שערי תורה חלק א רצא

כי אזיל לשיטתו כנ"ל כגון אנו בינונים ובע"כ סובר אפילו המקיים בכל דרכך דעהו הוי רק צדיק ואין לו עו"הז ע"פי דין וצריכין לעמול ולטרוח בעצמו ולכן אמר להן שיטרחו ויעמלו בכבודן ובעצמן כי לא יהי' מלאכתן נעשית ע"י אחרים והבן, ודוק היטב ולא קשה מידי כל הקושיות דוק ותשכח ואם שגיתי ה' הטוב יכפר ממעל וה' יסיר לב אבן מקרבינו ויערה עלינו רוח טהרה, וישלח עזרתו מקודש שנזכה כולנו לעבדו בלבב שלם ונזכה שיבוא גואל צדק במהרה בימינו אמן

דרוש ליום א' דימי סליחות תקפ"א לפ"ק, אשר דרשתי בב"הכנ במקהלות עם פק"ק קאללין יע"א

יחזקאל הנביא אמר (ל"ג ז') ואתה בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל וגו' ואתה נפשך הצלת עכ"ל הנביא, ויש לדקדק: א) מה שאמר ואתה בן אדם הוא למותר, הגם שכן דרך להזכיר כן ביחזקאל מ"מ היכא דאפשר ליתן טעם לזה ראוי ליתן, ובסימן ב' א' כתב רש"י שלכן קראו כך שלא יתגאה ויחשוב א"ע כאחד המלאכים לפי שראה המראה הגדולה הזאת: ב) מה שאמר, ושמעתם מפי דבר, אינו מן המובן, ובסימן ג' הביא ג"כ כעין מקראות הנאמרי' כאן, ופירשו המפרשים ז"ל שהוא דבר פורעניות, וקשה הא אח"כ מפרש להדי' באמרי לרשע מות תמות: ג) מה שאמר והזהרת אותם ממנו, אינו מן המובן, ורד"ק בסימן ג' פי' שקאי אלעיל מיני' כמו הצופה שמזהיר את העם בבוא עליהם האויב כן נתתיך כשתשמע ממני דבר פורעניות שתזהיר אותם בשמי בדברים ששמעת ממני, וקשה שהוא מיותר כיון שאמר שהוא כצופה ממילא מובן זאת: ד) תיבת רשע השניה מיותרת, ובסימן ג' לא נזכרת: ה) מ"ש מות תמות למה הכפיל המיתה, ועיין מ"ש הבינה לעתים בדרוש וי"ו בביאור הפסוקים

ונלע"ד ליישב הכל על מכונו בס"ד, ונקדים לפרש מקראי קודש בישעי' ל"ח, א' בימים ההם חלה חזקי' וכו' צו לביתך וכו' ויתפלל אל ה' וכו' זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם, והטוב בעינך עשיתי, עכ"ל הפסוקים ואיתא במסכת ברכות (דף י' ע"א), שאמר ליה, חזקי' מת אתה בעו"הז ולא תחי' לעו"הב, א"ל מאי כולי האי, א"ל משום דלא עסקת בפ"ו, א"ל משום דחזאי ברו"הק דנפקא מיני בנין דלא מעלי, א"ל בהדי כבשא דרחמנא למה לך מה דמיפקדת מיבעי לך למיעבד וכו', א"ל השתא הב לי ברתך וכו', א"ל כבר נגזרה עליך גזירה, א"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא, מקובלני מבית אבי אבא, אפי' חרב חדה מונחת על צוארי של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים, עכ"ל הגמ', ופי' רש"י, דוד שראה המלאך וחרבו שלופה בידו ולא מנע א"ע מרחמים עכ"ל, וכבר דקדקו המפרשים במה שאמר לו כלה נבואתך, ועיין מ"ש בס' צל"ח דבר נחמד ונעים, ונראה לפרש תפלת חזקי' מה שהתפלל שיזכור ה' האמת שעשה, שלכאורה הוא חידוש גדול על צדיק כזה שלא בא לבקש במתנת חנם, ובאמת ארזק"ל שם התולה בזכות עצמו תולין לו בזכות אחרים, ולמדוהו מחזקי' כאן, וה"ה דהיו יכולים להוכיח כן מפסוקים הנאמרים כאן במקומו, שאמר השי"ת אל ישעי' כה אמר ה' אלהי דוד אביך שמעתי את תפילתך וגו', משמע מחמת שהוא אלהי דוד שמע תפילתו, רק כאן הוא רק רמז בעלמא ושם מפורש

