שערי תורה חלק א רפח

נקראת אמת כי כל השכל של אדם עלול לטעות ושגיאות אבל שכל אלהות הוא אמת וזה שאמר שיהי' לששון ולשמחה שיהי' להם עולם הזה ולא ינוכה להם לעו"הב כי אם הי' נכיון לא הוי שמחה בעו"הז כי יפה שעה אחת קורת רוח בעו"הב מכל חיי' העו"הז רק באופן שאמת ושלם אהבו ר"ל על ידי תורה ושלום יהי' בגדר חסידים שעושים לפנים משורת הדין ומגיע להם שכר עולם הזה ג"כ כנ"ל וא"ש

ח ובזה מובן מאמר ז' סמיכות המשניות דר"ש בן חלפתא לריב"ל דהנה מ"ש תוי"ט ש"י עולמות ע"ד מדרש נקבה תסובב גבר ישראל בעולם הזה כנקבה היורשת עישור נכסים בלבד שהכותים ע' אומות וירשו רק שבעה אבל לע"ל ירשו כולם ולעומת זה אמר ג"כ מספר ש"י כשנחלו הארץ כבשו ל"א מלכים ולע"ל יכבשו כמספר עשרה פעמים ל"א כי בעו"הז נטלו רק עישור נכסים יהי' כמספר י"ש ועתה מדוקדק הלשון דבשכר משמע דמיירי ואינו נחלה אבל אי איירי בכיבוש ארצות הוי נחלה שכן הוא ירושה מאבותינו וע"ז נאמר נחלה בלי מצרים יע"ש וא"כ מיירי בעו"הז לימות המשיח ואי' בש"ס אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד בלבד ועיקר עולם הבא הוא לעתיד בעולם התחי' כמ"ש הראשונים זלה"ה וא"כ יש להבין לפי מה שארז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מדוע נזכה כולנו לימות המשיח להרחבה גדולה שיהי' לנו עו"הז ודוחק לומר מ"ש בהאי עלמא היינו קודם לכן כי לא משמע כן בקדושין דל"ט ובהנ"ל א"ש כי אי' במדרש דרבנן אמרו גדול השלום שכשמלך המשיח יבוא אינו פותחו אלא בשלום שנאמר ישעי' נ"ג מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיעי שלום וכן אז"ל במס' קדושין אין אלי' בא לרחק ולקרב רק לעשות שלום בעולם ויש להבין מדוע דוקא שלום ובהנ"ל א"ש כי בימי המשיח שיהי' לישראל עוה"ז וע"פי דין לא מגיע לישראל עו"הז כי אם לשרידים שהם חסידים וגם אין מזל לישראל ממזל מתנגד לישראל ולא מגיע להם הרווחה ע"פי מזל ומי יוכל להיות לפנים משורת הדין ואף שאפשר ע"י עסק התורה כמ"ש באות ו' לא רבים יחכמו ואי אפשר כי אם ע"י שלום הוי כ"א מישראל כאילו קיים תרי"ג מצות כמה פעמים ומגיע לו שכר לפנים משורת הדין עו"הז ועו"הב ולכן בביאת המשיח מוכרח להיות שלום ולכן פתח בשלום ובזה מובן הסמיכות כי לאחר שאמר ריב"ל שיהי' לישראל נחלה בימי משיח כפי' תיו"ט הוי קשה לר' שמעון הא לא מגיע להם ע"פי דין עולם הזה וכל האומר הקב"ה ותרן כו', וא"כ יהי' להם נכיון לעתיד בעו"הב ויפה שעה אחת קורת רוח בעו"הב מכל חיי העו"הז וא"כ לא לטובה יחשב להם מה שיהי' להם נחלה בלא מצרים ש"י עולמות בימות המשיח, והנה אם הי' מזל לישראל לא הי' להם נכיון השכר כי הי' מגיע להם העולם הזה מצד המזל ועו"הב יהי' להם תמורת המצות אבל הא אין מזל לישראל ע"ז אמר ר' שמעון לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל