שערי תורה חלק א רפט

כל מי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם, וא"כ כשאין לו אשה הוא דק פלג גופא ועיין ברמ"א שפי' במאמר שהע"ה סוף דבר הכל נשמע את אלקי' ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל אדם, ר"ל כי רמ"ח איברים רוחני' יש להם חיות מרמ"ח מצות ושס"ה גידין משס"ה ל"ת וכל אבר יש לו חיות ממצוה השייכות לאותו אבר ושם אדם הוא חשיבות גדול וצדיק חי בכל איברים הוי אדם שלום ורשע שפוגם אותו אבר שפוגם הוי כמת ואינו אדם וז"ש שישמור כל המצות עשה והל"ת כי זה כל אדם ר"ל אדם שלום יע"ש ונשמע שמ"ש כל אדם ר"ל אדם שלום, ולפ"ז מובן מ"ש שהע"ה טוב ללכת אל בית האבל פי' אם הליכה יהי' מלכת אל בית המשתה והמ"ם של מלכת הוא מ' הסיבה ר"ל כשנמשך הליכת בית אבל מהליכתו אל בית המשתה של נשואין דהיינו אף שהולך לבית המשתה הולך לבית האבל שזוכר יום המיתה והוי כהולך לבית החבל באשר הוא סוף כל אדם כי עד עתה לא הי' כל אדם שהי' פלג גופא ועתה נעשה אדם שלום וגדלה מעלת נשואין כל כך כי מצות פ"ו אלים כל כך כדי שיהי' קיום במין ונשואין הוא סוף שיהי' בגדר כל אדם שיהי' אדם שלם וחי יתן אל לבו ר"ל השכל נקרא לב כמ"ש רמב"ם בס' מורה נבוכים לכן יתן אל לבו תועלת נשואין מדוע גדלה מעלתו כל כך שלא נקרא כל אדם עד נשואין ובע"כ כדי שקיים פרי' ורבי' ולא יהי' מת כי מי שאין לו בנים הוא כמת וא"כ מהליכתו לנשואין נזכר מיום המיתה אף שאין נראה בעיניו כמו מי שהולך לבית אבל מ"מ מי שהוא בעל שכל יבין המיתה ג"כ מהליכתו לנשואין וא"כ הוא טובה גדולה כשהולך לבית המשתה של נשואין ולכוונה הלז שהוא כהולך לבית אבל ויומתק יותר מ"ש טוב כי י"ל ר"מ סובר כר' יוחנן לעיל באות ו' במצוה אחת אם עושה בשלימות קונה שלימות לנפשו ויש לו עו"הב וא"כ אם עושה מצוה אחת בשלימות לפנים משורת הדין הוא בגדר חסיד כי אפי' במצוה אחת אם עושה אותו מצוה על צד היותר מועיל מה שאינו מחויב הוי בגדר חסיד וכעין שארז"ל בב"ק דף ט' בה בהידור מצוה עד שליש והוי צדיק כשמהדר בשליש וכשמהדר יותר משליש יש לו שם חסיד שהוא לפנים משורת הדין ומגיע לו עו"הז ועו"הב והנה י"ל שר"מ סובר כמ"ש לקמן המקיים בכל דרכך דעהו הוא בגדר חסיד וא"כ אף שציוה התורה לילך לשמחת נשואין והוא מצוה לשמוח חתן וכלה ולאכול ולשתות אם אוכל ושותה אף להנאתו ג"כ מקיים מצוה כי רק אז"ל כל הנהנה מס מסעודת חתן ואינו משמחו עובר בה' קולת אבל אם משמחו אף שנהנה איכא מצוה ואולם איש כזה שהולך לבית המשתה וכוונתו לעורר את עצמו מיום המיתה ואינו נהנה מאכילה ושתי' רק כאוכל ומתו מוטל לפניו הוא בגדר חסיד שעושה לפנים משורת הדין ומגיע לו שכר עולם הזה ועולם הבא, אבל חם הולך לבית האבל וזוכר יום המיתה לא הוי רק בגדר צדיק כי כן הוא המצוה לילך לבית אבל כדי שיהי' זוכר יום המיתה וא"כ יפה כח הליכה לבית המשתה אם כוונתו כהליכה לבית האבל וז"ש טוב ללכת כו' מלכת אל בית המשתה אם מגיע הליכתו אל בית האבל מן הליכתו לבית המשתה שכוונתו כאילו הולך לבית אבל טובה לפניו שמגיע לו שכר עולם הזה ג"כ כמשפט המגיע לעושה מצוה לפנים משורת הדין שאוכל פירותיהן בעו"הז והק"ק לעו"הב כדאי' בב"ק דף ט' כנ"ל וא"ש ודוק

