שערי תורה חלק א רפו

אברהם לבניו האהובים לו כגופו שלא יעשה המצות צדקה ומשפט להנאתם כלל ולא לשם פני' שבעולם לעשות נייחי לטבעם כי אם לשם שמים א"כ אהבתו לה' נראה לעין כל שהוא חוץ לטבע מגיע לו ע"פי דין שכר חוץ לטבע שישפע עליו שפע נבואה אף שהוא ניסי כי במדה שאדם מודד מודדין לו וזה שאמר המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה ר"ל אני בעצמי אגיד לו מה שאני עושה אף שהנבואה הוא דבר נס והוא חוץ לטבע ובשגם נבואה שלא ע"י אמצעי מ"מ לא אכסה כי מגיע לו שכר מדה כנגד מדה כמו שהוא צדיק חוץ לטבע לכן אטיב עמו בשפע נפשיי שיזכה לנבואה וגם ראוי לטובת גופני שיהי' לגוי עצום, ומפרש אח"כ כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ושמר וגו' ור"ל הטעם שאני מראה להם חיבה יתירה שזכה לנבואה כי אהבתו ג"כ חוץ לטבע שמזהיר לבניו שלא יעשו עבור טבעם רק למען אהבת אותי וכמ"ש לעיל באריכות פירושא דהאי קרא ולכן כתיב אח"כ ויאמר ה' צעקת סדום וגומר שזכה לנבואה בלי אמצעי והבן היטב וזה שאמר הספדן במס' כתובת אחינו בני ישראל גומלי חסדים בני גומלי חסדים ר"ל אף שהם בני גומלי חסדים ויש להם טבע להיות גומלי חסדים כי טבע אבות ירשו בנים ועל כל זה המחזיקים בבריתו של אברהם אבינו שנאמר כי ידעתיו למען וגו' ר"ל בבריתו שצוה לבניו כמ"ש לעיל בפירושו דקרא שלא יעשו מצד הטבע רק מצד פקודת ה' לכן בעל הגמול ישלם גמולכם, ר"ל כמו שאתם עושים ם עבדות שלכם חוץ לטבע כי אף אם הייתם עובדים עבודה בשיתוף לשם שמים להנאתכם לעשות נחת רוח לטבעיכם הייתם ג"כ צדיקים כנ"ל כמו בסלע זו לצדקה על מנת שיחי' בני ואתם שומרים ומחזיקים בבריתו של א"א לעשות רק לשם שמים לכן ישלם לכם גמולכם שיהי' לכם שכר גדול חוץ לטבע מדה כנגד מדה והבן היטב מאמר א' ודוק בכל הקדמות הנ"ל לבל יפול דבר כי נכון הוא בס"ד

ה ומעתה נבוא לבאר מאמר ב' במיכה ו' דיש לחקור בעשיית המצות יש ב' פנים:

א' לעשות מצוה בסתר:

ב' לעשות מצוה בגלוי בפני הבריות, ויש להבין איזה צד עדיף וסברא חיצונה הוא שעדיף לעשות מצוה בסתר כי מצוה בגלוי יוכל היצר הרע להסית לעשות מצוה שלא לשמה משום יוהרא להתכבד בעיני הבריות משא"כ מצוה בסתר, אמנם יש צד לומר שעדיף לעשות מצוה בגלוי ויוגדל שכרו יותר דהנה הבעל העקידה כתב בפ' וירא מי שמתענה לש"ש אין חידוש כל כך כמי שאוכל ואין כוונתו בהנאת אכילה רק לש"ש לבריאת גופו כדי שיוכל לעסוק בתורה ולעבוד לה' והטעם כי בטבע האוכל ליהנות ממאכלו וזהו משבר תאוותיו היפך הטבע, אבל המתענה לש"ש אינו היפך טבעו כי אדרבא המתענה שלא לש"ש הוא שטות רב דירית תרתי גיהנם יע"ש פח"ח והוא ע"פי הכלל של רז"ל לפום צערא אגרא כיון שצריך לכבוש הטבע וא"כ אם עושה מצוה בהסתר לא מצי יצ"הר להסית הוא צדיק ע"פי טבע אבל אם עושה מצוה בפרהסיא ויצ"הר מסיתו לעשות לשם יוהרא והוא כובש טבעו כעושה בצנעא שכרו יותר והוי כאוכל לש"ש כיון שכובש טבעו ומ"ש בפ' נח נח איש צדיק תמים הי' בדרתיו כי כבר הארכתי בכמה דרושים העושה מצוה לשמה כיון שעושה במחשבה טובה העושה היא הגוף וגם הצורה הנשמה אלקות כי הפועל גופני עשה הגוף והמחשבה לשמה לרצון עושה נשמה א"כ הוא צדיק תמים שגוף ונשמה הם צדיקים אבל אם מצוה שלא לשמה העושה הוא רק הגוף ולא הנשמה כי מחשבתו הי' שלא לשמה וז"ש בפ' שופטים תמים תהי' עם ה' אלקיך ר"ל שיהי' צדיק תמים שיעשה המצוה בגוף ונשמה שיהי' לשמה במחשבה טובה וזכה והנה הכתוב בא להפליג מעלת נח ואמר אף כשהי' בתוך בני אדם ובתוך דרתיו ועשה מצוה לא התפעל מזה כלום שיעשה לשם יוהרא בפני הבריות רק לשם שמים כי גופו ונשמתו הי' צדיקים ששניהם עשו המצוה וזה שאמר איש צדיק תמים הי' בדרתיו. ר"ל אף כשהי' בתוך דרותיו בהרבה בני אדם לא התפעל כלום ועשה המעשה רק לשם שמים לכן הי' צדיק תמים והבן, או יאמר שהי' תמים הן כשהי' בדרותיו והן כשהי' את אלקים התהלך נח ר"ל כשהי' בינו לבין עצמו רק עם אלקים בביתו לבד הי' צדיק תמים כי לפעמים בני אדם הם צדיקים בפני הבריות ובינם לבין עצמם הם פחותים כמ"ש ר' יוחנן בן זכאי הלואי שיהי' מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם ואולם כח הי' צדיק בין כשהי' בתוך דרותיו בפני הבריות עשה המצוה לשם שמים לבד והן כשהי' רק עם אלקים וא"ש. ובזה יש לפרש בפרשת פנחס דאי' שם וידבר ה' אל משה לאמר פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאי את קנאתי בתוכם כי הנה פנחס עשה המצוה בפרהסיא והי' קצת מרננים שעשה לשם יוהרא להתגדל כבודו ואולם ה' בוחן לבבות ידע כוונתו שהי' לשמו ולכן צוה ה' למשה לגלות לעולם שלא ירננו עליו כי מחשבתו הי' לטובה וידוע לאמר הוא לזולתו וזהו שאמר וידבר ה' אל משה לאמר ר"ל שיגלה לזולתו ויפרסם צדקת פנחס שמיוחס אחר אביו וראוי להיות בן אלעזר בן אהרן הכהן כי השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ר"ל אף שעמד בתוך בני ישראל בפרהסיא לא עשה מצוה רק לש"ש לקנאו את קנאתי לכן תגלה כן לעולם שלא יוציאו לעז על אותו צדיק שרצה להתגדל כי הי' מקנא קנאתי בתוכם והבן. ובזה מובן מאמר הנ"ל דהנה ר' יאשיהו סובר במס' ב"מ דצ"ד ע"ב היכי דכתיב בתורה שני תיבות ואחד מתיבה הוא עם וא"ו בתחילת אות הוא החיבור וכמ"ש אביו ואמו קלל אין לי אביו ואמו אמו בלא אביו מניין ת"ל אביו קלל אמו קילל יע"ש, וא"כ י"ל מ"ש והצנע הוא חיבור למ"ש לעיל מיני' ואומר כי לעיל מיני' חשב הטובות שעשה ה' לישראל שהעלה אותם מארץ מצרים ואמר במה אקדם כו' ופי' רד"ק שהוא מענה על השאלה שאין חפץ בעולת כ"א בעשות הטוב תמורת הטוב שהטיב עמהם יע"ש ועל זה יש לומר שאמר שה' מבקש ממך כמו שהוא עושה עמך ניסי חוץ לטבע ראוי שעבדות שלך יהי' חוץ לטבע שתכבוש הטבע והיינו בעשות משפט וחסד שהוא מילי דפרהסיא כי אי אפשר לעשות משפט וחסד עם בני אדם בצנעא כי הם ידעו מזה ועל כל זה והצנע לכת עם אלקיך דברים הללו יהי' אצלך כאילו עשית בהצנע לכת ואות ו' של והצנע הוא חיבור למעלה כנ"ל דוא"ו הוא החיבור ר"ל בכל אלו תהי' הצנע לכת שתעשה לש"ש כמו אם הי' אפשר לעשות בצנעא הייתי עושה לשם שמים כ"כ אף שבע"כ אתה עושה בפרהסיא לא תעשה בשביל כבוד המדומה שתתכבד בעיני הבריות שאתה עושה להם טובות רק לשם שמים ואם כן תהי' צדקות שלך בכבישת הטבע ותהי' צדיק חוץ לטבע ותשיב לה' גמולו נגד טובתו עמך חוץ לטבע במה שהוציאך ממצרים שלא הי' ע"פי דרך הטבע שתוכל לילך ממצרים כי המזל הי' גורם ששום עבד לא יוכל לילך ממצרים ועל כל זה הוציאך ראוי אתה להשיב לו גמול מדה כנגד מדה וא"ש או יאמר כי ידוע שהמחשבה הוא נעלם ועיקר העושה כשעושה ברצון ובמחשבה וכמ"ש חכמינו ז"ל כנ"ל עושה בשוגג לא הוי מעשה, וזה שאמר והצנע מה שנעלם ר"ל היא המחשבה לכת עם ה' אלקיך ר"ל במחשבתך יהי' ללכת עם ד' שתעשה המשפט וחסד רק למען שמו מחמת שפקד לעשות משפט וחסד אתה שומר פקודתו ותכבוש יצרך וטבעך וא"ש מאמר ה' היוצא לנו מזה במצות שאדם עושה בפרהסיא כעין גמילת חסדים לא יעשה כדי להתגדל בעיני הבריות רק יעשה לשם שמים ויהי' שכרו יותר כי צריך לכבוש טבעו וגם לא יעשה למען טבעית

