שערי תורה חלק א רפא

צורך שעה שאינה יכולה להתפרנס אלא ביגיעה זו ע"ט א"כ מצינו שכיבוד אב ואם בעינן שיהי' במחשבה טובה ובלב טוב ואם עושה ע"י ההכרח ולבו בל עמו לאו למצות כיבוד יחשב ואיתא במס' קידושין ד"ל ע"ב ת"ר נאמר כבד את אביך ואת אמך ונאמר כבד ד' מהונך (משלי ג') השווה הכתיב כיבוד אב ואם לכיבוד המקום יע"ש ויש לומר שכמו שחיוב כיבוד המקום הוא בלב שלם וברוח נדיבה כי אם עושה מצוה שלא לשמה ומחשבתו לא טובה לא למצוה יחשב א"כ כיבוד המקום הוא במחשבה טובה כמו כן יהי' כיבוד אב ואם במחשבה טובה וישמח בכיבוד אב ואם ולא יהי' כעמל בעיניו, ואם כן אם עושה מצות כיבוד במחשבה טובה יש לו שכר מעשה ומחשבה טובה ומגיע לו שכר עולם הזה ועולם הבא, מדה כנגד מדה וככלל של חובת הלבבות הנ"ל וידוע שיש כ"ף הדמיון, והנה באריכות ימים דרשו רבותינו ז"ל בקידושין דל"ט ע"ב לעולם שכולו ארוך והיינו עולם הבא, ואומר אף לתנא דחולק שם על ר' יעקב וסובר שכר מצוה בהאי עלמא נמי איכא מכל מקום יש לומר שפי' בזה למען יאריכון ימיך כר' יעקב שקאי על עולם הבא רק שסובר כמו שכתוב חובת הלבבות העושה מצוה במחשבה ומעשה יש לו עולם הזה ועולם הבא מדה כנגד מדה וזה שאמר כבד את אביך ואת אמך כאשר צוך ד' אלהיך רוצה לומר כמו אם צוך ד' בכבודו ובעצמו לעשות איזה דבר בודאי היית עושה בחשקות ובמחשבה טובה עבודתו יתברך אם הי' לך זכי' שהוא בעצמו יצוך דבר עבודתו כמו כן באותו מחשבה טובה תכבדם שהוקש כבודם לכבוד המקום וכמו שכבוד המקום הוא עבדות במעשה ומחשבה טובה כ"כ כיבוד אב ואם יהי' המעשה והמחשבה טובה וכ"ף של כאשר הוא כ"ף הדמיון והבן ואם כן תעשה מצוה במעשה והמחשבה ויהי' לך שכר מדה כנגד מדה שכר עולם הבא שכר נעלם נגד המחשבה למען יאריכון ימיך היינו לעולם שכולו ארוך כדרשת חכמינו ז"ל ונגד מעשה כיבוד יהי' לך שכר נגלה וז"ש ולמען ייטב לך על האדמה אשר ד' אלהיך נותן לך והיינו שכר עולם הזה שיהי' לך טובת ארץ ישראל וא"ש

ועל פי זה יש לפרש הסוגי' ונקדים לפרש קרא דהושע ב' ורדפה וגומר לכן אשיב ולקחתי דגני בעתו ונראה לולי דברי רש"י ז"ל יש לפרש להיפך שהוא שכר טוב ולא עונש דהנה כבר כתבתי לישנא דקרא שאמר אלכה ואשובה אל אישי הראשון לשון אישי עבודה מאהבה כי עיקר תשובה היינו ווידוי דברים ויומתק יותר לישנא דקרא על פי דברי בינה לעתים שפי' במאמר רבותינו ז"ל במס' יומא דס"ו ע"ב גדולה תשובה שמארכת ימיו ושנותיו של אדם שנאמר חיה יחיה דהנה ד' מאריך אף לרשע וממתין שישוב, כי הבחירה חפשית אם כן סובל מרשעים החטאים ופשעים עבור התשובה, ובע"כ גדלה לפניו מעלת התשובה כיון שמארכת ימיו ושניו של אדם רשע ומאריך אף ואינו משלם רעתו וזה שאמר גדולה תשובה רצה לומר מעלת התשובה כיון שמארכת ימיו וסובל הרשעות של רשע עבור תוחלת