ובזה מובן כוונת מאמר א' כי באמת ר' מאיר לא הי' מפרש הפסוק כלל רק הש"ס מפרש מ"ש והחי וגו' אמנם רצה להורות לנו מוסר נחמד מעלת וצדקת של ר' מאיר שראוי לאדם השלם שיהי' זוכר לעולם יום המיתה ומקרא זה נשמע חידוש שאפילו אם הולך לבית המשתה ויהי' זוכר יום המיתה יהי' חשוב כאילו הולך לבית האבל וראוי לבעל הנפש שיהי' שגור בפיו פסוק זה, וכעין שפי' רמ"א במאמר דהע"ה לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ כנ"ל שר"ל שיאמר בכל עת כן דהיינו הזכרת יום המיתה וז"ש תני' הי' ר"מ אומר ר"ל לעולם הי' שגור בפיו פסוק זה טוב ללכת כו' פי' שהליכת בית האבל יהי' מלכת לבית המשתה והיינו שיהי' לעולם זוכר יום המיתה ולכן לעולם הי' אומר פסוק זה והוי כמזכיר הדבר שלא תשכח יום המיתה לכן הי' זוכר תמיד פסוק הלז ומה דאמר אח"כ מאי והחי יתן וגו' הוא מאמר סתמא דגמרא וא"ש ומיושבים בס"ד כל המאמרים הנ"ל

י ובזה נבוא לישב סוגי' דברכות הנ"ל על נכון ונקדים לפרש מאמר במס' ברכות בפרק הרואה ר' יוסי הגלילי אומר צדיקים יצר טוב שופטין כו' רשעים יצר הרע שופטין כו' בינונים זה וזה שופטין כו' אמר רבא כגון אנו בינונים א"ל אביי לא שביק מר חיי לכל בריה, ויש להבין דברי ר' יוסי מה קמ"ל וגם צריך ביאור מה שאמר לא שביק מר חיי לכל בריה, ונראה דהנה כבר כתבתי דברי בר קפרא שעיקר לקיים בכל דרכך דעהו וכתבו ז"ל אפילו בעניני גשמיי כאכילה ושתי' אם עושה לשם שמים כדי שיהי' בריא אולם לעבוד וללמוד הוי כלומד וכמו שפי' הראשונים ז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו ר"ל מה שעשה והי' עמל בידו הי' תלמודו שהוא למד שהכל הולך בתר כוונה ושכרו רב כמ"ש בעל עקידה מעלת האוכל לשם שמים אמנם יש להסתפק אם על פי דין מחויב אדם לקיים בכל דרכך דעהו שכל ענינים אפי' גשמיים כאכילה ושתיה ושינה יהי' כוונתו רק לשם שמים ולא להנאתו או שהוא רק לפנים משורת הדין כדאי' בתורה ועשית הישר והטוב פירש"י ישר לפנים משו"הד א"כ נכתב בתורה דבר שהוא לפנים משורת הדין לכן גם שלמה המלך ע"ה אמר כן שיעשה לפנים משורת הדין אבל אדם שעושה ענינים רוחניים לשם שמים אף שעניני גשמיים עושה רק להנאתו הוי צדיק ונ"מ טובא אם מגיע לו שכר עו"הז ועולם הבא כי לפמש"ל בכלל ב' חסיד מגיע לו שכר עולם הזה גם כן והנה ברמב"ם במו"נ בחלק ג' בפרק נ"ג להמעיין היטב יראה שהוא רק לפנים משורת הדין כי קשה לאדם לעשות כן ואין הקב"ה בא בטרוני' עם הבריות ולילי דבריו הקדושים הייתי אומר שהיא מחלוקת רשב"י ור' ישמעאל במס' מנחות דהנה כבר הקדמנו באות א' סוגי' דמנחות לר' ישמעאל לא קיים לא ימוש כ"א כשלומד יומם ולילה ולרשב"י קיים מצות לא ימוש בק"ש ש"וע וע"ש ונראה בכוונת ר' ישמעאל שאי אפשר כפשוטו שמחייב ללמוד יומם ולילה בכל יגיעו כדי לקיים מצות לא ימוש שזהו בלתי אפשר כי מוכרח לעסוק בדרך ארץ כמ"ש ר' ישמעאל בעצמו במס' ברכות הנ"ל ואספת דגנך הנהג בהן מנהג דרך ארץ אעכנ"ל דסובר דמחויב ע"פי הדין לקיים בכל דרכך דעהו וזהו הוי כלומד וא"כ בשעה שחורש ועושה מלאכתו בע"כ יהי' מחשבתו לחם חמים כדי שיהי' לו הכנה לקנות שלימות לנפשו כי בלתי אפשרי ללמוד ולעשות מצות כשאין לו פרנסה וא"כ איש אשר אלה לו בשעה שמופנה ממלאכתו תורתו אומנתו אף שע שעוסק במלאכתו לפרנסתו כיון שכוונתו לש"ש קיים מצות לא ימוש ורשב"י בע"כ סובר דבכל דרכך דעהו הוי רק לפנים משורת הדין דאם הי' דין שמחויב לעשות הרי מקיים מצות לא ימוש כל יום כי בכל עניני עו"הז צריך לעשות לשם שמים אלא ודאי כנ"ל וא"כ לרשב"י כשמקיים בכל דרכך דעהו הוי חסיד שמגיע לו עו"הז ולר' ישמעאל אף שמקיים בכל דרכך דעהו הוי רק צדיק ולא מגיע לו שכר עולם הזה כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כנלענ"ד דפליגי בזה