כיון שאינם תחת המזל אלא השלום שע"י שלום יהי' מחזיק ברכה בעולם הזה כי לא יהי' נצמח להן קללה בעולם הבא כיון שכל אחד יהי' בגדר חסיד שנאמר ה' עוז לעמו יתן ר"ל התורה שנקרא עוז שכלל בו תרי"ג מצות נתן לעמו ישראל שהם תחת רשותו ולאו"ה שהם תחת השרים ומזלות אין להם רק ז' וגם חסידי או"ה יש להם חלק לעו"הב ודרך העולם שהמלך בוחר לעמו חלק היפה והכא אתגורי מיתגר שאו"ה כיון שהם תחת המזל יש להם עו"הז מצד המזל ועו"הב מצד הז' מצות וישראל שאינם תחת המזל לא יהי' להם עו"הז כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואולם אם לא הי' משועבדים לקיים כל התרי"ג מצות רק במצוה אחת כדעת ר' יוחנן הי' אפשר בקל שיהי' לו שם חסיד כשעושה יותר מחיוב כנ"ל באות ו' אבל כיון שמוכרחין לקיים כל התורה דסובר כהנ"ל א"כ קשה להיות אפי' צדיק ומכ"ש חסיד א"כ יש לישראל ריעותא בקבלת התורה ולכן ה' יברך את עמו בשלום ר"ל מצד השלום יהי' להם ברכה שיהי' להם עו"הז ועו"הב וא"כ מחזיק ברכה להם וטובה גדולה הוא להם כיון שהם עמו ראוי שיהי' להם שלום כמ"ש רז"ל לכן כתיב בעשו נפשות וביעקב נפש אחד כיון שעובדים בית יעקב לאל אחד יש להם נפש אחד חלק ממעל משתוקק להיות שלום כדרך הטבע ולכן בצדיקים יש להם שלום כיון שהם נפש אחד דרך הטבע משתוקק כל אחד לחבירו כמו אהבת אחים ונקל להם השלום וא"כ לא מזיק התורה כולה לשכר ואדרבא הוא לטובתם במה שיש להם זכי' לעבודת הבורא בהרבה מצות וא"כ שפיר יש סמיכות המאמרים זה לזה כי ימות המשיח יהי' לישראל עולם הזה נחלה בלי מצרים ש"י עולמות לכן מוכרח להיות שלום והבן, ובזה מובן מאמר ו' ח' מי האיש החפץ חיים ר"ל חיי עו"הב אוהב ימים לראות טוב ר"ל עו"הז שיהי' לו טוב בעו"הז התקנה נצור לשונך מרע וגו' בקש שלום ורדפהו ר"ל עי"ז יהי' לכם עו"הז ועו"הב כי ע"י אחדות הוי כאילו קיים כמה פעמים תרי"ג מצות ותהי' בגדר חסיד ומגיע לו שכר עו"הז ועו"הב כנ"ל ומה שאמר ורדפהו י"ל ע"פי דרך הלצה כי בנהוג שבעולם שיש מסיתים למחלוקת וע"ז אמר למסיתים אותך תרדוף השלום מהם שלא תהי' אצלם בכנופי' אחת וז"ש בקש שלום לאנשי ריבך ורדפהו ר"ל השלום מעם אנשים המסיתים אותך למחלוקת לא תהי' אתם בכנופי', ולכן נשתבח מאד בכל ק"ק שיש להם חברא לעסוק במצות כמו חברא קדישא ושאר חברות כי ע"י התחברות במצות יש להם שלום וכינוס לצדיקים נאה להם ונאה לעולם ואולם עיקר במצות הללו לעשות לשם שמים ולא לשם יוהרא או מצד הטבע והשכל כנ"ל ומשבח אני להחברות אשר המה פ"ק יצ"ו שהכל בנוי על האמת והיושר אשרי אנשים המחזיקים בהם כי נצמח מזה הרבה מידות טובות ובראשם החברה קדישא כנודע מעלתה שהוא חסד של אמת

