שערי תורה חלק א רצב

והאדם הוא הפנימיות מצד הנשמה נקרא אדם, (ועיין במס' סוטה דף ה' ע"א), והצדיק הגמור נקרא אדם, לכן ארז"ל אתם קרואים אדם, מצד הנשמה שהיא חלק ממעל, ומ"ש אפי' חרב מונחת על צוארו של אדם שהוא צדיק גמור, שעמו הולך הש"ית במד"הד, אפ"ה אל ימנע א"ע מן הרחמים, ויוכל לבקש מהש"ית שילך עמו ברחמים ויקבל תשובתו, ולפ"ז מדוייק מ"ש ויתפלל אל ה' והכוונה שהתפלל שיתנהג עמו, אף שהוא צדיק גמור, ברחמים כהוראת שם הוי' ב"ה שמורה רחמים, ויט לומר עוד מחזקי' הוכיח מתוך דברי ישעי' בנבואתו שאמר לו, שבע"כ כוונתו שיבקש רחמים, דהנה אי' באיוב ל"ו כ"ב הן אל ישגיב בכוחו, ומי כמוהו מורה, וביארו המפרשים שדרך הש"ית כשרוצה לבטל הגזירה ולקבל תשובה, מודיע ומפרסם גזירותיו כדי שיתייראו מזה ויעשו תשובה, ועיין בצל"ח שכתב באריכות שחזקי' הבין כן שלכן צוה השם י"ת להודיע לו הגזירה, וי"ל שהוכיח כן מדאמר לו כה אמר ה', שהי' לו לומר שם אלקים, כיון שהוא לגבי' דין גמור שלא יחי' בעו"הז וימות בעו"הב ואע"כ הבין מזה שזהו גופא הוא רחמים במה שצוה להודיע לו הגזירה כדי שיבקש רחמים ויעשה תשובה ויקח אשה, ומדוייק שפיר מ"ש כה אמר ה', וא"ש

ג ומעתה נבוא לבאר תפלת חזקי', דיש להבין איזה חטא הי' לחזקי' מה שלא עסק בפ"ו, כיון שהי' טועה בדבר מצוה באשר שכוונתו היתה לשם שמים, שחזה בר"הק שיהיו לו בנין דלא מעלי, והוא סבר שמצות פ"ו הוא רק כדי שיהיו לו בנים הגונים, ונראה בהקדים לזה לבאר מה דאי' ביהושע א' י"ג, רק חזק ואמץ וגו' ככל התורה אשר צוך משה עבדי וגו' והגית בו יומם ולילה וגו' למען תשמור וגו' כי אז תצליח את דרכיך עכ"ל הפסוק, ויש להבין מ"ש חזק ואמץ מאוד, ונראה כי ידוע מאי דארז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, וקשה לכבוש יצר הרע הוא חכם להרע ויודע להסית לכל אחד כפי טבעו שיודע ומכיר טבעי בני אדם, ולהמון עם נקל לו להסית, שבטוח בהם שישמעו לדבריו אפי' בעבירה חמורה, ואולם לצדיק גדול צריך להתחכם מאוד שילכד ברשתו, וארז"ל במס' יומא דף ס"ז ע"ב דברים שהשטן משיב עליהם הוא על החוקים, וביאר רש"י שמסית שאינם אמתיים כי מה תועלת בם יעיי"ש, וכל זה הוא להמון עם אבל לצדיק גמור לא יוכל להסית על אופן זה רק על אופן אחר בחכמה עמוקה, ולומר האמת שהם דברי אדון כל העולמים ואולם כיון שצוה לנו הש"ית לעסוק בדברי תורה והכוונה כמ"ש בטו"ז א"ח סימן מ"ז שהעיקר הוא העיון ולהבין הטעם כי לא ניתנה התורה דק להבין הדבר על בוריו וכמו שמצינו לראשונים ז"ל שנתנו טעם למצות החוקים, כמו כן אתה לא נופל מהם כי הרשות נתונה לכל כקטן כגדול ותוכל ליתן טעם על החוקים, וע"י זה יוכל לפתות אותו כיון שטעם הלז לא שייך בכל גווני יוכל אתה לעבור עבירה, כיון שבנידון הלז לא שייך טעם זה ובדבר כזה יוכל היצ"הר לפתות אפי' את צדיק גדול ולכן אז"ל במס' סנהדרין דף כ"א ע"ב מפני מה לא נתגלו טעמי התורה, שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן ונכשל בהן גדול העולם יעיי"ש, וא"כ נגד פיתוי יצ"הר צריך אדם להיות חזק ואמיץ באמונה לומר שאנו מחוייבין לשמוע החוקה כאשר צונו משה עבד ה' בתורת חוקה, אין לי לסור ממנו ימין ושמאל כי אולי יש טעמים אחרים הנעלמים ממני, כי אינני חכם כל כך להבין דברים העומדים ברומא של עולם, ומ"ש הראשונים ז"ל טעמי מצוה לא היתה כוונתם שיש רק הטעם אשר אמרו הם, רק כוונתם היתה לקרב הענין אל שכל האנושי, וגם הם הודו שיש עוד הרבה טעמים הנעלמים משכל האנושי, וילאה השכל האנושי להבין דבר שהוא למעלה מהשכל האנושי והנה רש"י פירש והגית והתבוננת בו כל הגיון שבתורה בלב, וידוע מה שפי' הבינה לעתים בשמואל, א' י"ח בפסוק ויהי דוד לכל דרכיו, משכיל וה' עמו, וירא שאול אשר הוא משכיל מאוד ויגר מפניו, כי אף שהי' שאול בחיר ה' כבן שנה שלא טעם טעם חטא, מ"מ היה נמשך הרבה אחר שכלו מה שיורהו משפט שכלו, ולכן נפל בטעות שלשה פעמים, ותמיד התנצל בשכלו כי בתחילה כשלא המתין על שמואל ע"ה התנצל כי ראיתי כי נפץ העם וגו' ופני ה' לא חליתי וגו' וכן בענין עמלק שפט היות דבר נרצה לפני ה' ליקח ממיטב הצאן להקריב, אף שבא הציווי בסתמא ובהחלט שלא לחמול, וחשב להתנהג במדת רחמניות עם אגג, אבל דוד ע"ה מדה אחרת היתה בו, כי עם היות שהי' לו שכל ישר, יודע דעה והי' לו מקום להתנהג ע"פי שכלו, מ"מ הי' נכנע, והשתעבד לבלתי נטות ימין ושמאל, וז"ש ויהי דוד לכל דרכיו משכיל, כלומר הן אמת שהי' בעל שכל והבחנה ויודע מצד עצמו שיעור מה שהי' מספיק לכל דרכיו, אך הוא לא כן עשה, וה' עמו, דתמיד הי' רוצה שיהי' הוא יתברך דבק עמו, ומסכים לחלוטין לכל אשר יעשה ולא באופן אחר, ובחילוף זה ראה שאול ע"ה בעצמו כי לא היתה בו מדה זו ואדרבא הוא משכיל מאוד, עושה כל דבריו כפי מה שישכיל, ובזה לא השתעבד בציווי הבורא יתברך, לכן נתיירא מדוד כי ראה מעלה יתירה בו, יע"ש דפח"ח, וא"כ הי' עונש שהעביר המלוכה משאול, הטעם על זה, יען כי בני המדינה נמשכו אחרי מלכם, כענין מושל מקשיב וגו', ואף שהי' שאול צדיק גמור שלא טעם טעם חטא מ"מ כיון שהלך אחר שכלו יש לחוש, אולי אנשי מדינה ילמדו ממנו ג"כ לילך אחר שכל האנושי, ובזה נבין המקראות הנ"ל שלכן אמר כן הש"ית ליהושע בשעה שנתמנה לראש על ישראל, שידיעתו קדומה אצלו יתברך שידע ששאול הצדיק יהי' נענש בהעברת המלוכה ממנו במה שהלך אחר שכלו, ולכן הזהירו ג"כ ואמר לו רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי לא תסור ימין ושמאל, ר"ל שיהי' אצלך חוקה כאילו לא ידעת שום טעם ואל תלך אחר שכלך, למען תשכיל בכל אשר תלך, כי השכל האנושי בטבעו א"א שישיג האמת בכל דרכיו וטועה בשכלי (כמו שהאריך בזה בס' העיקרים במאמר א' פרק ח'), ולפעמים שכלו גורם לרעתו, אבל ההולך בדרכי התורה בודאי הולך בדרך אמת וא"א להיות תועה, ומצליח בכל דרכיו, ומבואר הכוונה אח"כ לכן אני מזהירך על זה, כיון שמצוה היא להתבונן בדברי תורה וכמ"ש לא ימוש ס"ת הזה מפיך והגית בו יומם ולילה, דהיינו שיתבונן בטעמי המצות ויוכל להיות שע"י זה תהי' נפתה ליצ"הר לשמוע במה שיסית אותך לומר שכוונת האמת בטעם שנפל בגורלך, לכן אני מזהירך שאל תסור ימין ושמאל מדברי משה עבדי, למען תשמור לעשות ככל הכתוב מוסב על קרא שלמעלה, כי ע"י שתחזיק ותאמץ ללחום נגד יצ"הר שזאת היא מלחמה כבידה, ותאמר לו, אני מחוייב לשמור ככתוב בתורת משה כאילו הי' באמת חוקה בלי טעם (אף שבאמת שיש טעמים לכל המצות, רק נעלמים הם מעיני בשר, כי האדם המורכב מחומר בל יוכל להשיג דבר שהוא למעלה מהשכל) ע"י זה תשמור לעשות ככל הכתוב בו, ותתקיים מלכותך, יען שלא תשפוט אחר שכלך, וא"ש ומדוייק על נכון

ובזה נבין היטב החטא שחטא חזקי' כיון שכתוב בתורה, שמצות עשה היא לקיים פ"ו, אבל לא נתבאר היטב הטעם כדי שיהי' לאדם בנים צדיקים, וחזקי' שפט בשכלו שהטעם הוא בשביל זה כדי שיהיו לו בנים עוסקים בתורה ובמצות לכן נגזרה עליו גזירה זו, כי אין לאדם לילך אחר שכלו ולומר שכיוון האמת בטעם שנתחדש אצלו כדי שעל ידי זה יסור מלקיים מצות עשה, כי אולי יש טעם אחר הנעלם מאתו, וז"ש ישעי', בהדי' כבשי דרחמנא למה לך, ר"ל סתרים דקב"ה, כי טעמי המצות נעלמים ונסתרים, במאי דמפקדית אבעי לך למיעבד ר"ל בתורת חוקה, כי אולי יש טעם אחר הנעלם ממך, ובזה מובן היטב תפלת חזקי' דידוע שתורה נקראת אמת, כמ"ש אמת קנה ואל תמכור, וידוע כמה הפליג חזקי' להעמיד דגל תורה שבדקו מדן ועד באר שבע, וכולם היו בקיאין בדינים, והלך בדרכי התורה שנקראת אמת, רק עתה בפעם הראשון נעשה לו מכשול ששפט אחר שכלו, וטעה בטעמי המצות, וכבר ביארנו שהש"ית מוחל לעון ראשון מצד מדות הרחמים, רק עם צדיק גמור הולך ע"פי הדין אינו מוחל לו עבירה ראשונה, ולכן ביקש מהש"ית בתפלתו, שיהי' נידון כמו שאר בני אדם שהולך עמהם ע"צ הרחמים, וז"ש ויתפלל אל ה', ר"ל הוי' שמורה רחמים, ואמר להש"ית, הן אמת שחטאתי עכשיו לפניך, ואולם לע"ע זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת, ר"ל רק ע"פי התורה שנקראת אמת, והטוב בעיניך עשיתי אף שלפי שכלי לא הי' מובן, והייתי נוטה לילך בדרך אחר, מ"מ לא הרהרתי ועשיתי בלב שלם מה שהוא טוב בעיניך, ולא הלכתי אחר שכלי, רק עתה חטאתי בזה לכן אנו מביש שתלך עמי ע"צ רחמים כי דרך הרחמים למחול עבירה ראשונה וז"ש אנא ה' כפירוש רש"י, ואולם הי' לו לחזקי' לתלות בזכות אבי אביו דוד המלך ע"ה שהיתה לו מדה זו שלא הלך אחר שכלו דק ככתוב בתורת משה,