ובזה מובן סוגי' דפרק הרואה כי ר' יוסי סובר כר' ישמעאל שכל דרכך דעהו הוא דין וז"ש צדיקים יצר טוב שופטין ר"ל בכל עת אפילו עניני גשמיים עושים לשם שמים שמקיימין בכל דרכך דעהו רשעים יצר הרע שופטין ר"ל אפילו עניני רוחניים כלימוד ותפילה וצדקה עושים שלא לשמה ובינונים זה וזה שופטין ר"ל בשעה שלומד ועוסק בעניני רוחנים עושה לשם שמים ושופט יצר טוב ובעניני גשמיי עושה להנאתו ושופט יצר הרע וסובר כר' ישמעאל שכל דרכך דעהו הוא דין וחיוב ורבא שהי' עניו לא הי' מתפאר במעלתו ואמר כגון אנו בינונים שלא הי' מקיים בכל דרכך דעהו רק עניני רוחניים עשה לשמה ועניני גשמיים להנאתו וע"ז אמר אביי לא שביק מר חיי לכל בריה כי לולי דבריך הייתי אומר שאין הלכה כר' ישמעאל וכר' יוסי רק כרשב"י שהמקיים בכל דרכך דעהו הוי חסיד ומגיע לו חיי העו"הז ג"כ כנ"ל אבל לדבריך שבע"כ אתה סובר הלכה כר' ישמעאל וכר' יוסי שהמקיים בכל דרכך דעהו הוי צדיק ולא מגיע לו חיי העולם הזה (שיהי' חיים כדאי' בש"ס שמי שיש לו הצלחה וברכה יש לו חיים) כי אם מי שהוא חסיד חוץ לטבע וזהו קשה מאד להשיג חי העו"הז ע"פי דין שלא יהי' לו נכיון בעולם הבא כי אפילו המקיים בכל דרכך דעהו הוא רק צדיק והבן

יא ומעתה נבוא לבאר סוגי' דברכות הנ"ל דאי' שם דף ל"ה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים