שערי תורה חלק א רצ

שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ומשני ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ובע"כ הטעם כיון שמקיום מצות ה' בברכה קונה הארץ וא"כ נראה לאו דוקא ברכה ה"ה אם מקיים מצוה אחרת בארץ לאחר עשיית מצוה נתן לבני אדם וא"כ אדם כשחורש וזורע וקוצר לשם שמים מקיים בכל דרכיך דעהו שכוונתו כדי שעל ידי זה לא יהי' מונע לקנות שלימות לנפשו אם כן עושה במלאכתו מצוה קנה ארץ, ומיקרי הארץ של אדם והוי הדגן של אדם החורש והזורע כמובן, וכבר ביארנו באות א' שעיקר, עו"הז הוא מנוחת הנפש שאין לו טרדות שמלאכתן נעשה ע"י אחרים, אבל אם מוכרח בעצמו לטפל במלאכתו אף שהוא עתיר נכסין אין לו עו"הז כי אין לו מנוחת הנפש והארכנו בזה באות א', ומעתה מובן סוגי' דברכות ואומר ר' ישמעאל ורשב"י אזיל כ"א לשיטתו במנחות הנ"ל כי לפמ"ש סובר ר' ישמעאל המקיים בכל דרכיך דעהו הוי צדיק ולא מגיע לו שכר עו"הז ולר' שמעון בן יוחאי המקיים בכל דרכיך דעהו הוי חסיד ומגיע לו שכר עו"הז ג"כ שיהי' מלאכתו נעשית ע"י אחרים ולפי זה יש לפרש הסוגי' כך ת"ר ואספת דגנך מה ת"ל ר"ל דגנך שהו"ל דגן כיון דהוא קודם ברכה הארץ של הקב"ה כיון דאכתי לא קיים מצות ברכה (וכמדומה שכן פי' בריא"ף יע"ש וכעת אינו ת"י) ועל זה אמר לפי שנאמר לא ימוש ס"ת הזה מפיך יכול דברים ככתבן שילמוד בכל עת ת"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ ר"ל בשעה שנוהג מנהג דרך ארץ יהי' נוהג בהן עבור תורה ויקיים בכל דרכיך דעהו ועי"ז מקיים לא ימוש והוי דגנך כי כמו שאמר שלאחר ברכה הארץ שייך לבן אדם ה"ה לאחר שמקיים המצוה בכל דרכך דעהו ומקיים לא ימוש ע"י מלאכתו אף קודם ברכה הארץ של אדם והוי דגנך. ועל כל זה ואספת ר"ל שיהי' לך עמל שלא יהי' לך עו"הז וקמ"ל קרא אף שתהי' דגנך שתקיים בכל דרכך דעהו לא תחשוב בלבך שע"י זה יש לך שם חסיד ומגיע לך שכר עו"הז שיהי' מלאכתך נעשית ע"י אחרים ולא תצטרך לאסוף בעצמך ויהי' אסיפה נעשית ע"י אחרים רק שמכל מקום צריך אתה לאסוף כי ר' ישמעאל לשיטתו שע"פי דין מחויב לקיים בכל דרכיך דעהו והוא רק צדיק ולא מגיע שכר עו"הז לכן אין לו מנוחת הנפש ומוכרח לאסוף ולטפל בעצמו, ומה שאמר הנהג בהן יוצדק היטב כמ"ש רש"י וז"ל הנהג בהם עם דברי תורה עכ"ל רצה לומר עם דברי תורה יהי' דרך ארץ ועל זה אמר רשב"י וכי אפשר אדם חורש בשעת חרישה כו' ר"ל האדם יש לו טבע בשר ודם כמורה שם אדם וכמו שדרשו דורשי רשומות שהוא נוטריקון אש דם מים וא"כ טבעו נוטה לחומריית הכי אפשר שיכול כל כך לשבור טבעו החומריית שיהי' כל כך קדוש שכל עניניו יהי' לשם שמים כיון שה' רצה לזכות כל ישראל ולטובתם בראם ולשיטתם אחד מאלף שיהי' לו טובה בבריאת שיהי' לו טוב עו"הז ועו"הב כי מי יוכל להיות חסיד כי המקיים בכל דרכך דעהו הוא צדיק וא"כ קשה ג"כ שיהי' שם צדיק שיהי' לו עו"הב כי מי יוכל מבני אדם שטבעו בשר ודם כל כך לשבר טבעו בשעה שחורש וזורע וקוצר ועושה כל עניני גשמי יהי' כוונתו לש"ש לקיים בכל דרכך דעהו זהו א"א למין אדם וזה שאמר תורה מה תהא עלי' כי אי אפשר לקיים תורה בשעה שחורש ועושה כל מלאכה ואין הקב"ה בא בטרוניא עם הבריות כי לא מיבעיא שקשה להשיג שכר ע"הז כי אפילו שכר עו"הב קשה להשיג כי מי יוכל לקיים בכל דרכך דעהו שיהי' צדיק כי לפי דבריך כשמקיים בכל דרכיך הוא רק צדיק, אלא ודאי ע"פי דין אינו מחויב לקיים בכל דרכך דעהו ואפילו אם חורש וזורע כנהוג שלא לשם שמים רק עניני רוחניים עושה לשם שמים הוא צדיק, וזה נקל לאדם לעשות שעניני רוחניים יעשה לשם שמים ועניני גשמיים להנאתו ואם מקיים בכל דרכך דעהו הוא בגדר חסיד שעושה לפנים משורת הדין כי רשב"י אזיל לשיטתו במנחות שסובר שמקיים לא ימוש בקריאת שמע שחרית וערבית, ובע"כ סובר כשמקיים בכל דרכך הוא חסיד וכנ"ל אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום רצה לומר אפילו בעניני גשמיים עושים רק רצונו דהיינו שמקיים בכל דרכך דעהו שגם עניני אכילה ושתי' ושינה הוא לשם שמים והוא רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים כי הם חסידים לפנים משורת הדין ומגיע להם עו"הז מנוחת הנפש לכן נעשה ע"י אחדים כי ע"י בכל דרכך דעהו הוא חסיד, ובזמן שישראל אין עושים רצונו של מקום ר"ל שיש להם שם ישראל שמורה על צדיק כנודע ואינם עושים וא"כ בע"כ בעניני רוחניים הם צדיקים ויש להם שם ישראל ובעניני גשמיים אין עושים רצונו של מקום ואינם מקיימים בכל דרכך דעהו ואינם חסידים לכן מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת וגומר כי אין להם עו"הז שהוא מנוחת הנפש משא"כ כשעושים רצונו של מקום הוי חסידים ומגיע להם עו"הז ג"כ ואתי שפיר והבן, ואין להקשות לרשב"י למה קאמר דגנך הא הוא דגן ה' כיון שאינו מקיים בכל דרכך דעהו די"ל דהנה רמ"א פי' בפסוק ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא כי המן הוא לחם מן השמים לחם רוחניי שהי' דקה מן הדקה ולא הי' מבוא להתפרנס החומר בלחם דקה כזו וזו הי' תמיהתם מן הוא שהוא רק הכנת מזון כי הוא קדושה והכנה למזון כי המזון צריך להיות בקדושה אבל מה יושיעני לפרנס החומר יע"ש ופרשתי שם על זה השיב משה הוא הלחם אשר נתן ד' לכם לאכלה כי באמת על פי דין מאכל רוחניי כזה לא הוי מזון לאיש גשמיי כי אם לאיש רוחניי אשר הוא במדריגה גדולה שכל עניניו הוא לשם שמים רק שה' הרחמים נתן לכם מתנה שיהי' לכם לאכילה שיתפרנס החומר בזה ולכן אמר הוי' שמורה על רחמים והארכתי בזה מאד העולה שיש מזון גשמיי ומזון רוחניי ואומר מזון רוחניי מגיע לאדם שמקיים בכל דרכך דעהו שגם אכילה ושתיה לשם שמים אם כל אכילתו רוחניי שאינו אוכל לתאותו רק לשם שמים