ו ובזה מובן מאמר ג' דהנ' נראה לומר הא דאיתא שאסור לעשות מצד טבעו ושכלו חפץ במצוה ויש לו הנאה מזה היינו אם עושה רק עבור זה אבל אם עושה מצוה עבור פקודת הבורא וגם עבור טבעו ושכלו חפצים במצוה מותר וראי' לזה מהא דאי' במס' פסחים ד"ח ע"א האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור ופירש"י ולא אמרינן שלא לשמה הוא עושה אלא קיים מצות בוראו שצווהו לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיזכה לעולם הבא או שיחי' בני ומוכח שם דלאו דוקא בצדקה אלא ה"ה בכל המצות כמ"ש מוהרש"א וא"כ מותר לעשות מצוה לשם שמים ולהנאת עצמו ג"כ מחמת שחפץ בו טבעו ושכלו מסכים לזה ומעתה מי שעושה מצות טבעיות ושכליות רק לשם שמים הוא בגדר חסיד שעושה לפני' משורת הדין ואי' בב"ק דף ח' ע"ב בהידור מצוה עד שליש מכאן ואילך משל הקב"ה פירש"י ותוס' מה שעושה יותר מחיוב אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא א"כ מצוה שאדם עושה לפנים משורת הדין יש לו עו"הז ועו"הב, והטעם פשוט כי הש"ית משלם מדה כנגד מדה וכמו שהוא עושה לפנים משורת הדין כמו כן השכר לפנים משורת הדין ולכן אף כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא מ"מ בחסיד מגיע לו עולם הזה ועו"הב ובזה מובן מאמר ח' כי באמת שכר מצוה בהאי עלמא ליכא ולא נברא ע"הז רק לאח אב בן עמרי וא"כ יש להבין מדוע כשהיינו בירושלים הי' לנו עולם הזה אף