ב ונראה לברר הפסוק היטב, דהנה המהרש"א הקשה, דאכתי קשה וכי משום שלא עסק בפ"ו יהי' העונש שלא יחי' לעו"הב ותירץ ע"פי דאיתא בב"ב דוד שנאמר בו שכיבה לפי שהניח בן כמותו, יואב שלא הניח בן כמותו, נאמר בו מיתה, וז"ש ולא תחי' לעו"הב כיון שלא הניח בן כלל שיהי' במותו, ע"ש, ואכתי קשה אמאי יהי' בעונש ביטול מצות עשה שימות בעו"הז, הא איתא בר"ה דף ט"ז בצדיק שרובו זכיותיו נכתב ונחתם לחיים, וחזקי' הי' צדיק גמור, ובשגם כי אי' במנחות דף מ"א ע"א מלאכא אשכחי' לרב קטינא, א"ל קטינא קטינא סדינא בקייטא וכו' ציצת של תכלת מה תהא עלה, (ומה שאמר כפל שם קטינא, י"ל ע"פי מה דארז"ל בבראשית רבה בפ' נח, כל מי שנכפל שמו יש לו בעולם הזה ובעולם הבא, ופי' בס' נזר הקודש דף קמ"ג שקאי על מדריגת רוחם ונפשם שגם בעו"הז בהיותם בחיים הם כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שנאצל להם רוח קדוש למטה בעו"הז, וכן בזה נתייחד למדריגת רו"הק למעלה בעו"הב והוא חלקם בב' העולמות יחד, והרוח התחתון יונק מן שרשו למעלה הוא רוח עליון שהוא נשגב ונעלה מאוד, וז"ש מי שנכפל שמו יש לו בעו"הז ובעו"הב, כלומר שזכה לב' רוחות טהורות, א' למטה בעו"הז וא' למעלה בעו"הב, ולכן נכפל שמם, ולאו כל צדיקים זוכים אלא יחידי סגולה יע"ש, ולכן אמר המלאך כיון שנכפל שמך שאתה צדיק גמור. ובלתי ראוי לך לבטל מצות ציצת אף שהיא רק חובת מנא כמ"ש לקמן, וא"ש), א"ל ענשיתו אעשה, א"ל בזמן דאיכא עידן ריתחא ענשינן ע"ש, וראיתי במפרשים שאצל מלך לא שייך עידן ריתחא כדאי' במס' ראש השנה דף ט"ו ע"א ובמס' ע"ז (דף ב'), ע"ב דמלך נכנס תחילה לדין מקמי דליפוש חרון אף, וא"כ למה נענש בביטול מצות עשה שביטל מפ"ו, כיון דלא הוי עידן ריתחא, ואולם לפימ"ש תוס' דדוקא על מצות ציצית לא נענש רק בעידן ריתחא, ובביאור הדבר עיין בס' בינה לעיתים בדרוש י"ב, ואדרבא כתבו ז"ל העונש בביטול מ"ע חמור טפי, דהא עשה דוחה ל"ת, מ"מ קשה כיון שעכ"פ הי' רובו זכיות אמאי יהי' הגזר דין שימות בעולם הזה

והנה לפמ"ש תוס' במס' ר"ה ד"ה ונחתמין, עיקר גזר דין הוא לחיי עולם הבא, ולפעמים צדיקים גמורים נחתמים למיתה בעו"הז כדאי' בקידושין דל"ט, מי שזכיותיו מרובים וכו' ועיי"ש, וא"כ לפמ"ש מוהר"שא דמ"ש ולא תחי' לא קאי על עונש עו"הב שפיר י"ל העונש שימות בעו"הז הוא אפי' בצדיק גמור כדי להרבות זכיותו לעו"הב, ועוד נראה לומר בטעמא דמילתא לפמ"ש מו"ז בס' תורת חיים במס' ב"ק דף נ' ע"א לפרש טעם מה שארז"ל שהקב"ה מדקדק עם סביביו אפי' כחוט השערה, לפי שהקב"ה דן את הצדיקים במידת הדין בלבד כיון שיכולין לעמוד בדין, ושורת הדין אינו מוותר, אפי' על חטא כל דהו העונש חמור, ולכן נענשו משה ואהרן נדב ואביהו על חטא קטן, וכשדן את רשעים משתף ומקדים מידת רחמים למ"הד, ולפ"ז ניח' הא דאי' במדרש, הביאו רש"י בפ' בראשית, שבתחילה עלה במחשבה לבראו במ"הד, וראה שאין העולם מתקיים, והקדים מדת הרחמים ושתפה למד"הד, וקשה מה מהקמ"ל קרא מה שעלה במחשבה, ובהנ"ל אתי שפיר דמחשבתו קיימת אצל צדיקים, וז"ש במס' מנחות בפ' הקומץ, שתוק, כך עלה במחשבה לפני, ר"ל שצדיק כר' עקיבא יהי' נידון ע"פי שורת הדין כמו שעלה במחשבה, והבן, עכ"ד פח"ח, ולפ"ז א"ש כיון שחזקי' הי' צדיק גמור נידון ע"פי שורת הדין כמו שעלה במחשבה, וע"פי הדין מתחייב אפי' על חטא קל עונש כמו המורד במלך ב"ו מכ"ש וק"ו באלפי הבדלות המורד במלך מלכי המלכים, ולפ"ז מה שאמר ישעי' כבר נגזרה עליך גזירה (שתמות, כמ"ש רש"י), ר"ל כיון שאתה צדיק גמור כבר משעת בריאה נגזרה שצדיק כמותך יהי' נידון במד'"הד הקשה, ומעתה מובן מה שנחלקו ישעי' וחזקי', דהנה אי' במס' יומא דף פ"ו אדם עובר עבירה פעם ראשונה ושניה ושלישית מוחלין לו, רביעית אין מוחלין לו ובודאי הכוונה בלא תשובה דתשובה מכפרת על כל עבירות, ועיין בס' עשרה מאמרות מאמר א' פרק ד' ובפרק עשירי, וידוע דמה שהתשובה מועלת הוא רק רחמים וחסד כמ"ש בעל העיקרים במאמר ד' בפרק כ"ח וכ"כ שאר מפרשי' ז"ל, ולכן הבין ישעי' כיון שצדיק נידון ע"פי דין כשעובר חטא קל, לא מועיל תשובה כיון שגוף תשובה הוא רחמים, ולכן הוכיח חזקי' מדהמע"ה שהי' צדיק גמור ונידון ע"פי שורת הדין, מ"מ הועילה תשובתו ולא מנע א"ע מן הרחמים, אע"כ צ"ל דמה שעלה במחשבה שצדיקים ידונו במד"הד וכן נתקיימה המחשבה אצלם, דוקא לענין זה היכא דלא עשו תשובה ותפלה דבשאר כל אדם הש"ית מוחל עבירות הראשונים כנ"ל ולצדיק לא נמחלו, אבל תשובה מהני אפי' לצדיק גמור, שלא יהי' לו עונש בעו"הז וזהו שאמר, כך מקובלני מבית אבי אבא וכו', ובזה יש להבין מ"ש אפי' חרב וכו' של אדם, שמדוייק היטב לפמ"ש בס' של"ה דף ר"כ שגוף נקרא בשר אדם