מגיע לו מזון רוחניי כיון שכל עניניו רוחניי אפי' בעניני גשמיי אבל מי שאינו מקיים בכל דרכך דעהו ובשעה שאוכל אוכל להנאתו לפרנס חומר אין לו מזון לחומר ממזון רוחניי ומובן, ומזון רוחניי יש לכנות בשם דגן ה' אבל מזון גשמי' מכונה בשם דגנך ר"ל מאכל היאות לך לטבעך לאכול מאכיל גשמיי וא"כ לרשב"י מדוייק היטב וכיון שבע"כ קרא דואספת מיירי שאינו מקיים בכל דרכך דאם הי' מקיים בכל דרכך לא הי' טירחא לאסוף והי' מלאכתו נעשית ע"י אחרים לכן מגיע לו רק מזון גשמיי ולכן אמר דגנך היאות לך לטבעך כיון שאתה אוכל רק להנאת חומרך יאות לך מאכל גשמי והבן היטב ודוק:

ובזה מיושב קו' המהרש"א שהקשה על רשב"י הא קרא והי' אם שמוע מיירי בעושים רצונו של מקום דהנה עוד הקשה המהרש"א מדוע בפרשה ראשונה כתיב בכל מאודך ובפרשה שני' לא כתיב ובכל מאדכם, ונראה כי קושי' חדא מתרצת בחברתה ואומר כי בפרשה ראשונה מיירי שמקיים בכל דרכך דעהו ואפי' בעסקי ממון עושה לשם שמים וכמו שפרשתי בפסוק אשרי איש ירא ה' במצותיו חפץ מאוד דהנה מאוד הוא ממון וכמ"ש בכל מאודך ויש יראים שרוצים להשיג ממון ולא להשיג עניני גשמי למלאות תאוותם כי אם כדי לקנות שלימות לנפשם שלא יהי' להם מונע לעבודת הבורא וב' פירשו בשביל כמ"ש רש"י ז"ל בראשית בשביל ראשית ישראל שנקרא ראשית, וזה שאמר אשרי אם הוא במדרגה זו אם בשביל מצותיו שלה' חפץ מאוד רצה לומר הממון אינו רוצה לתועלתו רק כדי לקיים מצות הבורא והבן, ואולם בפרשת והי' אם שמוע הכוונה כך והי אם שמוע תשמעו אל מצותי כו' ר"ל אם תהי' במדרגה כזו בשעה שתשמע עניני רוחני תעשה לשם שמים לאהבה את ה' לעבדו בכל לבבכם תעשו ג"כ לש"ש לעבדו אבל בעניני גשמי להנאתכם והיינו דלא קאמר ובכל מאדכם וכמ"ש בפ' שמע כי אמר ואהבת כו' ובכל מאודך הכוונה בשעה שאתה עוסק אפילו בעניני גשמי תעשה רק לש"ש עבור אהבתך רק לה' שכוונתך תהי' לאסוף ממון כדי לקיים מצות צדקה וכיו"ב (ואף שכל דרכך דעהו הוא לך לענים משורת הדין מכ"מ מצוה לעשות וכמ"ש ועשית הישר והטוב) אבל בפרשה שני' לא אמר בכל מאדכם כי אינו מקיים בכל דרכך לכן אמר ואספת דגנך שמלאכתך נעשה ע"י עצמך כיון שאין אתה חסיד ולא מגיע לך שכר עו"הז ומוכרח אתה לעמול בעצמך, אבל קרא דועמדו זרים כו' בע"כ מיירי שמקיימים בכל דרכך כי לעיל מיני' כתיב ועמך כולם צדיקים וגומר כי יש להבין איך אפשר שיהי' כולם צדיקים כי צדיק היינו שמקיים כל המצות ובקיום מצות הוא ת"ת והא א"א לקיים מצוה זו ובע"כ ר"ל אם ע"ה עושה עניני גשמי ועו"הז לש"ש כדי שיחזיק בניו לת"ת ולהחזיק ידי ת"ח הוי כלומר בעצמו וקיים מצות ת"ת וא"כ מיירי שמקיים בכל דרכך דעהו, לכן מגיע לו שכרו שאחרים ירעו צאנם מיש להם עו"הז ג"כ והבן ולא קשה קושי' מוהרש"א ובזה יובן מה שאמר רבא לרבנן במטותא מינייכו לא תתחזו קמאי ביומא ניסן וביומא תשרי,