ט ובזה מובן מאמר ט' מאמר י' טוב ללכת וגו' דהנה אי' במס' ברכות דמ"ג דרש בר קפרא איזה פרשה קטנה שכל גופי תורה תלוי בה (משלי ג') בכל דרכך דעהו והוא יישר אורחתיך, אמר רבא אפילו לדבר עבירה פירש"י אפי' לדבר עבירה דעהו תן לב אם היא לצורך מצוה כגון אלי' בהר הכרמל לעבוד עליה יע"ש וכמ"ש רז"ל במס' סוטה גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה העולה אפילו בעניני עולם הזה כאכילה ושתי' ושינה אם עושה לשמה כדי שיהי' לו כח לעבוד את הבורא כי א"א לעבוד כשהוא חולה הוי כעושה מצוה לשמה כי הכל הולך אחר המחשבה וכיון שהכל הולך אחר מחשבה טובה יש לחקור ולמצוא גווני שלפעמים אף שהולך לבית המשתה של נשואין יש לו אותו שכר מצוה כמו שהולך לבית האבל, ויוכל להיות שיהי' לו שכר יותר אם המחשבה טובה דהנה המצוה ללכת אל בית האבל מלבד מצות גמילות חסדים לנחם חבירו אף גם שלוקח מוסר לעצמו על ידי שרואה בעיניו יום המיתה וחוש ראי' פועל יותר ונרשם על לוח לבו ומצינו לרז"ל להכניע ליצר הרע על ידי שיזכיר לו יום המיתה ועיין ברמ"א ז"ל בפסוק ויצו דוד את שלמה בנו לאמר אנכי הולך בדרך כל הארץ כי תיבת לאמר אינו מן המובן ופי' הוא ז"ל שר"ל שדוד צוה לשלמה שיאמר תמיד אנכי הולך בדרך כל הארץ דהיינו הזכרת יום המיתה ועל ידי זה וחזקת והיית לאיש ר"ל צדיק שנקרא איש יע"ש פח"ח אותו מוסר יוכל ליקח גם כשהולך לשמחת נשואין כמשרז"ל במס' עירובין בפ"ה א"ל שמואל לרב יהודא חטוף ואכול חטוף ושתי דעלמא דאזלינן מיני' לבי הילולא דמי היום ישנו ולמחר אינו וא"כ יוכל לקנות אותו מוסר שע"י הליכת לבית אבל גם מהליכות לבית נשואין והוי כהולך לבית אבל אם זוכר ע"י הילולא יום המיתה כי ימי שבעת ימי המשתה כמו כן ימי שנותינו הם רק שבעה עשיריות והיום יבנו ולמחר איננו, וגם יוכל ליקח מוסר ולזכור יום המיתה כי תועלת הנשואין הוא שיהי' קיום במין שארבעה חשובים כמתים וחד מנהון מי שאין לו בנים ועל ידי זה שיש לו בנים נתקיים מינו וא"כ זוכרים יום המיתה מהליכתו לנשואין, וכן מצאתי כיו"ב ברמ"א אך הוא בדרך אחרת והמעיין שם יבין ההפרש וא"כ כיון שאז"ל בכל דרכך דעהו אפי' עבירה לשמה הוי מצוה לכן אף שהא כל והשותה בעת המשתה אם בעת השמחה זוכר כוונת הנשואין הוין כהולך לבית האבל כי גמילות חסד ישנו ג"כ בבית הנשואין הכנסת הכלה והזכרת יום המיתה להכניע יצרו הרע יוכל ג"כ בהליכתו לבית המשתה וא"כ י"ל לפי מה שאז"ל לפום צערא אגרא אדם הכובש טבעו שכרו יותר ממי שאינו כובש טבעו כמו האוכל לשם שמים עדיף ממתענה לשם שמים א"כ אם הולך לבית האבל ונותן אל לבו יום המיתה ומכניע יצרו כיון שאין צריך לכבוש טבעו כי טבעו מסייע לזה כיון שמתו מוטל לפניו הוי רק כמתענה לשם שמים אבל אם הולך לשמחת נשואין מסית הטבע לשמוח ולאכול בשמחה של הילולא והוא כובש טבעו שכרו יותר מאם הלך לבית האבל והוי כאוכל לשם שמים ועכ"פ הוי כהולך לבית האבל כיון שמחשבתו לבית אבל כי גם אם הולך לשם ואינו מעורר א"ע ל"מ ואי' במס' יבמות אמר ר' אלעזר