שערי תורה חלק א רפה

הטבע שלא היה תחבולות שונות בכלי זיין ובאורב כ"א בשופרות כדאי' שם ויהיה בפעם השביעית תקעו הכהנים בשופרות ואמר יהושע אל העם הרעו כו' כי ה' נתן לכם את העיר והי' העיר חרם וכל אשר בה יע"ש, ובמלחמת העי איתא בסי' ח' שהי' על פי דרך הטבע על ידי אדם כדאי' שם שה' אמר ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית לירחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבוזו לכם שים לך ארב לעיר מאחריה יע"ש והדבר פלא ובהנ"ל מובן כי אי אפשר לעשות כס כי אם מי שהוא הצדיק חוץ לטבע כנ"ל ולהבין מי יקרא צדיק ע"פי טבע ומי נקרא צדיק חוץ לטבע נראה ע"פי מה דאי' בפסחים ד"ח האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני הרי זה צדיק גמור וכתב רש"י וז"ל ולא אמרינן שלא לשמה עשה אלא קיים מצות בורא שצוה לעשות צדקה ומתכוין אף להנאת עצמו שיחי' בנו יע"ש א"כ מוכח שמותר לעשות מצוה לשם שמים ולהשתתף גם הנאת עצמו וכתב מוהרש"א שם דלאו דוקא במצות צדקה אלא הוא הדין בכל המצות כדמוכח בגמרא שם א"כ נראה מי שעובד ה' לש"ש ומכוין להנאת עצמו ג"כ הוי צדיק על פי טבע שכן הטבע מחייב שהאדם אוהב את עצמו ומגיע לו שכר מאת ה' ע"פי הטבע אבל אם אדם אוהב את ה' רק לש"ש ולא להנאתו כלל הוא צדיק חוץ לטבע ומגיע לו שכר ניסי שהוא חוץ לטבע והנה במלחמת ז' אומות מקרא מלא דבר הכתוב לא תחי' כל נשמה א"כ מחויבים היו לקיים מצות הבורא ללחום לש"ש עבור פקודתו וכיון שלא נאסר להם השלל כדאי' ביהושע ד' ויאמר ה' אל יהושע קום לך למה זה אתה נופל על פניך פירש"י לך בשבילך זאת להם לא אמרתי לך להקדיש שלל העיר יע"ש א"כ הי' מותר להם ללחום מלחמת ה' לש"ש ולהנאתם ג"כ כדי ליהנות מהשלל ואולם בזה האופן היה צדיקים ע"פי דרך הטבע ולא היה ראוים לנס שיכבשו אותם בשופרות רק ע"י תחבולות שונות ע"י אורב ותכסיסי מלחמה ואולם יהושע רצה להתחזק אמונת השגחה בלב ישראל שיראו עין בעין שה' משגיח עליהם איוה נפשו שיצליחו במלחמה ע"פי נס בלי שום תערובת הטבע כי ע"י נס נראה השגחה עין בעין ואי אפשר כלל לתלות בטבע לכן רצה שיכבשו המלחמה לא בכלי זיין ובאורב כ"א בשופרות שהוא נס חוץ לטבע, ויען כי אין ה' עושה נס כי אם לצדיק שהוא חוץ לטבע לכן התחכם יהושע שיקדישו השלל ולא יהנו וכוונתם לא יהי' רק לשם שמים לקיים פקודת הבורא שציוה לא תחי' כל נשמה ויהי' צדיקים חוץ לטבע ויהי' ראוים לנס שיצליחו במלחמה ע"י שופרות שהוא דבר נסיי ובזה מובן היטב כי ביריחו קודם שמעל עכן אמר יהושע אל העם הרעו כי ה' נתן לכם את העיר ר"ל השם הוי' המשדד את הטבע יעשה לכם נס מפורסם שע"י תרועתכם בשופר יתן לכם את העיר, ואולם כיון שאין ה' עושה נס כי אם לצדיקים שהם חוץ לטבע לכן אני מגיד לכם והי' העיר חרם וכל אשר בה כו' וכיון שע"פי הדין היה מותר לכם ללחום מלחמת ה' לש"ש ולהנאתכם להנות מהשלל