התשובה יע"ש וידוע אף שבחירי חפשית על כל זה ידיעתו הוא ידיעה קדומה בלתי תכלית ולאין קץ וסוף, ומעתה מובן הפי' בקרא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה רצה לומר שיחזור בתשובה מאהבה כמורה שם אישי פי' שיאמרו שישובו אל אישי הראשון לעבוד מאהבה כי אני מודה מה שיהי' לטובת עולם הזה בהיותי ברשעתי לא הי' על פי מקרה מחמת מאהביי וטבעיי כמו שדמיתי תחלה כי עכשיו אני רודף את מאהביי ואין לי טובה מהם וכמו שאמר לעיל מיני' ורדפה את מאהבי' ולא תשיג אותם כו' רק אני מכיר שהי' בהשגחה הטובה אף שהייתי רשע ורק רע כל היום על כל זה לא הי' מעניש אותי והניח לי לחיות א"ע מחמת שידיעתו קדומה והי' צופה ומביט שאחזור בתשובה עתה לכן הניח לי ברשעתי כדי שלא ידיח ממנו נידח ואחזור בתשובה, וידוע שיש מ' הסיבה ואינו מ' נוספת וזה שאמר כי טוב לי אז מעתה פי' מה שהי' לי טובת עולם הזה בהיותי ברשעתי לא הי' מחמת מאהביי רק בהשגחת הבורא מעתה מסיבת העת הזאת שצפה שאחזור בתשובה לכן האריך אף שלא הרע לי ואם כן היינו תשובה מאהבה והנה אמרו חכמינו ז"ל במס' יומא דפ"ו ע"ב בתשובה מאהבה שזדונות נעשה לו כזכיות ע"ש ועבירות שעשה מתחילה ע"י מעשה נהפך לזכיות כאילו עשה מצות וא"כ אם רשע עושה עבירות במעשה ומחשבה ואח"כ עושה תשובה מאהבה שנהפך לזכיות וכאילו עשה מצות המעשה ובמחשבה מגיע לו שכר עולם הזה ועולם הבא, כמ"ש חובת הלבבות הנ"ל עבור מעשה שכר נגלה בעולם הזה ועבור המחשבה שכר נעלם בעולם הבא, והנה עיקר עולם הזה הוא רק מנוחת הנפש שאין לו טרדות המונע כי אף אם הוא עשיר גדול ואין לו מנוחת הנפש בעשירות אין לו תענוגי עולם הזה וכמ"ש חובת הלבבות שחכם אחד ביקש הצלוני מפיזור נפש ואם כן אף אם יש לו שדות וכרמים אם מוכרח בעצמו לעשות מלאכתו לחרוש ולזרוע אין לו עולם הזה אבל אם מלאכתו נעשית ע"י אחרים יש לו עולם הזה ולפי זה יש לפרש הפסוקים בהושע על נכון, כי יש לדקדק מ"ש ולקחתי דגני בעתו מה שאמר בעתו אינו מן המובן ומיותר ולפי מה שכתבתי אתי שפיר כי הוצעת הפסוקים כך הוא ורדפה את מאהבי' ולא תשיג אותם וגומר ואמרה אלכה ואשובה אל אשי הראשון כי טוב לי אז מעתה והיא לא ידעה כי אנוכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל לכן אשוב ולקחתי דגני בעתו ותירושי במועדו והצלתי צמרי ופשתי לכסות את ערותה ועתה אגלה את נבלתה לעיני מאהביה כו' והכוונה כך כי מבשר שישראל ישובו ברבות הזמן תשובה מאהבה ויהפך הזדונות לזכיות והעברות שעשו בעודם רשעים הי' במעשה ובמחשבה וכמ"ש לעיל זנתה אמם כו' וכיון שע"י תשובה מאהבה נהפך לזכיות הוי כעשו מצות במעשה ובמחשבה טובה, ומגיע להם שכר עולם הזה ועולם הבא, נגד מצוה נגלה שכר נגלה בעולם הזה, ונגד מצוה נסתר במחשבה מגיע שכר עולם הבא שכר נעלם, ועיקר