"ל במס' מגילה, שאין נביא רשאי לחדש מצוה רק ככתוב בתורת משה, ואולם מבואר מפסוק יחזקאל ל"ג הנ"ל שהנביא הוא כמו צופה, שכשיראה דבר פורעניות הנגזר למעלה על ישראל, יגיד להם ויזהירם שיחזרו בתשובה, אבל לא היתה הנבואה לטובת הנביא שידע מה למעלה ורזי עולמות, כי מצד שהוא בן אדם, אינו ראוי לכבוד זה, וכמו שטענו המלאכים, מה לילוד אשה בינינו, שאינו ראוי שיהי' לו מהלכים בין העומדים רק לטובת ישראל שיודיע להם שיוכלו לחזור בתשובה ועל ידי זה שהוא נביא מוחזק לישראל ישמעו לדבריו ויאמינו לשליחותו, ואולם אי נימא כשנגזרה גזירה, א"א לבטל הגזירה ע"י תשובה, אזי לא הועיל הנביא בנבואתו במה שהודיע נבואתו, אע"כ שאף כשנגזרה גזירה לא ננעלו שערי רחמים, ותשובה מועלת אפי' לאחר גזר דין, ועיין בפ"ק דר"ה, וכיון שהשיב לו ישעי' כבר נגזרה עליך גזירה, ותשובה אינה מועלת במה שאתה חפץ כעת לקיים מצות פ"ו, השיב לו חזקי' כהוגן, כלה נבואתך וצא, ר"ל למהי לן נבואתך, כי מין תועלת בנבואה כזאת, שלא ניתנה הנבואה לטובתך רק לטובת הכלל כדי שיקבלו בני אדם מוסר ע"י דבריך ויחזירו בתשובה, ואתה מונע ממני התשובה, וכך מקובלני וכו' שאל ימנע אדם א"ע מן הרחמים, וא"ש ומדוייק היטב

ו ולפ"ז יובנו היטב מקראי קודש ביחזקאל הנ"ל דידוע ששימוש הלמ"ד הוא לשון בשביל כמ"ש רש"י בפנחס בפסוק תחת אשר קינא לאלהיו, ר"ל בשביל אלהיו, ובס' העקרים בהקדמה בשרשים ס"ק א', והנה בל"הק דבר שהוא בשלימות נקרא בשם דבר, כמ"ש ז"ל בדרשא דקרא ע"פי נים עדים יקום דבר, דבר ולא חצי דבר, וא"כ ענין המוחלט נקרא בשם דבר, ועתה כה דבר השי"ת ליחזקאל, ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל, ר"ל שאל תחשוב שנבואתך הוא לטובתך ולהנאתך שתדע מה למעלה, כי מצידך כיון שאתה בן אדם אינך כדאי לכבוד הזה, רק אתה הוא כצופה שהוא לטובת העם להזהירם, כ"כ אתה הוא נביא בשביל בית ישראל לטובתם לטובת הכלל, ויוסף ד' עוד לדבר אליו, ושמעתי מפי דבר, ר"ל אם תשמע ממנו גזירה שהוא דבר שלם והוא דבר מוחלט, אולי תחשוב שהגזירה הנגזרת ממנו על הרשע, בלתי תופר לעולם, ובודאי ימות, ואין מזור למכאובו, וע"י כן תחפוץ אתה לאמור לו כמו שראית בנבואתך מבלתי להזהיר אותו מעצמך שיחזור בתשובה, כי אם תעשה כן בל תהי' תועלת לישראל במה שאתה צופה, ואדרבא תהי' לרעתם, שאם תראה בנבואתך שאני גוזר על הרשע שימות בעו"הז ובעו"הב ותאמר לו כן, ובודאי אותו פלוני, יאמין לנבואתך כיון שאתה נביא מוחזק תתן יד לפושע שימות ברשעו, כי יחשוב הרשע כיון שבל תועיל לי התשובה, ולא יהי' לי עו"הב, מוטב שיהי' לי עכ"פ עו"הז, וכעין שארז"ל במס' חגיגה כיון ששמע מאחורי הפרגוד שובו בנים שובבים חוץ מאחר, הלך אחר אחרי תאוות לבי (יעמ"ש בעל העקרים במאמר ד' פרק כ"ו בסופו בפסוק כי עמך הסליחה וגו'), וה"ה כיון שכל כוונתי היתה שתהי' נביא לטובת ישראל הלא תהי' לרעתם שתמנע מהם דרכי התשובה כשתאמר להם הגזירה שגזרתי מיתה כפולה, רק אתה מוכרח להיות צופה שמזהיר מעצמו, כ"כ גם אתה מוכרח להזהיר מעצמך, ותאמר להם, אמת שמעתי הגזירה אבל אין לך דבר שעומד בפני התשובה, והגזר דין יוכל להקרע, (וכמ"ש ז"ל שכן אי' באיוב שכן דרך השי"ת שגוזר גזירה ומכווין להודיע לחוטא, כדי שישוב בתשובה), וז"ש הכתוב, ושמעת מפי דבר ר"ל גזירה כנ"ל והזהרת אותם ממנו באמרי לרשע רשע מות תמות, ר"ל כשתשמע מפי דבר גזירה, ואתה תזהיר אותם ממני מה שאני אמרתי לך שימות, ב' מיתות בעו"הז ובעו"הב, ולא דברת להזהיר רשע מדרכו, ר"ל מעצמך לא דברת, להזהירו שישוב אולי יבטל הש"ית הגזירה, שזהו מה שלא שמעת בנבואה, רק שתאמר מה ששמעת ממנו, ע"י זה אתה תהי' נותן יד לרשע שימות ברשעו, ונפשו תפול לבאר שחת, וז"ש הוא רשע בעונו ימות, ר"ל שימות ברשעו כעין שהי' באחר, ודמו מידך אבקש מדה כנגד מדה שעל ידך נאבדה נפשו ולשוא היית נביא, וכל כוונתו בנבואתך לא היתה לטובתך רק טובת ישראל, ואתה כי הזהרת רשע מדרכו לשוב ממנה, ר"ל אם תזהירו מעצמך מלבד הנבואה ששמעת ממני מה שאתה מחוייב לאמור ושלא לכבוש הנבואה