ואתם לא תעשו רק לש"ש ותהיה צדיקים חוץ לטבע ותהיה אתם ראוים לנס לכבוש העיר בשופרות, אמנם אח"כ כשמעל עכן בחרם הותר להם הרצועה מהשלל כי התאוה גובר ומוטב שיהי' שוגגים כו' לכן במלחמת העי איתא ועשית לעי ולמלכה כאשר עשית ליריחו ולמלכה רק שללה ובהמתה תבזו לכם שים לך ארב להעיר מאחריה רצה לומר כיון שנעשו ע"פי הטבע להנאתכם ג"כ ליהנות מהשלל אף שמותר לעשות מצוה לש"ש ולהצרף הנאתו ג"כ כדמוכח מסלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני שמותר כנ"ל מ"מ כיון שלא תהיה צדיקים רק על פי הטבע אין אתם ראוים לנס לכבוש ע"י שופרות כ"א ע"י אורב שהוא ע"פי דרך הטבע וזה שאמר כיון שהשלל ובהמה תבזו לכם שים לך אורב לעיר מאחריה כי מוכרחים לכך והבן היטב

ומעתה נבוא לפרש כתובים הנ"ל ומקודם נפרש קרא כי ידעתיו ואח"כ נפרש קרא המכסה אני מאברהם וגו', וממילא יובן להמעיין אח"כ ההמשך מכתובים כסדר אם ידקדק היטב מה שמבואר למעלה בל יפול דבר, דהנה ארז"ל במס' יבמות אין השכינה שורה אלא על משפחה מיוחסת שבישראל שנאמר להיות לך לאלהים ולזרעיך אחריך זרע המיוחס אחריך אם כן נשמע תיבת אחריך פירושו זרע המיוחס אחר אבות שיהי' בו מעשה אבותיו וכמו כן יש לפרש בתיבת אחריו זרע המיוחס אחריו, וכבר בארנו שטבע אבות ירשו בנים ומדת אברהם הי' לגמול חסד עם כל באי עולם, וכמ"ש ויטע אשל בבאר שבע ודרשו רז"ל נוטרקין אש"ל אכילה שתי' לוי' וכמ"ש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם ונשאר הטבע אצל בניו אחריו שיהי' גומלי חסדים עד שארז"ל כל מי שאינו גומל חסדים ורחמן אינו מזרעו וסיפר הכתוב להפליג גודל צדקתו שהזהיר לבניו אחריו ר"ל המיוחסים אחריו במידותיו הנעימים אף שדרכם להיות עושים צדקה ומשפט שהוא גמילת חסדים מצד טבע רחמניות ומצד מצות שכליות עכ"ז הזהיר אותם שלא יעשו למען טבעם ושכלם רק שישמרו דרך ה' כמו שדרכו לעשות צדקה בעולם לא מצד תועלתו וטובתו כנ"ל כמו כן הם לא יעשו מצות גמילת חסדים מצד תועלת להם ליתן להם נייחא לטבעם, כי מי שהוא בעל רחמן כשעושה רחמניות מקבל נחת רוח מזה ועושה גם לטובתו או שעושה למען לקבל פרס רק שלא יהיה בעיניו שום פניי' ומחשבה זרה רק למען פקודת הבורא, כמו שה' אינו עושה צדקה ומשפט לטובתו כי אם לטובת הבריות כמו כן ראוי להשיב גמולו לעשות צדקה ומשפט רק עבור רצון הבורא וא"כ נכלל בזה מ"ש דרך ה' שלא יעשו המצות דק כדרך ה' עם הבריות כמו כן אתם תעשו והבן, וזה שאמר כי ידעתיו ר"ל חיבה כמ"ש רש"י למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו רצה לומר זרע המיוחס אחריו במדתו הטובה שהם בעצמן רחמנים וגומלי חסדים בטבע כי טבע אבות ירשו בנים ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ר"ל שישמרו דרך ה' בענין צדקה ומשפט כמו שה' עושה צדקה ומשפט לא לתועלתו שאין צריך להנאתו כי כמו שהיה קודם בריאת