עולם הזה היינו מנוחת הנפש כשמלאכתן נעשית ע"י אחרים ואם הי' ד' נתן שדות וכרמים לישראל הי' מוכרחים לעמל ולהשגיח בעצמם ולא הי' להם מנוחת הנפש לכן מבשר כאשר יהי' נגמור הכל עד דמידגן אצל עכ"ום יקח הדגן והשפע ויתן לישראל והיינו מנוחת הנפש שלא צריך לחרוש ולקצור וזה שאמר כיון שישובו מאהבה שיאמרו אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה וכפי' הנ"ל והיא לא ידעה רצה לומר עכשיו עדיין אינם מכירים שאנכי נתתי לה הדגן רק הם סוברים שהוא מאוהבי' בי' ועל פי טבע אבל אח"כ יכירו שהי' הכל בהשגחה כדי שישובו וכיון שהי' תשובה מאהבה לכן אשוב ר"ל אשוב למידתי כי דרכי להטיב תמיד לישראל רק כשהי' רשעים אף שהיה להם דגן וטובת עולם הזה הי' ע"י עמל ויגיעה ועתה אשוב למידתי להיטיב לישראל שיהי' להם מנוחת הנפש ולקחתי דגני בעתו רוצה לומר דגני אשר נתתי לע"א אקח מהם ליתן לישראל בעתו פי' בעת גמר בישולו שיגמר לגמרי עד דמידגן ונעשה דגן אקח מהם ולא יצטרך ישראל לטרוח ולאסוף אל ביתו רק בעתו כשיהי' נגמר לגמרי אצל ע"א והוא יגע וחרש ואסף בעמרים עד שנעשה דגן אקח מהם ליתן לישראל כי זהו מלאכתן נעשית על ידי אחרים כי יהי' להם עולם הזה ג"כ שהוא מנוחת הנפש מצד תשובה מאהבה שיהפך זדונות לזכיות מגיע עולם הזה ג"כ וכ"כ התירוש במועדו וכו' ועתה אגלה את נבלתה כו' ר"ל עתה שעדיין לא שבו בתשובה אגלה כו' ואתי שפיר כי נכון הוא בס"ד, ולפ"ז מיושב קושית ז' קושית מוהר"שא על ר' שמעון בן יוחי האיך מוקי לקרא דואספת דגנך כשאין עושים רצונו של מקום הא כתיב להדי' והי' אם שמוע כו' כי יש לומר הפי' בר' שמעון בן יוחי כך הוא בי בלאו הכי, י"לדק במ"ש באות ב' למה אמר עושים רצונו של מקום, ונראה כי בעל חובת הלבבות כתב בהקדמה וז"ל וידעתי דעת ברורה כי חובת האיברים לא תשלמנה כ"א ברצון הלב וחפץ הנפש לעשותם ותאות לבנו לפעול אותם ואם יעלה במחשבותינו שאין לבותינו חייבים לבחור בעבודת השם, ולחפץ בה יסתלק מעל אברינו חיוב מצות שאנו חייבים בהם מפני שאין מעשה נשלם מבלי חפץ הנפש בו יע"ש למדנו שלא יתכן לקרות מעשה בלי רצון הנפש כי עיקר העושה הוא הצורה והשכל ואם נעשה בלי מחשבה טובה אזי הוא רק פועל גופני ולא פועל נפשי ועיקר אדם הוא הצורה כנודע וכמ"ש רמב"ם כמה פעמים וא"כ א"א לקרות מעשה אשר יעשה האדם שיהי' הוא בעל מעשה כ"א כשעושה ברצון השכל וא"כ מובן מ"ש רשב"י בזמן שישראל עושים רצונו של מקום רוצה לומר הרצון של מקום עושים במעשה ועיקר עושה הוא במחשבה טובה ג"כ לכן מגיע להם שכר ע"הז ולא ינכה להם השכר בעולם הבא כי מגיע להם עולם הזה ועולם הבא עבור המחשבה והמעשה ועיקר עולם הזה הוא מנוחת הנפש לכן מלאכתן נעשית ע"י אחרים שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם כי מגיע להם שכר