העולם כן הוא לנצח נצחים וליכא שינוי לומר קודם שנעשה אותו מעשה לא הי' לו קורת רוח זו מה שיש לו עכשיו לאחר שנעשה המעשה כי ליכא שינוי כי אין צריך לתועלת זולתו כמו כן אתם לא תעשו להנאתכם מצד טבעכם להיות גומלי חסדים רק למען דרך ה' אף שזרעו מיוחס אחריו בטבע לגמול חסד מזהיר לבניו שישמרו דרך ה' לכן אני אוהב אותו ואתי שפיר, או יאמר קצת בבחינה אחרת מ"ש ושמרו דרך ה' וגומר כך אמר אברהם לבניו יעשו צדקה ומשפט מצד שהוא דרך ה' לא למען לקבל פרס ותועלת רק למען שהוא דרכו ויהי' לכם לנחת רוח ממצוה, ויומתק יותר ע"פי מ"ש לעיל כי עבד השלם ממתין ומצפה מתי יבוא הזמן שאוכל לעשות עבדות המלך, וכמו כן העובד לה' מאהבה מצפה מתי יבא לידו עבדות הבורא ודרכיו הנעימים להדמות למדותיו כי חפץ בעבדות ולא בשכר וידוע שתיבת שמר יש לפרש לשון מצפה כמש"ה ואביו שמר את הדבר וזה שאמר ידעתיו כי יאמר לבניו אף שהם בלא"ה צדיקים במדותיהם ולא הי' צריך לצוות להם שיעשו צדקה ומשפט עם הבריות על כל זה מצוה להם שיהי' עבודתם משום אהבת הבורא לבד ולא מיבעיא בשעה שיבוא המצוה וצדקה להם יעשו לש"ש רק שיצפה מתי יבא לידי דרך ה' לעשות צדקה ומשפט כדי לעשות פקודתו וזה שאמר ושמרו דרך ה' ר"ל שמצווה להם שיצפה על עת שיוכלו לילך בדרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו ר"ל כך אמר אברהם לבניו אתם תעשו המצות הבורא בצדקה ומשפט מצד אהבה ולא מצד אהבה ולא מצד תועלת הפרס ופניי' שבעולם רק מצד דרכו ויהיה לכם נחת רוח מהמצוה, א"כ השכר שיהי' לכם על בית אברהם אח"כ לא יהיה מצד הדין כי כבר הי' להם שכר בעת העבדות רק השכר יהיה על צד הרחמים וכמ"ש לעיל באריכות בפסוק ולך ה' החסד וגומר, וידוע שהשם הוי' מורה רחמים וזה שאמר למען הביא ה' על אברהם ר"ל על בית אברהם כמ"ש ז"ל לא יהי' מצד הדין רק מצד הרחמים כמורה שם הוי' וזה שאמר הביא ה' על אברהם אשר דבר עליו ר"ל השכר אשר דבר עליו לא יהיה מצד הדין רק מצד הרחמים כי השכר קבלתם בעת העבדות כי העבדות יהיה מאהבה וכמ"ש ושמרו דרך וגו' כנ"ל והבן היטב ובזה יובן ההמשך מ"ש לעיל מיני' המכסה אני מאברהם וגומר עד פסוק כי ידעתיו וגומר הנה כבר בארנו מי שהוא צדיק חוץ לטבע מגיע לו שכר חוץ לטבע והנה נבואת הנביא הוא על פי ניסי שהוא דבר חוץ לטבע כי ידבר אלהים את האדם וחי ובשגם אם הנבואה שלא ע"י אמצעי אולם אם אדם הוא צדיק חוץ לטבע ואינו עושה מצות לטובתו רק למען הבורא מגיע לו שכר חוץ לטבע וראוי לנבואה אף שהוא ניסי והנה אברהם הי' צדיק חוץ לטבע מלבד שמסר נפשו על קדושת השם אף גם ממה שהזהיר לבניו שלא יעשו למענם רק למען אהבת הבורא מזה מוכח גודל צדקתו חוץ לטבע ויש לקרב אל השכל שטבע בני אדם לאהוב בניו כגופו וג"כ טבע בני אדם לעשות נייחי לנפשו וכיון שביארנו לעיל שמותר לעבוד עבודה בשיתוף דהיינו לש"ש ולקבלת פרס ולהנאתו ועל כל זה הזהיר